דרך חוקיך קסח

אתפשטותא דמשה בכל דור ות"ח הדור נקרא משה והוא כללות כל ס"ר נפשות והיינו כלל הכללות ולמי אשר לבבו פונה באמת ונהנה מתורתו ישקוד להתאבק בעפר רגליו ביותר כמ"ש בסה"ק מתלמידי הבעש"ט הק' ויש לרמוז זה באות א עדיש באודר"ע א' זה אדה"ר שהי' כלולים בו כל הנשמות שתם ס"ר הנ"ל. והנה כמו דת"ר אותיות כלולים בכ"ב אותיות א"ב שאין יותר אותיות מכ"ב והכ"ב אותיות כלולים באות א כמ"ש בס' הבהיר שמן א יצאו כל כ"ב אותיות כן הי' כלולים הנשמות באדה"ר ואח"כ תיו כלולים במשה שבדורו היו נולדים גם ס"ר גופים ובאו לעולם הרי משה הוא א שהוא כלל כל כ"ב וכלל כל ס"ר אותיות לכן נרמז מ"ז להדבק בת"ח באות א' שהוא ת"ח הדור כולל כולם ובפרטות מ"ז יקיים בכל ת"ח לאהבו ולתמכו ולהתאחד אותו כפי יכולתו ואם יעלים עין ממנו עובר על מ"ע זו ואם אינו ביכולת לתמכו ולסעדו עכ"פ יאבהו בכל מה שיוכל ולקרבו ולשרתו בגופו לפי ערכו ודבר זה לא ניתן לכתוב וה' יראה ללבב ובזה יהיה דבוק בא' עולם ובתורת משה הניתנה בא' אנכי כמש"ל: תלו ש לשבע באמת בשמו הגדול שנאמר ובשמו תשבע. בחי' כ' כי בהיותינו מקיימים דברינו בשמו תתחזק בלבבינו האמונה בו עכ"ד. ומהר"ם כ' טמ"ז כי האוהב אהובו ביותר נשבע בשמו ע"כ. ונרמז מ"ז באות ש שהוא מאתוון דקשוט ורומז שבועה, כי צורת ש זי"ו ומילואו שי"ן הרי כ"ג ש"ס גי' שבוע"ה הרי רומז ש שבועה באמת. וברקאנטי שבועה לשוא גורם קיצוץ בנטיעות כו', וע"כ נקרא שבועה מלשון שבע"ה שמפריד בשבעה ימי בנין או [ר"ל אם נשבע באמת] ונקתה ונזרעה זרע עכ"ל. ונרמז בש' שבו ז' ימי בנין ג' יודין חג"ת ג' ווין נה"י רגל התחתון כ' מלכות וברש"י ז"ל את י"א תירא אותו תעבוד ובו תדבק ולאחר שיהי' בך כל המדות הללו אז ובשמו תשבע עכ"ל והוא מן תנחומא. והרמב"ן ז"ל משיג על הרמב"ם במצוה זו וכ' דבשמו תשבע הוא רק רשות ר"ל אם יהי' בך כל המדות הללו אז רשאי אתה לשבע באמת וא"ל אסור לישבע וכ' בשפתי חכמים דגם רש"י סובר כהרמב"ן לפי שמביא המדרש הזה אבל לענ"ד י"ל דאינה הוכחה כלל ממדרש הזה דבאמת יכול לסבור דהוא מצוה אך אם אין בו המדות הללו יש לחוש שישבע לשקר פן אסור לו לשבע וזה מוטל על הב"ד לפי ראות עיניהם אם לא יתחלל ש"ש ח"ו כמ"ש בש"ע ח"מ סי' פ"ז בענין שבועה שמוטל על הב"ד להזהר בזה אבל אם יש בו כל המדות הללו הוא מצוה לישבע באמת ככל מ"ע שבתורה ולמה נשוה פלוגתא בין רש"י להפוסקים וגם הרמב"ם יוכל לדרוש דרשת המדרש בפשט הכתובים אם יש בו כל המדות אז מצוה ובשמו תשבע והכל א' אך הרמב"ן מביא שם ראיות אחרות וגם ממדרש תנחומא הגדה אחרת לא כלשון שמביא רש"י ז"ל. ועיין בס' מגלת אסתר בסה"מ שמיישב דהתנחומא מיירי שאם אין כ"כ צורך לישבע רק שמעצמו רוצה לאמת דבריו. והנה ד' מצות יש בפסוק הזה כנ"ל. והנה יראה ועבודה ודבקות בת"ח הם נגד ג' אבות אי"י כי יראה נאמר באברהם עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה עבודה ביצחק שהי' עולה במזבח דבוק בת"ח ביעקב שהי' נטמן במדרשו של שם ועבר י"ד שנים ובשמו תשבע רומז דוד כמ"ש הרקאנטי שהוא מלשון שבעה ובסוד דוד השביעי מדה ז' נמצא ד' מצות שבפסוק הזה הם ד' רגלי המרכב"ה שהם אברהם יצחק יעקב דוד ונרמזו בצורת שין ג' קוין הם אי"י ורגל התחתון כ' כפופה רומז דוד כמש"ל כ"פ ש רומז ג"א המתיחדים במלכות דוד. ויש לרמוז כ"ז במספר הפסוק הזה א"ת ה"א תיר"א אתיו תעב"ד וב"ו תדב"ק ובשמ"ו תשב"ע ד' מצות נגד איי"ד כנ"ל פסוק הזה גי' ג' אלפים תרל"ג גי' איי"ד מלאים כזה אלף בית ריש הי מם. יוד צדי חית קוף. יוד עין קוף בית. דלת ואו דלת. גי' ג"א תפ"ה ועם ג' שמות אל אלקים הויה שהם חג"ת לאי"י ואות ה' אחרונה בחי' מלכות לדוד הרי ג"א תרל"ג גי' פסוק הנ"ל שאז ד' רגלי המרכבה מלאים במילואם וטובם עם שמותיהם ע"י קיום ד' מצות הנ"ל שתם כנגדם כנ"ל ברוך שנתן לנו תורת אמת: תלז ר לאבד ע"ז ומשמשיה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. וכ' מהר"ם כל המקומות אשר מגעת שם עבודתם שהוא כסא ס"ם הרשע כי בכח מעשה ב"י לאבדם בכח הנעלם ג"כ שכאשר יתעצמו בתעצומות מעשה הטוב יאבדו ובנפילת כח זה יתעצם כח עליון והי' ה' למלך עכ"ה ב"ב ע"כ. וכ"כ באוה"ח כי אותן המקומות מושפע עליהם כח משמות הטומאה לפיכך ואבדתם את שמם ע"כ. ונרמז מ"ז באות ר הרומז אל אחר בהסתלקות היסוד ממנו כמ"ש בזהר"ק גם רומז עד"ש באודר"ע שבאות ר השתעבדו לע"ז ואמרו נתנה רא"ש כו' ונרמז לאבדה ולהשמידה כמ"ש בנח"ש הוא ישופך רא"ש ואז יתרומם ראש עליון והי' ה' למלך על כל הארץ ב"ב יתיה ה' אח"ד בהחזרת היסוד קוצו של ד ויעשה אחד: