דרך חוקיך טו

דרך חקיך אנכי א א מצוה הראשונה לפרות ולרבות ולהוליד לפחות בן ובת כמ"ש בתוה"ק ויאמר להם אלקים פרו ורבו. בס' החינוך משרשי מצוה זו כדי שיתא העולם מיושב שהי' חפץ בישובו שנאמר לא תהו בראת לשבת יצרה והוא מצוה גדולה שבסיבתה כל המצות כולם כי לבני אדם נתנו לא למלאכי השרת עכ"ד ומהר"ם הבבלי כ' טמ"ז לפי שקיום העולם תלוי בתורה שישאיר אחריו מי שיקיים התורה והמצות שיכיר שיש לעולם בורא ומשגיח ולא ימחה שמו מישראל ונעשה שותף להקב"ה במ"ב כשהוליד בנים קיים הצלם וכשבניו טובים קיים הדמות עכ"ל והרדב"ז כ' לפי שרצה הש"י שתתפשט מציאותו צוה הש"י במצוה זו כדיי שירבו להמשיך נשמות מסוד מציאותו ית"ש שהנשמות רוח מאתו כד"א ויפח באפיו נשמת חיים ובזמן שמקיימין מצוה זו בקדושה ובטהרה מושכין נשמות חדשות בעולם כו' ואין קץ לשכרו כי הוא מקיים ומעמיד שלשלת הקדושה עכ"ד. וכ' בס' קרבן אליהו כדי שידמה האדם לבוראו שיהיה מהוה הויות כו' לזה אינו יוצא אלא בבן ובת כשם שהקב"ה ברא אדם ואשתו זכר ונקבה ע"כ. ובס' יד יוסף שע"י פ"ו נעשה האדם אחד כי כשהוא לבדו הוא חצי אדם וזה שכ' זכר ונקבה ויקרא שמם אדם שניהם יחד נקראים אדם אחד. ובזה ידמה לבורא כביכול שנקרא אחד בהחלט ואין שני לו. וכ' בס' מאת שערים כי המונע מפ"ו הוא שופך דמים ומבטל הדמות כמארז"ל יבמות ר"א אומר כו' כאלו שופך דמים ר"י אומר כאלו ממעט הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל עכ"ד. ובס' הגלגולים תוכן דבריו הק' כשברא הקב"ה אדה"ר בירר החלק של נר"ן שהיו מעורבין עם הרע של ז' מלכים ונעשה מהם נשמת אדה"ר וכללם מכל הבחי' וכל הנר"ן היו כלולים בו יש בראשו יש בשערו ובחוטמו וכל הנשמות שמצד הטוב היו כלולים בו ואחר שחטא ועירב טו"ר נתערב הטוב ברע באדם בליעל דקליפה אבר דקדושה תוך אבר כמותו ובכל דור יוצאים נשמות הטוב מהרע ע"י פ"ו שצונו הש"י מטעם זה. והאדם שקילקל עליו לתקן לכן נצטוינו על פ"ו ושנקדש עצמינו כדי שנוכל להוציא אותן הנשמות ויבררו מן הרע ולפי שעוה"ר אין אנו נזהרין בזה לגמרי לכן נמשכים הנשמות מעורבים לכן צריך האדם כל ימיו ליזהר להפריד ממנו אותו הרע ע"י מעשיו עכת"ד הק'. ויש לרמוז ענין זה באות א עפמ"ש באותיות דר"ע א זה אדה"ר וביאור דה"ק י"ל עפמש"ל בשם הגלגולים דבאה"ר היו כלולים כל נר"ן וכ"כ בשל"ה דמנשמת אדה"ר מתפשט ס' רבוא נשמות בכל דור. וידוע דס"ר נשמות נגד ס"ר אותיות התורה. וכל ס"ר אותיות נכללים בכ"ב אותיות א"ב. וכ"ב אותיות כלולים באות א כמ"ש בס' הבהיר וז"ל א גורמת לכל האותיות קיומם ומא יצאו כל האותיות עכ"ל. לכן א זה אדה"ר. כי כמו שבאדה"ר כלולים כל הנשמות כן בא כלולים כל האותיות. לכן ניתן מצות פ"ו קודם לאדה"ר שהוא צריך להוציא הס"ר נשמות לעולם כדי שיאירו בהם האותיות. וכן עולת לפי הטעם שכתבו החינוך והרדב"ז ומהר"ם כרי שיהיו בעולם בני אדם שיקיימו התורה הנכללים בא. אדה"ר וזהו הנרמז בא מאנכי הא' שפתח בה התורה. ועד"ש באודר"ע שאמר הקב"ה לא שבך אני עתיד ליתן התורה לב"י ולפתוח בך אנכ"י. ועוי"ל דהנה ב' מצות אנכי לא יהיה לך כוללים כל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ואנכי כולל גם לא יהיה לך כי מכלל הן נשמע לאו. גם כי אנכי הוא בחי' מ"ע דכר ולא יהי' הוא כללות מל"ת נוק' הטפלה לו תמיד. הרי אנכי כולל כל התורה כולה ובפרטיות א' דאנכי הרומז על הקב"ה שהוא אלוף עולם יחיד ומיוחד כהוראות מצוה של אנכי י"א וזה שנרמז מצות פ"ו בא של אנכי י"א כו'. וכנ"ל ויש לרמוז מצות פ"ו באות א עד"ש בזו"ח שיר א תקונא דילי' ודיוקנא סתרא דאדם בתרי גוונין רישא דלעילא איהו נקודא קדמאה דשלטא על כולא בגלופי דאתעטר לאתפשטא תחות ו דאיהו רזא ודיוקנא דאדם שלימוי וב"ז ד דלתתא דאתאחדת מסטרוי ודא איתו שלימו דאדם כגוונא אחרא באמצעיתא דיוקנא דאדם ואתאחד בי' מתרין סטרין כגוונא דדרועין מסטרא דא ומסטרא דא ודא א דיוקנא דילי' אדם איתו עכ"ל: ולפ"ז נרמז מ"ש בס' יד יוסף הנ"ל שע"י פ"ו נעשה האדם אחד שהוא אדם ובז' שנרמזים בא הרומז אחד וגם א רומז אדם כנודע בסיד א' מן וא"ו דשם מ"ה ב"ה העושה מדם אדם. וכן נרמז גם משארז"ל המונע פ"ו ממעט הדמות שהוא נרמז באות הנ"ל רזא דאדם וב"ז, וכן הוא שופך דמים עד"ש בלק"ת א' הוא סוד חיות האדם כמש"ל בסוד דם אדם. עיין במצות שפיכות דם הרוצח. וגורם לשכינה שתסתלק כי א' הוא רזא דיחודא קוב"ה ושכינתי' כנ"ל והפוגם בא' רזא דאדם מפריד א מב"ז ח"ו לכן תסתלק ח"ו. ונרמז גם מ"ש הרדב"ז נטמ"ז שימשיך נשמות ממציאותו ית"ש באות א כי אלוף זה הקב"ה כמ"ש באודר"ע. והוא יחיד ראשון כמו א' וכל הנשמות של א' הרומז אדה"ר וכל בני אדם הכלולים בו הכל נמשכים ממציאותו כמ"ש כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ובזה ג"כ ממעט הדמות אדם. בסוד אדמה לעליון. וי"ל אלף מלא בהחשב ף' דמנצפ"ך גי' תתנ"א גי' אהוה שדי עם פרו ורבו. שהוא סוד פ"ו דקדושה ע"י דעת דקדושה ויסוד. שהוא שם אהוה בדעת ושם