דרך חוקיך קנג

המליך ע ברוגז על שקטרגה הירח ברוגז לכן הביאו כפרה שעיר ר"ח שהוא מנחה לעשו איש שעיר כמ"ש בזוהר ונרמז ע רומז עשו כמ"ש באודריע והוא דורונא דילי' כנ"ל בזוה"ק ויל"ע ע' רומז ע' נפש לבית יעקב כטעם כי אתם המעט מכל העמים שהם ע' אומות וב"י הם ע נפש לבד וזהו יעקב הקטן וזהו מיעוט הירח וזהו שנראה בלבנה צורת יעקב שכתב הרדב"ז: תה ש להקריב מוסף עצרת שנאמר והקרבתם עלה לריח ניחוח לה'. מהר"ם כ' טמ"ז לפי שנעצרו המקטריגים ולפי שקבלו התורה להכי מנחה חדשה שאע"פ שמתקנאים בתוס' השמחה מ"מ אחר שיש להם חלק נעצרים מלקטרג עכ"ל וי"ל בדה"ק דקאי על מנחה חדשה הנכללים במוסף שהם שתי לחם עם הב' כבשים שהי' מניפן עם השתי לחם מוליך ומביא ומעלה ומוריד וכל ענין תנופה לפייס המקטריגים כמ"ש מהר"ם במצות עומר שהי' מניף הכהן לפייס המקטריגי' וי"ל לפי שע"י ההנפה נעצרים רוחות רעות וטללים רעים לכן מגיע חלק יפה גם לאוה"ע וגם הם שמחים בזה ובזה נתפייס השר שלהם ונעשה שלום ונרמז באות ש הרומז שלום כמ"ש בשעג"ע. ועוד יש לרמוז עפמ"ש בזו"ח תולדות דמוסף שבועות לקבל יעקב דאתיהיבת אורייתא בחודש ג' ובז' קולות נגד יעקב תליתאה לאבהן ואחיד בקול קול יעקב עכ"ל ונרמז זה באות ש שבה ג' קוין שהוא נגד יעקב כמ"ש בזוה"ק ויחי דף רכ"ד ע"א ש' תלת קשרין אינון כו' וההוא קשרא דאמצעיתא אחיד להאי סטרא ולהאי סטרא ועל ההוא כתיב ושכבתי עם אבותי כו' וע"ד תנינן והבריח התיכון ע"כ ונרמז באות ש' ג' קוין ג"פ ק"ו גי' קול יעקב: תו ה לשמוע בר"ה קול שופר שנאמר יום תרועה יהיה לכם. בחי' כ' לפי שהאדם בעל חומר לכן צוה הש"י להתעורר בשופר כדרך ב"א במלחמה אשר יריעו כדי שיתעוררו וגם בר"ת שהוא מיועד מקדם לדין וקול השופר מעורר הרבה וכ"ש קול התרועה כלומר הנשבר מועיל לשבר יצה"ר להתעוררות התשובה עכ"ד. והרדב"ז כ' ארז"ל כיון שהקב"ה יושב על כסא דין וכשתוקעין בר"ה הופך מה"ד למה"ר וכשמריעין עולה בדין שנאמר עלה אלקים בתרועה וכשהשופר עלה בתקיעה אז ה' בקול שופר ברחמים לכן פשוטה לאתרי' להיות התרועה כלולה בהם כדי שיתגוללו רחמים עלינו והתקיעה לפניו רומז חסד עליון והתרועה בפחד אלקים והתקיעה שלאחריו ברחמים גדולים עכ"ד: והנה כללות כוונת שופ"ר הוא אמא ה עילאה בסוד שם ה אחת שפר"ה בינה המשפרת הולד ולפי מה שכ' בחי' הנ"ל עיקר התעוררות בתרועה נרמז באות ה תתאה שהוא דינא דמלכותא אשר שם בחי' תרועה במלכות דוד כמ"ש בכוונת האריז"ל והוא דינא רפיא. ולפמ"ש הרדב"ז ז"ל שהוא כוונת הזוה"ק וכל המקובלים הקדמונים לתר"ת נגד ג' אבות אי"י ולהמתיק גבורות יצחק בתקיעה שהוא אברהם ושלא ליטול יצחק לבדו אז כי אתדבקא דינא לא בעינין רק בחסד עליון להעתיקו עם ה חסרים שהוא ה דאברה"ם ונרמז מצוה זו באות ה דאברה"ם. והנה כ' בכוונת שם שיכוין להוציא ז' הבלים מן השופר נרמז באות ה הרומז הבל כמ"ש בס' זרע קדש שאות ה אינו נרגש רק בהבל פה בלי קול וכ' בס' אור לצדיקים בכל המצות מצינו מחשבה דבור מעשה אבל קול פשוט בלא דבור לא מצינו אמנם השב צריך לתקן הכל ולתקן הקול ג"כ והנה בלקיחת השופר נתקן המעשה ובברכה שלו ניתקן הדבור ובכוונה נתקן המחשבה ובמצות התקיעה קול פשוט נתקן הקול נמצא במ"ז נתקן הכל. ובתיקונים תיקון ס"א וישמעו את קול הויה אלקים את קול דא עמידא דאמצעיתא ושכינתא עימי' [ר"ל קול הוא ת"ת א"ת רומז שכינה] הויה אלקים דא או"א ואינון ד' אתוון הויה י' אבא ה' אמא ו' ברא ה' ברתא דאינון מחשבה מעשה קלא ודיבורא [ור"ל מחשבה חכמה מעשה בינה כטעם חכמה אומר אמירה בלב ובינה עושה וקו"ל ודבור ידוע דהם תו"מ] עכ"ד ולפי הנ"ל יש בשופר ג"כ יחוד הזה בד"א הוי"ה ב"ה מחשבה מעשה קול דבור יחוד או"א ויחוד זו"נ וזה יש לרמוז למ"ש ר"ס גאון בטעם שופר להמליך הקב"ה כמו במלך בו"ד שתוקעין לפניו ביום המלוכה ע"ש וארז"ל פסוק שמע נחשב למלכיות ומשלימים בו פסוק התורה ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל י"א י"א ויש לרמוז מחשב"ה מעש"ה קו"ל דבו"ר גי' שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ובזה ממליכים ומייחדים הקב"ה בשופר ונרמז באות ה הרומז מלכות שמים והבן בס"ד: הויה תז י לדין דין הפרת נדרים והתרת נדרים ע"י האב והבעל והחכם שנאמר איש כי ידור נדר כו'. בחינוך כ' כי האדם כל יתרונו כח הדבור שלו לכן צריך לשמור מוצא שפתיו ודבורו ע"כ ומהר"ם כ' לפי שהבת ירך אביה והאשה צלע הבעל