דרך חוקיך טז

שדי ביסוד שלא יהי' בכלל מ"ש הראב"ד על מי שאינו מקדש עצמו גם בלא דעת נפש לא טוב ח"ו רק יהי' מצות זו בסוד הדעת כטעם וידע אדם כו'. ומן הדעת נמשך ליסוד ועי"ז מקיים פרו ורבו בקדושה ובטהרה. ועוי"ל עד"ש בס' שעג"ע ובס' אגרא דכלה פ' בראשית דיש לחשוב כל אות בספר סופר ספור. שהם צורה מנין ומילוי. והנה לאלוף יש ג' צורות והם ג' אלפין א יוי א יווי א יווד עיין לק"ת עקב. והם גי' חנו"ך. והנה יש שם עוד אלפין אך לענינינו נחבר ג' אלפין בצורות אלו שרומזים שר העולם חנוך כי מצוה זו הוא קיום עולם. וג' אלפין עם ג' צורת האלו גי' פ"ז. הרי מספר וצורה ועם המילוי אלף בף מנצפ"ך גי' תתל"א הרי ס"ה תתקי"ח גי' בשוה פסוק דמצוה זו ויאמר להם אלקים פרו ורבו. ובס' אוצר החיים תו"ד הק' צורת יוי סוד מיין נוקבין ודוכרין אבני שיש טהור המתייחדים ע"י ו' שבאמצע (עיין ע"ח שער מ"ן ומ"ד פ"א) סוד יסוד צדיק ומבואר שאות א ציור ודמות אדם להרבות דמות אדם כטעם וייצר אלקים את האדם, (ר"ל וייצר מתחיל ו' ב' יודין צורת א) ויש ציור יוי להוליד זכר ויש ציור יוד להוליד נקבה ונרמז בא להוליד בן ובת עכת"ד. ויש לרמוז עוד בא הנ"ל הרומז מספר תתקי"ח שרומז מספר אב ואם ובן ובת כזה י"ה הוא או"א עם יחוד זו"נ כזה עסמ"ב. אלף דלת נון יוד. ובאו שמות זו"נ במילואם רומז שע"י בן ובת נתמלא העולם כולו כטעם פרו ורבו. הרי י"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אלף דלת נון יוד גי' תתקי"ח מספר ויאמר להם אלקים פרו ורבו כמש"ל: ב ג שימול כל זכר בן שמונת ימים. שנ' ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר. בחינוך טמ"ז שרצה הש"י לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקראים על שמי. אות קבוע בגופם להבדילם משאר האומות בצורת גופם כמו שמובדלים בצורת נפשותם ונקבע ההבדל בגולת הזהב (ר"ל במילה) לפי שהוא סיבה לקיום המין מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף כמו שאמרנו והעם הנבחר חפץ ה' להשלים תכונתם ע"י אדם ולא בראו שלם מבטן לרמוז כי כמו תשלום צורה גופו על ידו כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו עכ"ד. והבחיי כ' שהמילה אות קבוע בבשר על אמונת ה' ויחודו ולא ישתנה ולא יסור ממנו בין בחיים בין לאחר מיתה וכשם שדם הקרבן מכפר כן דם מילה מכפר לכן מצותו בשמיני כמו קרבן וגדול מקרבן שהוא בממונו והמילה בגופו באבר שכל גידי האברים נקשרים בו ומט"ז נק' ראש הגוית שהוא ראש כל הגוף וידוע שחתוך אבר מחליש כוחו של אבר ע"כ באה מצות מילה להחליש התאוה והנאת תשמיש. ונשמר מן המותרות ע"כ. והרדב"ז כ' טע"ז כי הכסוי זה מוסיף חום באבר ובהסיר הכסוי יוסר החום הרב ובזה יהיו נשמרים זרע אברהם מלהתגאל בזימת הארץ ע"כ. והרלב"ג כ' שרצה הקב"ה להבדיל עמו משאר העמים בגו"נ כדי לתת להם א"י כי א"א לזכות לא"י כ"א ע"י המילה בהסרת הקליפה ונצטוינו למול ביום ח' שבזה ישפיעו כל ז' כוכבי לכת כוחם בהנולד וביום ח' צוה למולם להתיש כחם להש"י לבד עכ"ד ובעיר מקלט ז"ל הוסיף עוד על החינוך הנ"ל שהוא דמיון כריתות ברית בין שני אוהבים. ובס' אורות המצות כל עבדי המלך נושאים עליהם כבלא דעבדא לסימן כי עבדיו הם אמנם הקרוב למלך מוסר לו חותמו ממש אמנם אומר לו הזהר בחותם זה שהוא חותמי כו' והטעם שנימול לשמונה שא"א שתתיישב עליו הקדושה אם לא יעבור עליו ז' ימים ושבת בכלל ואח"כ יוכל הקדושה להאיר עליו בעת המילה. ובספרי ז"ל היות אות הברית בזה האבר המסבב נצחיות המין יורה על נצחיות הברית והיותו באבר התולדה יורה המשך הברית על הבנים והיותו בשמיני כי אז נתעכל דם הנדות הטמא אשר ממנו ניזון הולד במעי אמו ונטהר הולד להכנס בברית קדש עכ"ד וכ' בס' הפליאה כל מה שברא הקב"ה בהמות חיות עופות הבדיל בין טמאות לטהורות. לכן צוה במצות מילה לעשות הבדל: וכ' ע"ז בס' נחלת בנימן שלכן לא נבראו ב"י משלילי ערלה כדי שלא יאמרו ב' רשיות יש ח"ו. והנה הערלה היא תרומה מגופו וע"י השבת שעובר על הולד נטהר טומאת הערלה ואף שאחר השבת חוזר הטומאה ואין תורמין מטמא על הטהור תמן תנינן דאם הי' לו שעת הכושר תרומתו תרומה ומנהג ישראל בליל שבת שקודם המילה הולכין לבית התינוק ועושים סעודה וקורין לסעודה זכור והוא דהואיל וע"י השבת סר הטומאה מהילד וכדי שלא יהא חוזר אחר השבת מזכירים ברית אלקינו על הילד להיות מוכן לקדושה וזה שקורין זכור בפה והאי הכנה עושה רושם מקום מוכן לקדושת כי הקדש נקנה באמירה לגבוה והוה שפיר תורמין מן הטהור על הטהור עכ"ד. ולפ"ז יונח מ"ש בט"ז שמבקרין בשבת התינוק שהוא אבל על תורתו ששכח וקשה למה דוקא מבקרין בשבת גם למה נק' זה זכור. ולהנ"ל יונח לפי שכח השכחה הוא מבחי' הסט"א שהוא הערלה והוא הנחש הכרוך בגופו. גם מקום הערלה הוא בין הירכים שהם אשר נפגמו מאז שנגע הסם בתרין ירכין דקשוט. ונקרא גיד הנשה דקא מנשא מפולחנא דמארי: והנה יתבאר אי"ה במצות ג"ה שע"י שגיד הזה סמוך לברית קודש תקע עצמו שם. הרי דבערלה כח שירש השכחה. אך בבוא ש"ק שהוא זכור נחלש כח הטומאה מתילד ושוב אינו חוזר