דרך חוקיך קסג

שלו אמיתיים מה שאמר לנו ע"י הנביאים. בחי' כ שהנסיון ביותר ימצא הפסד שמתוך כך לפעמים יחלקו עליו המקניאים בו ודבר נבואה אינה תמידי לפעמים לא יתנבאו רק מעט ואם בכל שיתנבא נטרידהו לתת מופת יהי' סיבה לעם שימרדו בו ויקילו בדבריו ע"כ ונרמז באות א הרומז אמונה כמ"ש באודר"ע אל"ף אמונתי לישראל פקדתי וכן א' רומז אמת למוד פיך הרי רומז א' להיות לו אמונה באמת ר"ל במה שנבחן כבר שהוא אמת אסור לנסותו יותר עוד ומכ"ש שאסור לנסות את אלף עולם שהוא אחד אמת ובודאי דבריו אמת וצדק נרמז בא אחד אמת דהנה דבר אמת הוא רק אחד משא"כ שקר הוא הרבה לכן אין לנסות בחי' אחד שהוא אמת: תכו ת להחרים ז אומות שנאמר החרים תחרים אותם. בחי' כ' לפי שאלו ז"ע התחילו לעשות כל ע"ז והיו יסוד הראשון לע"ז לכן נצטוינו למחות שמם בל יזכרו ולא נלמוד ממעשיהם וברדפנו אחריהם לאבדם לא יעלת על לב לעשות כמעשיהם ע"כ. ומהר"ם כ' כל אומה יש לה שר למעלה וכאשר תחרימם למטה יוחרמו למעלה שם רשעים ירקב כי עבודתה מוסיפים להם כח וכאשר הותר הקשר אפס כחם עכ"ד. ויש לרמוז מ"ז באות ת' ת' תמות שנחתם על האנשים שעבדו ע"ז בחותם דם כי חטא ע"ז דם יחשב ע"ז מטמא כנדה שע"י חטא הנחש שורש ע"ז נשפך דם אדם לדורותיו לכן נזכר מ"ד פעמים ע"ז בתורה. לכן נצטוינו להחרים ז"ע לעשותם ת מלאה דם. ובשל"ה כ' לפי שהז"ע כוללים כל ע' אומות והם סובבים הקדושה שהם ישראל ע' נפש לבית יעקב לכן יש להחרימם בל יבלעו את הקודש ונרמז בת' שהרגל עקום שלה יורד לקליפות ואז ח"ו האויבים נשאו ראש על עמך יערימו סוד כי נבלעו כמה ניה"ק בין הגוים שהם הקליפות והנה ת' רומז תורה אשר הצדיקים מסגלים. ועי"ז יוציאו בלעם מפיהם ובסוד בעת אשר שליט האדם באדם להכניעם ולאבדם וישראל עשה חיל בימין ה' רוממה ת' תורה ת' תחי': הים תכז ה שלא לחון ולא לרחם על עובדי ע"ז שנאמר ולא תחנם. בחינוך כ' כלומר שנרחיק ממחשבתינו ולא יעלה על פינו במי שעובד ע"ז איזה תועלת ולא יעלה חן בעינינו בשום ענין לפי שתחלת מעשה ב"א הוא קביעות המחשבה והדבור ואח"כ המעשה ע"כ בהמנענו במחשבה ודבור למצוא בהם חן הכנו' נמנעים בכך מללמוד מהם איזה דבר עכ"ד: וי"ל מ"ז באות ה דהוא ה' אחרונה הנקראת כלה רומז לכנ"י אסר מצאו חן בעיני הש"י כמ"ש כה אמר ה' מלא חן במדבר עם שרידי חרב והוא חן אשה על בעלה וכמ"ש בזוה"ק ולא געלתים לכלת"ם שהיא כל"ה דילי' בסוד ה' אחרונה לכן אסור לנו לתת חן לעע"ז עוברי רצונו כי אז נאבד מתנת החן הניתן לנו דוקא. וי"ל עוד עד"ש בס' יצירה המליך ת בחן וברא צדק בעולם ושבת בשנת ופה בנפש וי"ל בזה דהנה אות ת רומז מלכות דמלכות דעשי' שנתרחק הרבה מהארת א"ס ע"י עונות ח"ו ורומז על ישראל שהם בחי' מלכות שמים בגלותם ובעניים ע"י עונותיהם עם זאת הם נושאים חן בעיני הש"י אף שאינם כדאי כנ"ל והנה צדק הוא דינא דמלכותא וכן שב"ת מלכתא הוא ש' ב"ת בחי' כלה מ"ש וכן פ"ה רומז תושבע"פ מלכות פה ה אחרונה וזה המליך ת בחן אשה על בעלה וז"ש דוד המע"ה אני בצד"ק אחזה פניך ר"ל ע"י מדת צדק שהוא בחי' מלכותא ק' אזכה לסוד הארת פנים שהוא ברכת יאר ה' פניו אליך ויחנ"ך אף שאיני כדאי כטעם וחנותי את אשר אחון ואמר זה בשביל כל ישראל שהם בחי' צד"ק מ"ש ושומרים שב"ת מלכתא ולומדים תורה שבעל פ"ה לכן זוכים לבחי' הארת פנים ויחנ"ך לחן אשה על בעלה כביכול משא"כ על עע"ז נאמר יוחן רשע בל למד צדק ר"ל שאין להם בחי' זו של מדות צדק בעולם שנה נפש שהם צד"ק שב"ת פ"ה לכן אין להם חן ואסור לחוננם ולא עוד אלא בארץ נכוחות יעול שהם פוגמים בבחי' ארץ מלכות שהוא כנס"י ומצערים ומאנים בחי' ארץ שהם כנס"י ומלכות שמים ופוגמים בה' אחרונה לכן לא תחנם וי"ל עוד דהנה האו"ע עובדי ע"ז הם רוצים להסיר אותנו לדרכם ח"ו לעבוד ג"כ ע"ז כמוהם לכן אסור להתחבר עמהם ולהראות לתם חנינה ואהבה בל יקבע בלבבינו איזה מעלה בהם וכמ"ש בחינוך פן נבוא ח"ו לידי מכשול תקל"ה ונרמז במספר ול"א תחנ"ם מצוה זו גי' תקל"ה לכן אסור לחוננם להרחיק מאתנו תקלה: תכח י שלא להתחתן עם עכו"ם שנאמר ולא תתחתן בם. בחי' כ' כי רוב ב"א ימשכו אחר עצת נשותיהן ואם ישא בת עכו"ם תמשכהו לעכו"ם גם תגדל בנים לע"ז. ובס' מאה שערים שיש ללמוד מבע"ח שאינם מתדבקים רק במינם וע"ד הסוד כי בביאות אסורות נותן כח ושפע לכוחות הטומאה ונבראו מאותן הביאות כמה מקטריגים ומלאכי חבלה וראוי לאדם להבדל מתם שיניקת