דרך חוקיך קנא

שהוא המתגאה אז פעל הארז להתגאות ועי"ז נטמא. ולדרך הכלי יקר הנ"ל י"ל בפשיטות ג"כ כנ"ל שבטמא פעל שלא במינו שהוא האזוב ונעשה טהור ובטהור פעל האר"ז שהוא ג"כ כנגדו ונטמא וזה נרמז באות י' הרומז ענוה שהוא קטן מכל האותיות כמ"ש בסה"ק ולקח אזוב וה' יעזרנו ע"ד כ"ש. תא מ לדין דיני נחלות שנאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. בחי' כ' כדי שנדע שהעולם ביד האדון וברצונו זוכה כ"א בעושר ובנכסים ומתנת הש"י מבורכת שתמשוך לעולם ותתפשט בגוף המשתלשל ממנו שהוא בנו ובנו עכ"ד. ונרמז באות מ עד"ש באודר"ע מ' רומז מלכותך מלכות כ"ע וממשלתך בכל דו"ד ורומז ע"י הירושה נמשך מלכותו וברכתו לדור דור וכ' עוד שם שאמר הקב"ה למם שבך עתיד לבא יום מהומ"ה ומבוכ"ה. וי"ל אף שבמ' ניכרת מלכותו לעולם ע"י הירושה מ"מ אין רצונו לברא בה העולם להזכיר שמו על הרעה כי הירושה באה לסיבת המיתה הנרמז ג"כ במ' יום מהומה. ומהר"ם טמיז לראות היות שהנחש גרם בחטאו להפריד הגופות מ"מ הנשאר ממקומו נשתלשל ממנו לירש זכות המת היותר קרוב הכח הימנו כי קרבות הנפשות לא נפרדו ולא נפסקו מהם כי ענפי האילן הקרוב קרוב יונק יותר ממנו עכ"ד וברקאנטי כ' כבר הודעתיך שאפי' מצות דינים ונחלות תלוים במרכבה וידוע כי ת"ת ישראל ושכינת עוזו נקראים בן ובת ויורשים נחלת החכמה והבינה בסוד שם הויה אב ואם בן ובת חו"ב תו"מ עכ"ד ונרות דה"ק באות מ צורת כ"ו גי' הוי"ה ב"ה הרומז אב אם וה בן בת יה ונרמז עוד ביותר כי הצורה כ"ו הוא בן ובת עד"ש במאו"א כ' כפופה רחל הכופפת כו' הרי בת ו' הוא בן והמה בצורת מ ניכרים ועומדים ובמספר של צורה כו שהוא הוי"ה יש שם גם אב אם י"ה כמש"ל הרי בן ובת נגלים בצורתם והאב והאם נעלמים במספר וזה רומז כי הבן ובת יורשים או"א הנעלמים ונפטרו לעולמם ומ"ש בסוד המרכבה נרמז במ' עד"ש בפרד"ס מ' סוד המרכבה ע"ל מצוה כ"ז ובאוצה"ח כ' במ"ז שיש ג' בחי' נפש גוף ממון הגוף יורד לקבר עד תחה"מ והממון ניתן ליורשיו והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה והבנים יורשים בשם הק' יר"ת הכתוב על ואספ"ת [בק"ש] שע"י נתאספו כל הניצוצין והברורין [וי"ל כי ע"י האסיפה שהיא המיתה ירשו בניו בשם יר"ת] קצור הענין שע"י המיתה והירושה מתעלין גוף נפש ממון לטוב התכליתי עכ"ד הק' עש"ה. ונרמז זה באות מ בצורת נ"ו הרומז ג נשמה כמ"ש באודר"ע ו' רומז ת"ת גופא ומ עצמה רומז בצורתה נ"ו ומילואה מ"ם הרי מ"ם נ"ו אותיות ממו"ן הרי נרמז במ' נפש גוף ממון אשר להם עלי' ע"י הירושה המשתלשל ממנו והבן: תב י להקריב כל יום ב' תמידים שהם ב' כבשים א' בבוקר ואחד בערב שנאמר את הכבש א' כו' ואת הכבש השני כו'. בחי' להיות האדם צריך למזון ערב ובוקר לכן נצטוה שישום עבודת הבורא ג"כ ערב ובוקר עכ"ד: וכ' הבחיי ידוע שהדברים המקריבים דהיינו כבשים וסולת ויין הם עיקר מזונות ש"א וגודלן הוא ע"י שמש וירח שהם סיבת ערב ובוקר ואנחנו מקריבים הקרבן הזה לעטרת ת"ת שמשם נאצלו שמש וירח והממשלה אשר להם בעוה"ז בין בתולדות הארץ ובכל המתהוה ממנה בין בבני אדם משם בא להם ומפני זה הי' אחד בבוקר וא' בערב עכ"ד. ומהר"ם כ' תמיד של שחר מכפר על עונות הלילה ושל הערב מכפר על עונות היום ואין תימה [איך נעשה קשר ע"י הקרבן] שהרי הנפש היא רוחני וא"א לגוף לקבל שפע הנפש רק ע"י אכילה ושתיה אע"פ שהיא הפכה וז"ש נפש כי תקריב ר"ל מן הנפש תקח לך ראי' לקרבן שנים ליום עכ"ד. והנה בזוהר הק' כבש א' בבוקר נגד אברהם וכבש השני בין הערבים נגד יצחק עכ"ד ונרמז "ב' "תמיד גי' אברהם יצחק והנה תקנו נגד זה ב' תפלות אברהם שחרית יצחק מנחה בין הערבים. והנה האברים הנפרדים מן ב' התמידים שלא נתעכלו בכל היום נקרבים בלילה והוא נגד יעקב שהוא מכריע בין שניהם וכנגד זה תיקן תפלת הערב הרי בתמידים נרמזו ג' אבות אי"ו והם ב' כבשים ב"פ כב"ש גי' אברהם יצחק יעקב והנה תמי"ד גי' חות"ם שהוא חותם העולם שע"ז העולם עומד וכן האבות הם חותמות זרועות עולם וידוע סוד החותם אשר בנוקבא אשר נעשה ע"י האבות בסוד מקדש אדני כוננו ידך ובאר חפרוה שרים האבות שהם ג' ידים ושם נעשה ד בציור כ"ב יוו והיוד ציר הדלת עיין ע"ח שער הירח פ"ג וכן צייר גי' ש' ג' קוין ג' אבות אי"י ונרמז באות י' דהוא צי"ר הדלת הנ"ל וע"י נעשה החותם וכן נרמז יוד מלא י' רומז אברהם חסד הראשון כנודע מכוונת מילה ו' רומז יעקב ד רומז יצחק דיין ד כנודע: תג ם להקריב בכל שבת ב' כבשים לקרבן מוסף שנאמר וביום השבת שני כבשים בחי' כ' כדי לעשות פעולה מיוחדת לכבוד היום למען יתפעל בלבבינו גודל קדושת היום עכ"ד. והרדב"ז כ' לכבוד השבת שהוא פנים חדשות צריך