דרך חוקיך קסה

כו' כי י' עילאה הוא מוח זכר ויוד תתאה מוח נוקבא ו' בנתים חד פריסא דאתפרס ע"ש וכן הענין כאן דע"י הברכה מעורר מ"ן לעילא להמשיך מ"ד ממקור הברכה למטה מיוד עילאה אל י' תתאה ע"י ו' שביניהם ועי"ז נמשך פרנסה ומזוני רויחא וכן נרמז בכוונת פותח את יודך שתם תרין יודין של יאהדונה"י שתם י' עילאה י' תתאה וו' אותיות בנתים הרי יו"י צורת א תרין יודין ו' בנתים דהוא רקיע חד פריסא דאתפרס והוא היסוד כמ"ש בתיקונים בסוד רקיע המבדיל וזהו ומשביע לכל ח"י דהוא היסוד ר"ל היודין משפיעים ליסוד ומיסוד למלכות מן רצון עליון כביכול וזה הצנור נפתח ע"י הברכה כנ"ל. ועוד נרמז בא עד"ש בלק"ת עקב כוונת האכילה בצורת א' שיש י"ד אלפין גי' ש"ע נהורין. והנה יש שם ב"פ ש"ע כביכול בפנים בתרין תפוחין ק'. רומז שב"ע ב' ש"ע וזהו כשהוא שב"ע מברך בהמ"ז על רוחניות השביעה ועד"ש בלק"ת שם בפ' כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוציא פי ה' דהיינו מה שיצא מפיו ית' בעת הבריאה להוציאו מן הארץ אותו הדבור נכנס באותו המזון והוא המחיה את האדם כו' לכן צריך לברך על המזון שע"י הברכה מתעורר החיות וכן הענין במצוה כי הברכה שאנו מברכין על המצוה גם היא מועיל אל החיות שבה עכ"ד. ובזה יונח מה שמברכין על הארץ ברכה מיוחדת ולמה נאמר וברכת כו' על הארץ הטובה הלא ברהמ"ז נוהג בכ"מ אף בחו"ל ולמה אין מברכין רק על ז' מינים דוקא אמנם יען דהברכה הוא רק על חלק הרוחני והחיות שבו אשר נשלח בתנובות א"י ופירותיו שנשתבחה בהן א"י כמ"ש בכל פעם ארץ חטה כו' ארץ זית ארץ אשר לא במסכנות ארץ אשר עיני ה"א בה כו' ובמה שנשתבחה בהן א"י נשלח בהם חיות וכח רוחני ואף בפירות ז' מינים הגדלים בחו"ל נשלח חיות הזה ע"י הארץ הטובה שהנחיל לנו עיין בס' ע"נ פ' שלח לכן מברכין רק על ז"מ שנשתבח בהן א"י ומברכים על הארץ ועל המזון על הארץ ועל הפירות שמקודם נשלח החיות אל הארץ ואח"כ על כל התנובות. ויש לרמוז בדרך אפשר בגמרא ריש כיצד מברכין אשכחן לאחריו לפניו מנין כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש, וי"ל ע"פ הידוע שיש באדם ב' שמות שהם הויה בפנימיותיו ושם אלקים בחיצוניותיו ע' פע"ח שער החשמל בסופו ובסידור אחר תיקון חצות וב"ש הנ"ל במילואם כזה יוד הי ויו הי אלף למד הי יוד מם גי' ע"ב ס' שהוא שב"ע וברבוע כזה י יה יהו יהוד א' אל אלה אלה אלהי אלקים גי' ע"ב ר' שהוא רע"ב ויש לרמוז זה באדם כי קודם שבא המאכל לתוכו ולא נתמלא מן המאכל הוא רעב וכאשר נתמלא מן המאכל הוא שבע. והנה האדם השלם הוא שבו ב' שמות פשוטים הנ"ל. והנה אם ב' שמות הם ברבוע כנ"ל אז המילוי קודם להשמות עצמם כזה י יה יהו יהוד א אל אלה אלקים והשמות לאחר המילוי והמילוי הוא לפניו ואז הוא רעב כי לא נתמלא עדיין ואז ב"ש גי' רע"ב וזהו נקרא בגמ' לפניו ר"ל שהמילוי שהוא המאכל הוא עוד לפניו ואם הב"ש הנ"ל הם במילואם כזה יוד הי ויו הי אלף למד הי יוד עם אז השמות הם קודם והמילוי אחר השמות וזה נק' לאחריו ר"ל שהמאכל שהיא המילוי הוא לאחריו שכבר אכל ואז הוא שבע וז"ש אשכחן לאחריו ר"ל כשהמילוי לאחריו ר"ל לאחר השמות הרומז שכבר נתמלא מן המאכל שהיא המילוי כמ"ש ושבעת וברכת. לפניו מנין שהמילוי הוא עדיין לפניו שלא נתמלא ורומז על ב"ש בריבועם שאז המילוי לפניו השמות והם לפני האדם שמתואר בב"ש פשוטים ע"ז אומר כשהוא שבע מברך ר"ל כשהמילוי לאחריו גי' שב"ע כשהוא רע"ב לא כ"ש ר"ל אם הב"ש בריבועם אז המילוי שהוא המאכל קודם ועולה רעב לא כ"ש שמברך וה' יכפר והנה סברת הק"ו הזה הוא לפמש"ל שע"י הברכה מעורר מקורא דברכאין להריק השפע והשובע הגשמי והרוחני למטה א"כ יש ק"ו מה אם כבר שבע וא"צ עתה להשפע הזו רק שנותן הודאה על העבר מחויב לברך שתתמיד הברכה תמיד מכ"ש כשהוא רעב וצריך עתה לשפע השובע והברכה מכ"ש שצריך לברך לפתוח מקור הברכה הזנה ומשביע ויש לרמוז בפסוקים כי הויה אלקיך מביאך אל ארץ טובה כו' ארץ נחלי מים כו' ארץ חטה ושערה כו' ארץ זית כו' ארץ אשר לא במסכנות כו' ארץ אשר אבניה ברזל כו' וברכת את י"א על הארץ הטבה כו'. הרי ו"פ ארץ ופ"א הארץ ויש לרמוז דהנה ז' מינים שנשתבחה בהן א"י מושפע בהם חיות מן בחי' ארץ עליונה שהוא בחי' מלכות וגם בה יש ז' מדות ו"ק שהם זכרים ומדה ז' מלכות שבמלכות לכן נאמר בפעם אחרון הארץ בה רומז על מלכות שבה כמ"ש בסידור סוד ז' מינים שנשתבחה בהן א"י הוא המלכות שצריך הנוק' להתברך מן הז' שלה והם הו' שנשארו למעלה ומ"ל שבה הרי ז' ונעשים בחי' זכר אלי' וזה מוכיח מפני שכל הפירות יוצאין מן הארץ עכ"ד הק' ויש לרמוז לפ"ז דהנה מספר ד"פ ארץ הנ"ל ב' אלפים מ"ב רומז הארה גם מן ג"ר כי מ"ב הוא רומז לכתר עד"ש בע"ח שער א"א פי"ד שכל מ"ב הוא בראש וב' אלפי"ם רומז אלף חכמה אלף בינה תרי כח"ב: והנה נאמר עיני ה' אלקיך בה וזהו הארת א"י לכן מתחיל כי ה' אלקיך מביאך כו' ומסיים וברכת את ה' אלקיך