דרך חוקיך קנד

והרי שניהם שותפים ולא הסכימו בהמקח לכך שניהם מפירים וכן לשון חכמים מרפא בהיות פיו הוגה תמיד בתורה מרפא החולה ומתיר הקשר החזק הנעשה ע"י הבל פה בהבל פיו של ת"ח וזה שארז"ל היתר נדרים פורחין באויר הבל פיו של ת"ח עכ"ד. והרדב"ז כ' היות האדם נבנה בצורה העליונה והפה לא נברא כ"א להלל את בוראו לכן צוה הכ' ככל היוצא מפיו יעשה וכל המקיים נדריו פותח פה עליון לדבר טובה על ישראל עכ"ד. ובלק"ת ז"ל סוד חכם מתיר הנדר כי נדר בבינה וכן הוא נודר בחיי המלך חכמה חיי הבינה לכן בעלה שהוא חכם מתיר הנדר וז"ש אישה יקימנו כי חכמה עיקר הבינה וגם ז"ס הפרת נדרים דבעל לאשה שהוא חכמה בעל האשה בינת עכ"ד הק' וזה נרמז באות י' דהוי"ה ב"ה שהוא חכמה בעל הבינה ה וכן התרת חכם בי' חכמה וכן התרת האב לבתו כי אב הוא סוד אבא חכמה י' ובתו היא ה ותו"ד אוצת"ח הנודר נודר בחיי המלך שהם י"ה חיות המלך ז"א שמושך חיים מאו"א לכן נרמזים ב' מצות אלו באותיות י"ה המ"ע ביוד חכמה ומל"ת דבל יחל בה' ראשנה בינה דשם ה' מוצאות הפת סוד פתוחי חותם ככל היוצא מפיו יעשה עכת"ד הק': תח ה שלא יחלל לעבור על נדרו אשר נדר שנאמר לא יחל דברו. הנה כבר נתבאר במ"ע איך נרמזים ב' מצות אלו באותיות י"ה או"א חיי המלך ומצוה הקודמות מדבר מדין ההפרה והתרה לכן נרמז באות י' חכמה המפיר ומתיר כמש"ל ומצוה זו מדבר מן הנודר שהוא בבינה נרמז באות ה ראשנה בינה גם בכ"מ מ"ע בדכורא ומל"ת בנוקבא. ובשל"ה כ' דהמחלל נדר פוגם בנשמתו ונרמז זה בה' ראשנה דהוא בינה בחי' נשמה והבן: תט ו לתת ללוים ערים לשבת שנאמר ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת. בחי' כ' יען כי הלוים נבחרו לעבודת ה' ואין להם חלק עם ישראל בנחלת שדות וכרמים אבל ערים היו צריכין לשבת בהם עם טפם ומפני גודל מעלתם נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה ועוד טעם כי בהיותם אנשי לבב ידוע שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ואף אם יהרוג א' מקרוביהם לא יטו מדרך היושר אחרי אשר משגה היתה בידו עכ"ד. ומהר"ם ה' טמ"ז להיות גולה אל הלוים ששם מקום הדין לבקש ממנה שלא תחול עליו כי שוגג הי' והיא סיבת מיתתו עכ"ד והנה היו שש ערי מקלט מלבד מ"ב ערים אשר גם המה קולטות הרוצח ועיין בחינוך מצוה תק"ך דהחילוק בין ו' ערי מקלט בין מ"ב ערים דו' ערים קולטות אף שלא לדעת ומ"ב ערים דוקא לדעת. והנה נרמז מ"ז באות ו' דשם הוי"ה ב"ה אשר ממנו יוצאים י"ב גבולי אלכסון היוצאים מת"ת אשר כוללים כל הגבולים שבעולם למספר ב"י י"ב שבטים היוצאים ג"כ מת"ת יעקב והנה לב"י נתחלקו כל הגבולים ושבט לוי הנבחרים לעבודת ה' אין להם חלק פרטי וגבול מיוחד רק מן כללות ב"י כי המה הכללות שלהם כמש"ל מצוה שצ"ה לכן לקחו שש ערי מקלט נגד ו"ק עולם הפשוטים בלי אלכסון המושרש בסוד ת"ת ישראל ששורשם ו"ק ו' אות חיים למכה נפש בשגגה והנה עליהם מ"ב ערים הנובעים מן שם מ"ב אשד בכל שם שש כנפים לאחד שהם ז' פעם ו' נגד ז' ימי הבנין ורומז ג"כ על כללות ישראל כנ"י שהם בסוד השביעית כטעם ע' נפש לבית יעקב וכל ז' כלול מן י' הרי הם ע' הנכללים בשבע ולכל א' מן השבע ו' כנפים שהוא שם מ"ב הידוע ושם זה מסוגל להעלות העולמות ולשמירה מכל פגע ומשחית לכן מ"ב ערים קולטות הרוצח אם הלך שם לדעת אך ו' ערים קולטות אף שלא לדעת כי ו' עצמה הוא סוד הדעת הרי ו' ומ"ב הכל א' והנה הלוים הם בחי' גבורה שורש שם מ"ב לכן נתנו לגורלם מ"ב ערים הנובעים מן ו' אות חיים להיות כפרה לרוצח. ויל"ע עפמ"ש בתיקונים תיקון ס"ט בסופו וז"ל מה דאמר לי' נ"ד שויא עלי' ו' ואתעביד מ"ד ודא דאתמר וישם ה' לקין אות שויא עלי' אות ו' עכ"ד ובזה י"ל בפירש"י הקדוש בפסוק וישב בארץ נוד קדמת עדן כי מצינו בכ"מ שרוח מזרח קולטות בכל מקום עכ"ל והוא ע"ד הנ"ל כי אות ו' הוא צד מזרח כנודע בסוד שם הוי"ה המקיים ד' רוחות י' דרום ה' צפון ו' מזרח ה' מערב כמ"ש בפרד"ס. ואות ו' הוא אות חיים וכן מזרח דורשי רשומות ר"ת מצד זה רוח חיים ותוכן דברי אוצה"ח אות ו' הוא צמצום בקו המדה שהלוים הם בחי' גבורה לכן שם ה' ללוים ערים במספר ו ומספר מ"ב כי ו' הוא קו המדה המודדות והם בחי' שם מ"ב שש כנפים לא' עכדה"ק: תי ה שלא להמית הרוצח עד עמדו למשפט לסנהדרין שנאמר לא ימית הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. בחי' כ' לפי שענין ד"נ דבר קשה מאוד לכן נזהרנו שיבוא הדין לפני הב"ד ולא ידינוהו העדים בעצמם שמתוך ראותם הענין בעצמם לא יוכלו להפוך בזכותו והתורה אמרה והצילו העדה ר"ל שצריכים להפוך בזכותו עכ"ד. ומהר"ם כ' טמ"ז שצריך עדה שופטות ועדה מצלת להפוך בזכותו וי"ל מ"ז באות ה אחרונה. עד"ש בפרד"ס עדה הוא מלכות ששם עיני העדה והסנהדרין