דרך חוקיך קסט

בם תלח ב שלא לאבד שום דבר מהקדושה ולא למחוק שום שם משמות הקדושים שנאמר לא תעשון כן לה"א. בחי' כ' בישת ישראל אל הקודש באימה וביראה מתוך כך יכנסו בלבבם פחד ה' ויראתו עכ"ד. ומהר"ם כ' ה' אחד ושמו אחד האותיות הם כמו גוף ושמו ית' נשמה להם והוא יתברך נשמה לנשמה א"כ לא תעשון כן לה"א ויש להעמיס בדה"ק עד"ש הבעש"ט שיש עולמות נשמות אלקות והם כלים ועצמות ונשמה כי הספירות הם כלים והשמות אורות ואלקותו ית' איהו וחיוהי חד בהון ואכ"מ להאריך. ונרמז מ"ז באות ב אשר מילואו גי' י"ת גי' קודש וכן בי"ת גי' בקוד"ש ובית רומז בחי' יראה כמ"ש ויהי כי יראו המילדות כו' ויעש להם בתים כי בית הוא גבול וצמצום וכן בית רומז בית המקדש שיעקב קראו בי"ת ורומז לירא מן הקודש וכן ב הוא צורת עולם והמקדש ג"כ צורת עולם ומכ"ש שמות הקדושים הם יסוד כ"ע והמאבד אותם כאלו מאבד ומהרס בנין עולם צורת ב הנברא בב' בראשית. והנה חכמות בנתה בית"ה חצבה עמודיה שבעה והם שבעה ימי בראשית שבהם נבראו עמודי תבל כ"א ביומו ע"י ב' מן בראשית כנודע בחוכמתא והנה שבעה ימי בנין הם שבעה ספירות הקדושות חג"ת נהי"ם אשר שרשם בקודש ז' שמות שאינם נמחקים המבוארים בגמרא ובפוסקים והם אל חסד אלקים גבורה הויה ת"ת צבאות נ"ה שדי יסוד אדנ מלכות ושם אלוה הוא חותם הנשמות ולבושיהן כנודע מסה"ק. והנה לשם צבאות מצטרף עוד פעם הוי"ה ב"ה כנודע משער השמות ה' צבאות הוא נצח הוד [לכן אם מוחק ח"ו איזה שם מהרס בנין עולם שהם ז' י"ב ופוגם באות ב] ונרמז בקודש שמות הנ"ל אל. אלקים. הויה. הויה צבאות. שדי. אד"נ אלוה גי' אלף פ"ט במספר השוה פסוק ל"א תעשו"ן כ"ן להוי"ה אלקיכ"ם אזהרת מל"ת זו. ויל"ע מספר ז' שמות אל אלקים הויה צבאות שדי אד"ם אלוק גי' אלף ס"ג גי' הו"א קיי"ם ושמ"ו קיי"ם וכס"א נכו"ן וקיי"ם ורומז שאסור לאבד ח"ו שמ"ו או כסא"ו שהוא ביהמ"ק כי יהרס אות ב שהוא כל העולם כולו לכן יזהר שיהי' השמות הקדושים קיימים בשלימותם וכן הביהמ"ק שהוא כס"א כבוד מרום מראשון יהי' נכון וקיים: תלט ם להביא כל הקרבנות לביהמ"ק ברגל ראשון שנאמר והבאתם שמה עולותיכם. בחי' כ' שאין ראוי להתעצל במה שנדר כידוע בין ב"א שנזהרים לעשות מה שיש להם לעשות במצות מלכי ארץ כ"ש במצות ממ"ה וע"מ לא תטריחנו התורה לעלות מיד אבל ברגל שיש להם לעלות שמה יזהירם להביא נדרם ולשלמם עכ"ד. ויש לרמוז בדה"ק במ"ש אבל ברגל שיש להם לעלות שעה ע"פ הידוע מכתבי ק' האריז"ל. דברגל יש עלי' עד הבינה כי אז הארת הבינה אמא קדישא והנה גם נדר הוא בבינה בסוד נ' ד"ר וכן סתם קרב"ן רומז קר"ב ן' הסוד נ' ש"ב כמ"ש בסה"ק וז"ש מ"מ לא תטריחנו התורה לעלות מיד ר"ל קודם הרגל כי בחול הוא טרחה גדולה לעלות שמה כי לא נמצא עלי' זו בחול אבל ברגל שיש להם לעלות שמה לעולם הבינה שאז תופיע הארת הבינה אז יביא שמה נדרים ונדבות ואז לא יהי' לו טרחה לפי שיש אז הארה. הזאת בעולם ונרמז זה בם סתומה הרומז לבחי' בינה ותבונה: וינח תם ו שלא להקריב קרבן חוץ לביהמ"ק שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכ"מ אשר תראה. בחי' כ' כי בהיות מקום מיוחד לקרבנות לעבודת ה' יתקדש המקום וינח עליו רצונו וברכתו שופע עליו תמיד ויהיו לבבות ב"א מתרככים וישוב כ"א מדרכו הרעה לא כן אם כל המקומות יוכשרו. והרדב"ז כ' שאם ילך כ"א ויבנה במה לעצמו יתחלפו הדעות ותתבטל הכוונה הראויה לכן צוה שיבואו כולם למקום א' אשר שם הסנהדרין והחכמה והתורה ושם השכינה והמזבח למטה נגד מזבח העליון אשר מיכאל מקריב עליו נשמות ישראל והקרבנות יעלו דרך ישרה ואם מקריב בחוץ כאלו מקריב לחיצונים ואין לך ע"ז גדולה מזו עכ"ד. ובשל"ה כ' כי בביהמ"ק יתייחד תפארת עוזו עם השכינה וסביב הקדושה רשעים יתהלכון שהם הקליפות ע"כ השמר פן תעלה כו' ויש לרמוז מ"ז באות ו הרומז יחוד קובה"ו כמש"ל כ"פ כי וו רומז זו"נ המתייחדים וז"ל ס' רז"מ וו במילואו רומז דכר ונוקבא המתייחדים וא' באמצע כזה וא"ו הוא המייחדם והוא נקודה הפנימיית מקום המקדש עכ"ל הרי בעליל ואו רומז יחוד קבה"ו במקדש ששם נקודה הפנימיית וכן רומז אות ו' על אחדותו ית' כמש"ל כ"פ וכטעם הרדב"ז הנ"ל. ועוד נרמז בו' בחי' מקום וגבול מיוחד כי מן וו ת"ת יוצא י"ב גבולים הכולל כל גבולים ומקומות לכן בכח הו' להגביל מקום מיוחד ולהבדיל משאר המקומות שהוא בסוד רקיע המבדיל כמ"ש בזהר ונרמז בו' מן וינ"ח כמ"ש בחינוך