דרך חוקיך קמג

שלהם וי"ל ע"ד גי' כ"ף פשוט"ה עם אותיות והכולל ש גי' פס"ח שנ"י: וגרך שפב ן לאכול פ"ש בליל ט"ו באייר על מצות ומרורים שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. בחי' כ' כהוראות פסח א' להאמין בחדוש עולם ע"ש ונרמז באות ו' הרומז סוד ו"ק עולם אשר נתחדש ע"י הקב"ה עד"ש בגמרא ו' זה שמו של הקב"ה גם ו' עמוד העולם כולו כמ"ש בלק"ש. ובזוה"ק כ' פ"ש הוא ביסוד ונחית ולא סליק ופ"ר הוא במלכות ופירוש במק"מ דפ"ש נחית מיסוד ולמטה ובפ"ר עולה ממלכות ולמעלה עד היסוד דהוא סליק ולא נחית ע"ש וזה שנרמז מ"ז באות ו' דהוא ביסוד ו' שניה ונקרא ג"כ פסח ע"ש פ"ה ס"ח פה רומז מלכות פה. ס"ח רומז גי' חיים. שהוא יסוד כטעם בן ישי ח"י. ונרמז זה באות ו' הרומז חיים ושלום כי ו' הוא עץ חיים וו' שני' יסוד שלום. והנה אכילת פ"ר נרמז באות ה ומצוה זו נרמז באות ו' ומה מאוד צדקו יחדיו רמזי התוה"ק כי פ"ר במלכות כמ"ש בזהר הנ"ל לכן נרמז באות ה ופ"ש ביסוד נרמז באות ו': שפג ג שלא להותיר מפ"ש עד בוקר שנאמר לא ישאירו ממנו עד בוקר. בחי' כ' הטעם כמו בפ"ר זכר לנסים נפלאות שעשה עמנו הש"י שהוציאנו לחירות לכן יש לאכלו דרך גדולה וכבוד כמו שרים וב"ח שאין משאירין ליום אחר ממאכלם ע"ש וי"ל באות ג עפמ"ש באודר"ע שאמרה ג שבי יספרו גדולת"ך וגבורתך שנא' גדול ה' ומהולל מאוד והשיב לה הקדוש ב"ה שבך אני עתיד לשלם גמול לאויבים שנאמר כעל ג"מולות כעל ישלם. והנה ביצ"מ עשה הש"י ב' ענינים האלה הנרמזים באות ג' האחד שהראה גדולתו וממשלתו ויכולתו אשר לכן יספרו לנצח גדולתו וגבורתו ונעשה אז גדול ומהולל מאוד והב' שעשה ג"מול ונקם לאויבים ועשה בהם שפטים כעל ג"מולות ועל ענינים האלה נצטוינו מצוה זו לעורר אותנו לזכור זאת ע"כ צריכין לאכול דרך חירות וגדולה וכבוד על ב' ענינים הנרמזים באות ג' כנ"ל ועוד יש לרמוז גימ"ל ר"ת י"י מל"ך גאו"ת לב"ש שנעשה אז עד"ש כי גאה גאה שעשה דבר מה שאין זולתו יכול לעשות וע"ז נאמר כי גאות עשה וכן גאו"ת גי' קדוש כשעושה דין ברשעים נתקדש שמו בעולם: שפד ר שלא לשבור עצם בפ"ש שנאמר ועצם לא ישברו בו. בחי' כ' משום שאין כבוד לבני מלכים לגרר עצמות ולשברם וכטעם פ"ר ונרמז זה באות ר הרומז ראש וחשיבות ור"ל להיות כל עניני פסח דרך כבוד ושררות ועוי"ל עפמ"ש בזוה"ק בטמ"ז כי ע"י שלא נשברו העצמות הכלבים גוררים אותם ושוברים אותם והמצרים רואים ומטמינים אותם בארץ וזהו ביטול ע"ז מסטרא דלהון ע"ש נמצא סובב טמ"ז לעקר ולשרש ע"ז ויש לרמוז זה באות ר עד"ש בזהר הרקיע ר רומז אל אחר. וכן כתיב בנחש הוא ישופך ראש כי הנחש הוא ע"ז וכן רא"ש רומז ע"ז כמ"ש באודר"ע שאמר הקב"ה לר' שבך עתיד ישראל להשתעבד לע"ז שנא' נתנה רא"ש וזהו שנאמר לנחש ע"ז הראשון הוא ישופך ראש אות ר הרומז ראש: שפה ך לתקוע בחצוצרות על כל צרה שא תבא ועל הקרבנות בביהמ"ק שנאמר כי תבאו מלחמה בארציכם על הצר כו' וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח ותקעתם בחצוצרות כו' והיו לכם לזכרון כו'. בחינוך כ' כי בכח החצוצרות שהוא הגדול שבכלי הניגון להסיר מן האדם המחשבות כולם ויתן לבו בדבר שצריך לכוונה גדולה ושלימה לפני הש"י וכן בעת צרה ר"ל צריך כוונה גדולה בהתחננו לכן נצטוינו בתקיעות הח"צ בעתים הללו ע"כ. והרדב"ז כ' כדי שלא יאמרו על הצרה מקרה היא ח"ו אלא צריך לדעת כי מאתו היתה זאת ויעשו תשובה ובמקדש הי' שם שופר כדי שיכנע לב האדם וישוב בתשובה וכן בקרבנות צריך שיכוין כאלו הוא בעצמו נשחט ונשרף והי' הח"צ והשופר לעורר הלב להכניע עכ"ד. ויש לרמוז ענין הזה בך פשוטה כמ"ש כ"פ שרומז לפשט עקמומית שבלב ולכוף יצרו ולשוב אל הש"י בהכנעת ולעורר הכוונה ועי"ל עפמ"ש בפרדס כ"ף רומז כ"ף זכות וכ"ף חוב. ותנת כף פשוטה רומז זכות כי פשוטה בחסד ועי"ז ינוצלו מכל צר ואויב ויקובל הקרבן לרצון ולזכות ויל"ע עפמ"ש במאורי אור חצוצרות הם נ"ה. ונרמז לעורר נסים ונפלאות במלחמת אויבים כי מן נ"ה באים נסים כמ"ש בכוונת על הנסים דחנוכה וכן רומז ך לפמ"ש בפרד"ס כ' רומז נ"ש בסוד מאזני צדק שהם נ"ה והם ב' כפות מאזני צדק וי"ל בזה ע"ד א"ב בג"ד כפ"רת נרמז כ' נצח פ' הוד עיין בלקוטי ש"ס והנה כף כזה מילואו ף' הרי נ"ה שניהם יחד כי נ"ה הם כחד ותמיד נכלל הוד בנצח לכן עולין שתיהם כאחד באות כ"ף והבן הרי כף לבד רומז נ"ה שמשם הנסים ובחי' חצוצרות הנ"ל. ועוד רומז כף כף ירך יעקב שהם נ"ה תרין שוקין שנגע בהם הסם ופעל ה' ישועות שלא יכול לו ומאז נעשה סימן טוב לזרע יעקב אשר כל ימי עולם תמיד יעזור