דרך חוקיך קלח

שסט ד שלא ישתה הנזיר יין ולא תערובות יין ולא חומץ יין שנאמר מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים לא ישתה. בחינוך כ' דזה קדושת הנזיר בהניחו מלאכת החומר וישבר תאוותו במה שאינו חורבן גמור להגוף כמו מניעת היין וגידול השער כי בזה יוכנע החומר ויתחזק השכל והצורה אל בוראו כו' נמצא יהי' קיום אל נפשו וגופו יחד כו' וטעם הרחקת הטומאה נאמר עליו כי נזר אלהיו על ראשו עכ"ד. והרדב"ז כ' לפי שהנחיל הקב"ה לישראל ג' כתרים כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות וכתר תורה מונח לכל מי שירצה אך לא כל ב"א ראוים לזה מפני עומק המושג וקוצר המשיג לכן רצה הקב"ה לזכות ב"י שכ"א יזכה לכתר קדושה ויהי' מדרגתו כמו כה"ג ומט"ז נק' קדוש ונזר אלהיו על ראשו וג' מינים נאסר לו הטומאה והגלוח והיוצא מגפן כי הטהרה מביא לקדושה וגידול שער רומז הכנעה ותשובה והרחקת יין רומז פרישות והבאת קרבנות י"א שהוא משום שציער עצמו והרמב"ן כ' לפי שצריך כפרה על שובו להטמא בתאות עוה"ז כיון שהי' עליו רוח ה' הי' לו לעמוד כן כל ימיו עכ"ד. ומהר"ם כ' במצוה זו נאמר כי יפליא כי פלא הוא שאם הכהן קדוש משום שהוא זרע אהרן משא"כ נזיר ואפ"ה נזר אלקיו על ראשו כי קדושתו למעלה מקדושת הכהן כאשר משעבד יצה"ר ליצ"ט הרי קיים כל התורה שהוא כת"ר מצות עשה ולא תעשה ונזר אלקיו על ראשו שהפריש מעות"ז והשתדל להשלים נפשו השכלית ודקדוק טעם האזהרה לפי שהיין מדה"ד והסכים להתרחק ממנה ולהתקרב אל הרחמים לכן קדושתו רבה עכ"ד. ובזוה"ק נשא קכ"ו איש כי יפליא מה כי יפליא דאתפרש משאר בני עלמא לאתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים כו' ובדף קכ"ז מ"ט אסיר לי' ענבים אלא לאתפרשא מדינא בכולא והא ידוע דההיא אילנא דחב בי' אדה"ר גפן הי' ודא הוא רזא עילאה דהא יין ושכר וענבים כלהו בסטרא חד אתאחדו יין לעילא [מק"מ בינה] ואקמוה שכר לשמאלא [גבורה] דהוא שכר מיין נפקא ענבים דכניש כולהו לגבי' [מלכות] ולא אתחזי בי' עובדא מסטר שמאלא כלום עכ"ד. וי"ל מ"ז באות ד מן עבדך רומז עבד ה' צריך להיות דל בעוה"ז בפרישות התאות להסתפק במיעוט כמו הנזיר וכמשפטו ונרמז עוד באות ד הרומז דין כמ"ש באודר"ע ולכן אסור הנזיר ביין ושכר וענבים שהם בחי' דין כמ"ש בזהר הנ"ל והנזיר הוא כולו רחמים והוא בסוד א"א כמ"ש בלק"ת לכן אסור בבחי' דין שהם המינים הנ"ל וכן נרמז גידל שערת ראשו עד"ש ודל"ת ראשך כארגמ"ן כי נזיר הוא בחי' ראש שהוא א"א רישא דכולא וגם השערות שלו הם רחמים בסוד קדוש יהיה גדל פרע בסוד ת"י נימין גי' קדוש כביכול שם כולו רחמים לית שמאלא כלל בסוד איש כי יפלי"א מלשון פל"א שהוא אדיך במופלא ממך ותוכן דברי אוצה"ח ד צורת יו"ו נעשה צירין ודלתות באשה וכשהנזיר אינו מזיר מיין נעשה כסוטה בקלקולה וגורם אחיזת הקליפות ביסוד דנוקבא ופוגם בדלתות השומרים היין בל יתנסך ופורץ גדר ד חותם וחומת ירושלים ר"ל: שע ך שלא יאכל הנזיר ענבים לחים שנאמר וענבים לחים לא יאכל. י"ל מ"ז באות ך עד"ש בסידור שערי שמים ך פשוטה סוד השפעת הכתר עד המלכות ע"ש ובמאו"א כ' ך פשיטה בעלמא דדכורא דהיינו כתר ע"ש ורומז על בחי' נזיר שהוא א"א כולא דכורא כמ"ש בזוה"ק בסוד כי יפליא שמתפשט קדושתו בכל י"ס לכן יש בנזיר י' מצות נגד כל י"ס. והנה ענבי"ם הם דינים גי' ב"פ אלקים וסוד עק"ב שהעקבים הם למטה מן סוד הקומה וכן לחי"ם גי' פ"ח ב"פ ד"ם הידוע א' בהעדר א' דאדם והב' סוד אחורים דאהיה לכן אסור לנזיר בהם שאין לו נגיעה בבחי' דינים. ואמתך שעא ו שלא יאכל ענבים יבשים שנאמר ויבשים לא יאכל. בחי' כ' שלא תאמר הואיל ונשתנו שמם שנקראו צמוקים ולא ענבים הותרו לפיכך ביאר הכ' גם בהם עכ"ד. וי"ל דמאי ס"ד הוה להתיר וכי מפני שנתייבשו יצאו מאיסורן של ענבים גם אומרו ונקרא צמוקים הלא בתורה נק' ענבים יבשים רק בשמואל כתוב שם ומאה צמוקים. וי"ל עפמש"ל בשם זוה"ק שלכן אסור בענבים דהיא בחי' מלכות דינא דמלכותא. אמנם ידוע דהמלכות נכללת עם ז"א פב"פ ואז נעשית גם הוא רחמים וזה נרמז בשמם שנקראו הענבים יבשים גי' י"ב צרופי הוי"ה שרומז לז"א שהוא שורש שם הוי"ה ב"ה עם צרופיו גי' יב"ש ועם י"ם הרומז למלכות סוד י"ם האחרון מל' הרי יבשי"ם הרי נכללו ביחד זו"נ שנכללת ג"כ ברחמים וכן צמוקי"ם גי' עה"כ זעיר ורומז שנכללת עמו בכל קומה דילי' לכן ס"ד דמותר הנזיר בהם ואף שבתורה נקרא יבשים מ"מ יען דבתורה קאי על ענבים המוזכר מקודם הרומז על בחי' הדין לכן מביא החינוך מלשון הנביא ששם לא נזכר ענבים כ"א צמוקים הרומז זעיר שהוא רחמים וה"א שמותר הנזיר בהם מ"מ אסור לפי שהנזיר כולו רחמים