דרך חוקיך קלג

שנה ה לדין דין ערכי בתים שנאמר ואיש כי יקדיש את ביתו קודש כו'. בחי' כ' שרצה הש"י לתת בלבבינו מוראות הקודש ואף שהי' מחסדיו לתת מקום לפדותם צוה להוסיף חומש בפדיון כדי שלא לפחות עכ"פ מדמיו עכ"ד. ונראה לתת תבלין לדה"ק מ"ש צוה להוסיף חומש והוא לפמ"ש לתת בלבבינו יראת הקודש כי חומש רומז אות ה שהוא בחי' יראה שכן ה הוא בחי' מלכות אשה יראת ה' לכן ניתן זה ההוספה לערכי בתים כי כל בית הוא בחי' יראת בחי' גבול וצמצום שהוא בחי' היכל ה' וז"ש ויהי כי ירא"ו המילדות את אלקים ויעש להם בתי"ם מדה כנגד מדה לכן ניתן ענין חומש דוקא לבעלים הפודים ולא לאחרים יען כי הם עצמם המשיכו על הבית הקדושה אין בדין שיפדה בשוה רק לתת מורא הקודש עליו בחי' ה שהיא חומש ועי"ל כי יש ד' בחי' נשמ"ה גו"ף לבו"ש ה"יכל שתם נגד ד"א הוי"ה כזה י נשמה ה גוף ו לבוש ה היכל כמ"ש בע"ח שער אבי"ע פ"ב נמצא ביתו שהוא היכלו נגד ה שהוא החומש כנ"ל משא"כ לאחרים אין להם יחס עם הבית הזה וקדושתו לכן תצא בפדיון שוה בשוה בלי חומש: אתה שנו א לדין דין ערכי שדות שנאמר ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לד' כו'. יש להבין מדוע בבהמה ובתים ההערכה ע"י הכהן. ובאדם ובשדה ניתן קצבה בתוה"ק ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו גם למה ניתן דוקא סכום חמשים שקל כסף גם הי' יוכל לפחות לפי ערך לחשבון לתך או כור. וי"ל בדרך אפשר משום דאדם הוא יקר מאוד דנברא בצלם אלקים לכן חביב הוא לתת ערכו ע"י הקב"ה כי אל דעות ה' לערוך אותו וכן שדה יען שנבראה מאז במ"ב כמו שהיא עתה כי האדמה לא קנתה שינוי בעולם וכן האדם הוא עץ השד"ה אבל בתים מעשה ידי אדם וכן בהמה נולדה מבהמה וכבר חלף הלך הרכבתה מאז במ"ב אלפים פעמים לכן די ההערכה ע"י כהן ורצה להזכיר בשדה ענין חמשים שקל כסף שהוא סכום הרומז לשער החמשים ושקל גי' נפ"ש וכסף רומז לחסד והזכיר חומ"ר שעורים חמ"ר רומז שלשים סאין כי שדה היא במלכות שבת ל' מעלות ומדות ונרמז מ"ז בא עד"ש זוהר בלק קצ"ג כי עשית פל"א כי עשית אל"ף ומהו אלף הא תנינא א"ב אלף בינה ע"כ והנה פלא הוא סוד איש כי יפליא כי שם רזא דמחשבה אשר נתפס הנידר והנערך ע"י פלא עליון לכן רומז אלף פלא להוציאה משם ע"י פדיון. ותנה בשדה יען גדלה מעלתה כנ"ל לכן סכום הערך הפדיון ע"י הקב"ה א עולם בעצמו ונעשה הפדיון מן פלא אלף עולם ב"ה וכן ערכי אדם נערכים ג"כ על ידי הקב"ה בעצמו ושם במצוה זו נרמז אות מ' רומז מלך עליון בעצמו אבל במצות פדיון בהמת ובתים נרמזו אותיות כ"ה מן כה"ן כי פדייתן ע"י ערך הכהן לכן נרמזו באות כ"ת ואות ן' מכהן נשלם ע"י מחשבת הכהן ותערכתו שהוא ברזא דמחשבה בחי' ן' שערי בינה הרי כת"ן המעריך אותם: שנז ת שלא לשנות קדשים מקדושה לקדושה שנאמר אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו. בחי' כדי לתת מורא הקודש בלב אדם ע"ש. ויל"ע עוד דהנה כל מין קדשים יש לו בחי' אחרת בגבהי מרומים כנודע לכן אם ישנה אדם מזו לזו יקצץ בנטיעות ח"ו ויהפוך הצינורות. ונרמז באות ת הרומז חותם אמת כמ"ש בגמרא ובזהר והוא עד"ש בשל"ה טמ"ז דכל הקרבנות באו לתקן קלקול הנחש שפיתה לחוה בשקר ע"כ צריך שבקרבן לא יהי' שום שנוי ותמורה כי כל שינוי הוא שקר כי האמת לא ישתנה עכ"ד. תרי נרמז בחותם אמת. ונרמז עוד ת צורתה נ"ד כמ"ש בזהר חקת והיא עצמה ת תרי מספר תנ"ד שהוא חות"ם וכן גי' קדשי"ם ות"ו רומז מלשון סימן כמו והתוית ת"ו הרי נרמז שצריך להיות הקדשים מסומנים באות אמת וחותם שלא יוחלפו זה בזה לעולם: שנח ה לדין דיני הרמים שנאמר אך כל חרם אשר יחרים איש לה'. בחינוך לפי שישראל תחת ממשלת הש"י לבדו מבלי אמצעי מלאך ומזל כמו שאתה מוציא כשהוציאם ממצרים שהוא בעצמו ובכבודו הוציאם משם כמו שדרשו רז"ל ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך אני ולא השליח כו' אני ה' לכן לא תניח עליהם כ"א טובה וברכה וההיפוך והוא החרם והקללה על אויביהם ע"כ כי יוציא לשון חרם על ממונו הודיעו הכ' כי א"א להוציאו מרשות המבורך לרשות אחר כו' ויהי' קודש לכהנים עכת"ד. ויש לרמוז זה באות ה שרומז על שכינה קדושה בחי' אנ"י שהיא השכינה אות ה השוכן אתם בתוך טומאתם וכמ"ש באודר"ע אות ה אינה מקבלת טומאה ולכן לא נשלח מלאך לשם פן יתגשם ג"כ בטומאת ערות מצרים משא"כ אני השכינה ה שהיא בחי' מלכות ששם ק' ברכאין לכן לא תניח עליתם קללה כ"א ברכה כטעם מ"ז בחינוך הנ"ל וע' בכנפ"י ח"ד סי' כ"א וז"ל זה"ק פ' קרח קע"ט ע"א לבתר דכעיס ב"נ ועחרים ההיא בעירא לגבי' תא שריא אל אחר נחש דאתמר