דרך חוקיך קסד

ישראל ממקום קדושה וטהרה שנאמר כי עם קדוש אתת ועכ"ד. ויש לרמוז באות י' הרומז קודש חכמה נק' קדש: גם י' רומז סוד הטפה שהוא בסוד קודש וברזא דברית י' דפינחס שיהי' בקדושתו ולא יחלל טפה י' קודש ועד"ש [מלאכי ב] כי חלל יהוד"ה קדש ה' ובעל בת אל בכר ורומז יהוד"ה קודש יו"ד קודש שהוא נקודה יהודות שבו שחילל נקודת הקודש י ובבת אל נכר והנה אף דלאו הזה רק על חיתון בקידושין ולקיחה לאשה בסוד קודש. עם זאת פסוק הנ"ל חלל יהודה קודש ה' מדבר גם בזנות ועוד גרע חלקו שנדון גם במיתה ע"י קנאים וכמעשה דפינחס וזמרי וזהו הנרות ביוד דפנחס שקינא על ההוא ו' רזא דברית קודש ה' : תכט ם שנמנענו שלא להגות מצפוי ע"ז שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. כ' בשל"ה מסעת החמדה מוכן לך הלקיחה לכן כ' לא תחמוד ולקחת חמדה בלב ולקיחה במעשה ובע"ז מצטרף מחשבה למעשה עכ"ד. ויש לרמוז זה באות ם סתומה שרומז מסגרת הלב ובחי' מחשבה אשר בע"ז מצטרפת למעשה למען תפוס בי' בלבם כמש"ל כ"פ בשם רז"מ. כי מ"ס רומז מחשבה אשר היא קודם למעשה ועיין בס' ברוך שאמר ם הוא סוד החותם של הש"י וכ' בזה נמצא שחותם של הש"י תמיד מסוגרת בתמונות מ"ס וע"ז נמצא שהלובן שבתוך ם הוא עיקר הציור אמצעי של החותם הש"י כו' ודרך כל העולם לחקוק שמם סביב החותם מבחוץ כמו בם תמונת כ"ו שהוא שם המיוחד שסביבו החותם מבחוץ עכ"ל. ולפ"ז נרמז מצוה זו שלא להנות מצפוי ע"ז אף שעיקר ע"ז הוא תחת הצפוי מ"מ הצפוי קלטה כל מה שבתוכה כי הצפוי הוא כמו חותם על ע"ז ונרמז כמו שבקדושה החותם של הקב"ה הוא תוך הם והם רומז לשמו ית' כן למבדיל באלף הבדלות מטומאה לטהרה בע"ז הצפוי הוא שמה של ע"ז לכן אסור להנות מן הצפוי והבן רמז נכון בס"ד. וחו"ד אוצה"ח ם רומז לג"ע ורומז גיהנם כמ"ש שער קאבי"ע פ"א וכן רומז חותם תוך חותם צרור החיים ויש מ"ם תכשיטי ע"ז והנהנה מזה גורם מ"ן לגיהנם ופוגם במ"ם דג"ע יסוד דנוקבא ששם עולים קשוטים לשכינה: ואת תל ו שלא לחבר שום דבר מע"ז עם ממונינו ורשותינו שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך. ובסדר המצות להרמב"ם מל"ת כ"ה כ' דעל ההבאה לבד לרשותו עובר על לאו זה ואינו לוקה ואם נהנה ג"כ ממנו אז לוקה ב' על לאו זה ועל לא ידבק בידך מאומה מן החרם ע"ש ונרמז לאו זה באות ו' הרומז יחודו ית"ש כמש"ל מצות היחוד סי' תי"ח ע"ש בכמה אופנים איך נרמז ו' על היחוד שמו כביכול שהוא ביטול כל ע"ז ועוי"ל עד"ש באמונה ו' הוא לשון חיבור ודבוק דבר א' להקודם לו והנה צד הקדושה יש שם חיבור ודיבוק ואחדות משא"כ בסט"א אין חבור רק עצם הפירוד יתפרדו כל פ"א. לכן רומז ו' שלא יחב"ר דבר מבחי' הסט"א ואסור לגרום חיבור ואחדות במקום הפירוד ואנחנו הננו בצד החיבור והדבקות כטעם ואתם הדבקים בה"א כו' לכן אסור לנו לחבר עם בחי' הסט"א שהם מסיימים בפרודא. ובאוצה"ח המחבר אליו מע"ז גורם יחוד במקום הפירוד שמביא יסוד דקליפה אל הבית ופוגם בו' יסוד צדיק המייחד עם השכינה ומביא לה רב שפע: תלא א לברך ברכת המזון אחר אכילה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את י"א. בחי' האריך במתק קדושות לשונו ותוכן דה"ק הנה להשי"ת כל הכבוד והיכולת כו' ע"כ צריך אתה לדעת כי באמרנו ברוך א"י אין ממשמעות להוסיף ברכה במי שא"צ לשום תוס' כו' אך שהוא רב חסד וחפץ להטיב שיהיו ראוים לקבל טובה וברכה וע"י שאומרים לפניו הברכה הוא הזכרה כי הוא המברך ומבורך ועי"ז אנו ראוים להמשיך עלינו ברכה ולפ"ז יהי' ברוך תואר ר"ל הודאה עליו כי הוא כולל כל הברכות ובאמרנו יתברך בלשון מתפעל הכוונה שמתפללים שכל בני העולם יהיו מיחסים הברכה אליו ובזה תנוח הברכה בעולם ויושלם חפצו שחפץ להטיב עכת"ד הק'. ודה"ק עולים עם מ"ש בזוה"ק עקב וז"ל כתיב ואכלת ושבעת וברכת כו' ואינון ברכאין אריק ב"נ באילין מילין מההוא מקורא עילאה ואתברכין כל אינון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין ואתברכאן כולהון כחדא וע"ד אצטריך ב"נ לשואה רעותא באינון ברכאן בגין דיתברכון אבהן ובנין כולהו כחדא ומאן דמברך לקוב"ה מתברך ונטיל חולקא מאינון ברכאין בקדמיתא דכל עלמא עכ"ל הק'. ובזה יובן מאמר רז"ל קודם ברכה נאמר לה' הארץ ומלואה ולאחר ברכה והארץ נתן לב"א דיקשה במה קנה את המאכל ע"י הברכה ולהנ"ל יונח דבמה שמברך נתעורר מקור הברכה למעלה ונפתחו ארובות השמים להריק מברכתם למטה ונעשה המברך צבור להשפיע למטה והוא נוטל חלקו בראש. ויש לרמוז באות א עד"ש בשער מ"ן ומ"ד פ"א צורת א יוי סוד מיין נוקבין ודכורין אבני שיש טהור