דרך חוקיך קנ

אדם המת הוא אבי אבות הטומאה כי בהפרד מעליו צורת השכלי נשאר הוא לבדו בשגם הוא בשר גרוע וברעתו החטיא הנפש היקרה ובהתפשט מעליו הודו וזהו נפשו ולא נשאר רק החומר הרע ראוי שיטמא כל סביביו עכ"ד הק'. והרדב"ז כ' ודע כי הישראל בעודו בחיים רוח טהרה שורה עליו וכשמת נסתלקים ממנו ובעודו בחיים תאבים רוה"ט להדבק בו אלא שרוח הטהרה דוחה אותם וכשמת מצאו מקום הכתות הטמאים להדבק בו עכ"ד: ומהר"ם כ' כי בראות כח הטומאה הגוף פנוי מרוה"ק באים הם לשרות בו כי הם תאבים להשלמת יצירתם שקידש עליהם היום ונשארו חסרים [גוף] עכ"ד והרמב"ן כ' וטומאת המת הוא בעטיו של נחש והנפטרים בנשיקת לא יטמאו וז"ש צדיקים אינם מטמאים ע"כ ויש לרמוז טעם החינוך באות ת עפמ"ש באודר"ע א"ת ת' אלא תא"ו זהו תאותו של בו"ד שהוא מתאוה בעוה"ז בכל יום לכל דבר עכ"ד והוא רומז כנ"ל יען דהאדם החטיא את הנפש בתאוות הנמאסות ונשאר חומר גרוע לכן מטמא. ולפמ"ש הרדב"ז יען דהאדם בחיים רוח טהרה וקדושה עליו לכן משתוקקים כחות הטומאה להדבק בו וכ"כ אוה"ח הק' דלכן קברי עכו"ם אינם מטמאים באהל כי כל דבר יתפעל בהפכו ויען דהם טמאים גם בחייהם אין רוצים כחות הטומאה להדבק אח"כ משא"כ ישראל. ויש לרמוז באות ת עד"ש רז"ל ת' תחי' ת' תמות ויש להבין מדוע בחר הש"י באות ת לעשות סימן מיתה הלא ת רומז חותם אמת של הקב"ה אמנם הוא הגורם יען דרומז חותם אמת שהוא ת' תחיה כי קושטא קאי לכן לעת מצוא שחטאו האנשים בנפשותם ונתחייבו מיתה לשמים הנה התיו בעצמה שהוא חותם חיים נתהפך ונעשה ת תמות בסוד רגל עקום רגלי' יורדות מות וכן מצינו בתורה זכה סם חיים לא זכה סם המות והוא ג"כ לטעם הנ"ל יען דיש שם רושם קדושת התורה תאבים כחות הסט"א לשלוט שם ונעשה ת' תמות ב"מ: ימים ת י שיהי' מים חיים עם אפר הפרה מטהרין מטומאת מת ומטמאים הטהור שנאמר והזה הטהור על הטמא כו' והנוגע במי הגדה יטמא עד הערב. בס' כלי יקר נתן טעם לשבח דאפר הוא שורש הטומאה מיסוד העפר [בפרט אפר פרה שהוא בסוד הדינים וכנ"ל], והמים בסוד מים חיים שהם בסוד הטהרה בכ"מ בסוד מקוה טהרה לכן במי חטאת יש ב' הפכים לטמא ולטהר אמנם כל דבר יתפעל מן ההיפוך כמשארז"ל במינו ואינו מינו רואין את מינו כאלו אינו וא"מ רבה עליו ומבטלו לכן גם במי חטאת הענין כן דאם נוגע בטמא יפרוץ שכנגדו שהוא כח המים ומטהרו ואם נוגע בטהור יפרוץ כנגדו כח העפר המטמא ומטמא אותו עכת"ד ודפח"ח: ויש להמתיק זה עוד עם מ"ש בס' מאור עינים תש"י עושה שלום במרומיו שמן אש ומים נעשו שמים כי ע"י גודל רצונם של היסודות לעשות רצון הבורא ב"ה נעשו בחי' אין גמור ובטלו ממציאותם זל"ז נמצא האש אינו שורף והמים אינו מכבה ונבראו השמים ע"י שנעשו שלום ואחדות בין היסודות אש ומים עכת"ד הק' וכן י"ל בענין מים חיים ואפר חטאת שהם ג"כ שני הפכים מ"מ ע"י בחי' אי"ן נגד רצון הבורא נתבטלו זל"ז ואם יגעו בטמא יתבטל העפר למים ויטהר ואם יגעו בטהור יתבטל המים לעפר ויטמא וזהו ע"י בחי' אי"ן ונרמז באות י' שהוא החכמה אשר מאין תמצא וכן י"ל אות י' הוא סוד גולם פשוט והוא חומר הראשון הנקרא כח היול"י שממנו נבראו כל מ"ב וזהו בחי' אי"ן שאין בו שום ישות כנודע מע"ח שער אבי"ע פ"א גם היול"י גי' אי"ן והוא סוד אין אני שהוא ממוצע מן המאצול להנאצלים כביכול ב"ה ותוכן דברי אוצה"ח נרמז מ"ז באות י ציר הדלת השומרות אותנו והם ב' צירים ב' יצרים [עיין שער הירח פ"ד] וצי"ר גי' ש' רומז שלום עד"ש יצ"ר סמוך תצור שלו"ם ובכחם לטהר טמאים דהיינו להפוך יצה"ר ליצ"ט לחדוותא דשמעתתא וזה שמטהר טמאים ע"י י' ציר הדלת ולהפוך ח"ו מטמא טהורים ע"י ציר יצר הטמא בסוד כי נהפכו עלי' צירי' לק"ת שמואל דאם לא יעלה ב' יצרים לקדושה יתהפך גם יצ"ט ליצה"ר ומטמא טהורים עכת"ד הק'. ויש לרמוז ע"ד מוסר לפמ"ש בס' עבודת ישראל לטהר טמאים ר"ל מי שהוא בעצמו טמא שידע בעצמו שהוא טמא ומרוחק מן הש"י ועבודתו והוא שפל בעיניו יהיה טהור ולטמא טהורים מי שהוא טהור בעיניו ומתגאה אז טמא טמא יקרא לו. ויש לרמוז במ"ז כי יען שהי' בעי חטאת ארז ואזוב שהושלך אל תוך שרפת הפרה ארז ואזוב ושני תולעת עד"ש הפייטין שאם מתגאה כארז ימך כאזוב וכתולעת הרוחש על הארץ ורומז על ענוה ושפלות רוח שהוא עיקר גרם הטהרה טהרת הנפש ושמעתי בשם הצדיק הק' מ' צבי מרימנואב נבג"מ זי"ע שאמר ולקח אזוב יש קדמא ואזלא רומז ולקח אזוב רומז לענוה איך יבא לבחי' ענוה יזכור בדעתו מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך כו' וזהו קדמא ואזלא ודפח"ח וש"י ועי"ז ולקח אזוב ענוה וי"ל בזה ג"כ שאם נגע בטמא ר"ל במי שהוא טמא בעיניו וענו אז פעל האזוב כי מצא מין את מינו וניעור ונטהר ואם נגע בטהור בעיניו