דרך חוקיך קמד

הש"י לב"י מכל צרותם ועיין במצות ג"ה בטעם החי' שהבאתי ובמ"ש שם בס"ד לכן בכל מלחמה מן צר ואויב מתעורר בחי' כף ירך יעקב אשר כבר ניתקן והוא בחי' נ"ה שנוהג בתרין ירכין לעשות להם נסים להושיעם מאויביהם וז"ש דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל שדרשו בגמ' על ג"ה על הנסים ששלח ה' בכף ירך יעקב נגד המלאך ונפל אח"כ בישראל שנתפשט הנס הזה תמיד להושיעם וזהו ך' פשוטה שנתפשט כף ירך יעקב לעולם ולדורותיו ובאה מצוה זו במספר שכינה במנין תרי"ג להורות שהשכינה עמנו להושיענו מן צוררינו במלחמה וכן בעת הקרבת הקרבנות במקדש במועדים כטעם אנ"י ה' אלקיכם: אשר שפו א להפריש חלה מעיסה של ה' מיני דגן שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. בחי' כ' לפי שכל חיות האדם על הלחם רצה הקב"ה לזכותינו במצוה תמידית על הלחם כדי שתנוח בו ברכה ע"י המצוה ונקבל זכות בנפשותינו ונמצא העיסה מזון לגוף ולנפש יחד גם למען יחיו בה משרתי ה' בלי יגיעה עכ"ד. ובשל"ה כ' דהחוקרים חקרו מה זה שע"י המאכל דבוקים הנשמה והגוף והענין כי המאכל גופני ורוחני כי אין דבר למטה שלא יהי' בו שפע מלמעלה המוציאו לפועל וכמו שיש במאכל דבקות גופני ורוחני כן נשאר באוכל המאכל דבקות גו"נ כי הנשמה נהנה מרוחניות המאכל והגוף נהנה מהגופני וז"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כלומר מצד הגופני אלא מצד מוציא פי ה' שהוא הרוחני הנשפע בו ע"כ צותה התורה לעורר כח הקדושה שבלחם ולהפריש חל"ה והוא חלק גבוה שזכה לכהן שהוא קדוש שיאכל אותה ואז העיסה ותכך גו"נ האוכל כי נתקדש הלחם ושורה עליו הטהרה עכ"ד ועיין לק"ת עקב ויש לרמוז מ"ש חלה הוא חלק גבוה דהוא הרוחני שבו עד"ש בשם הבעש"ט הק' טעמו וראו כי טוב ה' ר"ל הטעם הטו"ב הוא רוחני שבמאכל לכן ידבק האדם בהטוב שבו שהוא הש"י כביכול לא בגשמיות. וי"ל חלה גי' טו"ב הוי"ה שהוא חלק הרוחני טו"ב הוי"ה אשר בלח"ם. ובלק"ת כ' חלה הוא חכמה דנוקבא דז"א לכן נק' ראשית ועיין במאו"א ובתיקונים חל"ה היא שכינתא וכן הוא בפרד"ס אמנם האריז"ל מפרש שהיא בחכמה שבה והכל אמת והולך אל מק"א ונרמז באות א דהוא ראשית חכמה בחי' ראשית עריסותיכם. ויל"ע עפמ"ש בלק"ת פ' עקב באות א חכמה המברר הלח"ם כי א בג' צורות יוי וצורות יווי בהחלק א לשנים וצורת יוד גי' לח"ם ג' הויות וזהו סוד הרוחני שבלחם. וי"ל הויה מלא אלפין גי' אד"ם האוכל הלחם וג"פ אד"ם של ג' הויות גי' עסה וזהו העסה שחייב בחלה כי אדם חלתו של עולם והחלה הוא טו"ב הוי"ה כנ"ל שהוא הרוחניות המזכך העסה לתקן מחטא אדם. ומהר"ם כ' טעם מ"ז לתיקון חטא אדה"ר חלתו ש"ע שגרם קוץ ודרדר נצטוינו להרים חלה ועי"ז נתקדש הלחם למזון לגוף ולנפש ונרמז טעם זה באות א עד"ש באותיות דר"ע א זה אדה"ר. ובזה יובן מ"ש במדרש ויקרא המפריש חלה מבטל כח ע"ז והמבטל מצות חלה ח"ו נותן קיום לע"ז עכ"ד. וי"ל הטעם לפמ"ש מהר"ם לתיקון קוץ ודרדר וכתבו בסה"ק רמז קוץ של ד של אחד שע"י הקוץ ניכר הפרש בין ד לאות ר שלא יהי' אחר ח"ו כמ"ש בתיקונים וכן ר דאחר צריך להיות בלא קוץ שלא יטעה להיפוך והוא חטא שגרם הנחש לאדה"ר והוא ע"ז והמפריש חלה מתקן חטא אדה"ר של קוץ דרד"ר ומבטל כח ע"ז והמבטל ח"ו זה התיקן נותן קיום ח"ו לע"ז כנ"ל ונרמז זה ג"כ בא הרומז יחוד הקב"ה אלף עולם ב"ה וב"ש: שפז ש לעשות ציצית על ד' כנפי בגדיהם שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. בחי' כ' טמיז למען נזכור מצות הש"י תמיד ואין טוב לזכרון כמו הנושא חותם המלך אדוניו תמיד כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם וארז"ל ציצית רומז תריג"מ עם ח' חוטין והקשרים ועוד יש בו רמז שגופו ונפשו הכל להש"י שהלבן שבו רומז לגוף שהוא מן הארץ שנברא משלג והתכלת רומז לנשמה שדומה לרקיע ולים ולכסה"כ עכ"ד וכ"כ מהר"מ שע"י ציצית נעשה מרכבה לכסא ע"כ. ויש לרמוז באות ש שהוא צי"ר הדל"ת עיין ע"ח שער הירח שהוא סוד החותם אשר ביסוד דנוק' כביכול בסוד צי"ר הדלת וכ' שם עוד צי"ר גי' ש ובסוד ג' קוין שבה שהוא באר חפרוה שרים הם האבות עש"ה הרי ש רומז שמירת היסוד וחותם שבה. וכן הציר הזה שומר ד ביסוד שלו שלא תדמה לריש כמ"ש בתיקונים שלא יהיה ח"ו ר' הרומז אל אחר ולזה בא הקוץ שהוא צי"ר השין הרי ש' שומר בחי' היסוד ובחי' האחדות שלא יטעה אחר ע"ז אל אחר וזהו הנרמז במצות ציצית שנאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם זה מינות שהוא ע"ז ר"ל ואחרי עיניכם זה זנות שהם ב' בחי' יצר הרע ונרמז עוד ש גי' יצ"ר ומתהפך מן יצ"ר לצי"ר וכן ארז"ל דבאו הציצית וטפחו על פניו של אותו האיש שרצה לנאוף כי הציצית מסוגלים לשמור היסוד וכן איתא בפע"ח ציצית הם בסוד יוסף שיש בהם קנ"ו אורות כמספר יוסף. והנה איתא בע"ח שער אבי"ע