דרך חוקיך קמ

וזה י"ל באות ד' פשוטה רומז לכוף יצרו ולפשט עקמומית שבלב ע"י הכנעה ותשובה. ולפמ"ש למעלה בשם המקובלים דהנזיר הוא בחי' א"א בסוד הכתר והשערות הם הנימין והכתרים ובסוד הקוצין שדרש ר"ע יש לרמוז בך' פשוטה הרומז כתר דדכורא כמ"ש במאו"א והוא רומז ג"כ בחי' א"א כנ"ל: ובהמתך שעו ו שלא יטמא הנזיר באהל המת שנאמר על נפש מת לא יבא. י"ל הטעם לפמש"ל בשם של"ה דנזיר בא לתקן חטא אדה"ר שהי' ע"י אשכול ענבים וגרם בזה מיתה לעולם ולכן אסור ביין כנ"ל. ולפ"ז יש טעם נכון גם למצוה זו שלא יטמא באהל המת שלא יהי' לו שום נגיעה ואחוזה בבחי' זו כיון שבא לתקן זה הענין צריך להיות בצד הטהרה וצד החיים וכן הנזיר הוא בסוד כת"ר גי' תטתר"ו שהוא בסוד אוירא דכיא ויש לרמוז זה באות ו הרומז אות חיים אילנא דחיי כמ"ש בתיקונים ויורהו ה' עץ כו' ודא עץ החיים דאתרבי על ההוא מבועא דאיתי שכינתא י' מבועא דאשקי לאילנא דאיהו ו' עכ"ד הרי ו' רומז עה"ח סוד תיקון עה"ד טו"ר לכן רומז מ"ז להרחיק הטומאה והמיתה ונרמז במספר שלום במנין תריג"מ: שעז ב שלא יטמא הנזיר אף לקרובים שנאמר לאביו ולאמו כו' לא יטמא. בחי' תו"ד לפי שהמיר מופרס מכל חמדת תבל שכן נתן אל לבו להתענות לפני ה' ולהניח תענוגי הגוף מה חפצו עוד בקרוביו ולא יחם לבבו עליהם במותם כי נזיר אלקים הוא מופרש מעוה"ז לגמרי עכ"ד. ויש לרמוז באות ב עפמ"ש באודר"ע א אם אין א אין ב ואם אין ב אין א אם אין תורה תמימה אין כל העולם כולו מתקיים ואם אין כל העולם כולו מתקיים אין תורה תמימה עכ"ל הק'. ויש לבאר דה"ק א רומז לתורה כמ"ש באודר"ע בא פתח הקב"ה אנכי בקבלת התורה ב רומז לעוה"ז הנברא בב' בראשית וזה אם אין א התורה אין ב העולם. כי העולם נברא רק בשביל התורה שנק' ראשית ואם אין ב העולם אין א התורה כי מי ילמוד ומי יקיים ומבאר עוד מהו התורה שהעולם עומד עלי' אמר אם אין תורה תמימה שצריך להיות תמימה כאשר מבאר בסיפא דאם אין כל העולם כולו מתקיים אין תורה תמימה ור"ל שצריך האדם הפורש עצמו מדרכי עולם אל התורה שידמה בעצמו כאלו יש לו כל העולם כולו ואין חסר לו דבר כמשארז"ל אין התורה מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה וקשה והלא כתיב וחי בהם כו', אך הפי' הוא שלא יחסר לו דבר בעולם כמו המת שא"צ לעולם. ובזה האופן נקרא תורה תמימה ועל מי שהוא בבחי' זו שיש לו תורה תמימה כנ"ל עליו העולם מתקיים והבן הרי ב רומז לעוה"ז ור"ל שיהי' בעיניו כאלו יש לו כל עוה"ז ואז זוכה לאות א שהוא תורה תמימה ואם אין ב' אין א' כנ"ל וזהו הנרמז מ"ז באות ב שאין לו שום חסרון בעוה"ז לכן לא יחם לבבו אף על מיתת קרובים כמ"ש בחי' לכן אסור לו להטמאות בהם. ונרמז כי הנזיר הוא סוד א"א אלף פלא איש כי יפליא וא רומז תורה תמימה אשר יש לו גם ב דהוא העולם הזה דאם אין ב' אין א' כנ"ל והנזיר אין לו שום יחם בעוה"ז והעולם מתקיים אצלו משא"כ הכהן הדיוט יש לו יחס עם עוה"ז ויצר לו במיתת קרוביו ואין העולם מתקיים אצלו לכן אין לו בחי' א כ"א אין ב אין א ואין לו בחי' תורה תמימה כי אינו מופרש מעוה"ז וחסר לו הכל וזהו נרמז באות ב' מן ובהמתך הרומז על עולם השפל בחי' נפש הבהמית אשר הנזיר מופרש ממנה לגמרי ואין לו חוסר עוה"ז השפל וכנ"ל לכן הוא בסוד אלף תורה תמימה בסוד כי יפליא והבן בס"ד רמז נכון ומתוקן: שעח ה שהנזיר יגלח ביום טהרתו שנאמר וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו. ובכלל מ"ז להביא קרבנות לטומאה ולטהרה. בחי' תו"ד הק' כבר נתבאר שפרישות יין וגידול שער מביא הכנעה ולהשליך התאוות עוה"ז אכן אחר מלאת ימי נזרו נצטוה לגלחם לגמרי לא לתקנם ליטול קצתם כי השיער הגדול ביותר או גלוח הגמור יפסיד תואר ב"א והקרבנות באים לכפרה על שציער עצמו כי אין רשות להשחית גופו לגמרי והרמב"ם כ' שצריך כפרה בשובו לתאוות עוה"ז עכ"ד. ויש להתבונן אם גידול שער והגלוח לגמרי מורים שניהם הכנעה למה הצריך מקודם מלאת לגדל השער ואח"כ לגלח לגמרי הי' לו להיות איפכא או בשניהם שוים אמנם ע"פ המקובלים הק' דהנזיר הוא בחי' א"א ששם בחי' הנימין והקוצין והכתרים לכן צריך הנזיר בימי נזירתו דוקא לגדל השערות וצדקו גם דברי החינוך דגידול שער רומז הכנעה והיינו לפי שאז לפי גודל מדרגתו מתבונן ביותר בגדלות הבורא ויש לו השגה קדושה לכן הוא ענו ונכנע ביותר בבחי' מרע"ה לפי השגתו ענותנותו אמנם לאחר מלאת ימי נזירו שנפל ממדרגה הזאת אסור לגדל אף מקצת שערות לפי שאז השערות המה דינים בסוד המותרות ואסור אז לעורר הדינים לכן צריך לגלחם לגמרי וזה מורה ג"כ הכנעה ושפלות שרומז עליו שנפל ממדרגתו הרמה והנה בכל מקום שהי' קדושה