דרך חוקיך יג

גיד הנשה. ותירץ דהי' יכול לכתוב תוך שאר מצות התורה ויש לדקדק א"כ לפי תירוצו של רש"י משום כח מעשיו הגיד לעמו קשה תינח מעשה בראשית ומעשה אבות צריך להקדים אבל המצות הי' נכון לכתבם עם שאר המצות. וי"ל בזה דג"מ האלה הם שרשי כל המצות ויסודותם. לכן להם משפט הקדימה כמו יסוד הבית שהוא קודם לבנין הבית. דהנה פ"ו הוא קיום מין האדם וכמ"ש בס' החינוך דאם לא יהיה אדם מי יקיים כל המצות. וכן מצות מילה הוא הסרת הערלה מגוף האדם דהיא בחי' הנחש וכמ"ש בזהר ומקובלים ואם לא יסיר הנחש לא יעצור חיל להתקדש במצות ה' וכאמרם ז"ל מה פסח שהוא מצוה אחת אמרת תורה וכל ערל לא יאכל בו כו'. וגיד הנשה כתב בזוה"ק דהוא מנשה לבני אנשא פולחני' דמארא ומוסיף כח היצה"ר והטומאה נמצא ג"מ האלו הם יסודי המצות ושרשם: ויש לרמוז בזה דרך צחות דהנה ג' מצות האלו נרמזו בג' אותיות אנ"כ מן עשת"ד כמש"ל בס"ד: ורומז אל אנ"ך שביד הבונה ליישר בו יסודות הבית וחומותיו לבל יפלו ולבל יתעקמו ניירותיו. כן כאשר נתן לנו אלקינו תורת אמת מגדול עוז בשם ה' הנה ה נצב על חומות אנ"ך שהם ג"מ הנ"ל ליסד יסודות התורה והמצות להשריש בלבבינו לנכון קיימת: וידוע מארז"ל דאין לתת טעמים למצות הש"י כי יש לחוש לחורבה שידמו שאם אין שייך זה הטעם גם המצוה בטלה. וכמו שפקרו פורקי עול כמה מצות תפח רוחם מטעם זה. אמנם ראינו גדולים חקרי לב נתנו עידיהם טעמיהם ורמזיהם בעתיקות המצות בגמ' ובמדרשים ובזוה"ק ומקובלים הק'. אמנם הענין הוא כי איש הנבער מדעת אשר תומך יתדותיו רק ע"פ הטעם הידוע לו כפי שכלו המוגבל בגבול אזי ימעדו קרסוליו. ובקל יהרסו מעגליו: אבל האיש הנלבב אשר יתקע יתד במקום נאמן: להאמין אמונת אומן. כי אין חקר להבין רצון אלקים חיים במצותיו כמו שאין מבין דבר במהותו ית"ש כן הוא ודעתו ורצונו אחד ואין לדע ואין להרהר אחר נתיבי מצותיו ית"ש שהם רצונו. אך עם זאת נפשו כלתה לדרוש ולהשכיל טעמי המצות כפי מה שגילו לנו חז"ל מוסדי ארץ הקדושים והאמיתים אשר זרחה עליהם רוח חכמה ודעת לדעת את ה' לעבדו ולעשות ולקיים גזרותיו ועדותיו עד"ש דרוש וקבל שכר באופן כזה הרשות נתונה לכ"א ועוד יחשב לזכות ולמצוה רבה וזה שיש לפרש פסוק. טוב טעם ודעת למדני כו' ואין לחוש לחורבה הנ"ל פן ע"י הטעמים יבוא לבטל ח"ו לפעמים כשידמה לי שאין שייך הטעם. לזה איני חושש כי במצותיך האמנתי אמונה פשוטה מושרשת בלבבי: וזה שי"ל בפסוק אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך כו' כי חקים המה המצות שאין בהם שום טעם כגון פרה אדומה וכדומה שאין לומר בהם רק גזרות המלך. וביקש שיכונו דרכיו לשמור החקים בלב שלם ואז יוכל לחקור גם בשאר המצות איזה טעם שיוכל למצוא כי כבר הורגל לשמור החקים אף שאין בהם שום טעם לכן אז לא אבוש בהביטי היינו להביט בעיני השכל ולחקור אל כל מצותיך ואין לחוש לחורבה הנ"ל כי עכ"פ אקיים אותם מצד חוק וגזרת המלך ב"ה. לכן ערכתי לפני עם אמונים. טעמים מטעמים שונים. במצות אל עליון אדון האדונים: כי המאמין לא יחוש למים הזדונים. ויוסיף לקח עשרת מונים: במס' שבת פ' ר"ע אמר ר"א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול מי גילה רז זה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו ש"נ גבורי כח עושי דברו ואח"כ לשמוע בקול דברו. ויש להבין מפני מה יתייחס לשון זה למלאכים יותר מלישראל. ואף שבפסוק נמצא זה הלשון במה"ש מי יימר דאין שייך זה גם לישראל. וי"ל דכתיב סור מרע ועשה טוב דהיינו קודם ישתדל להיות סו"מ שלא לעבור על מל"ת ואחר כך ישתדל לקיים וע"ט דהיינו מ"ע. ואף שמ"ע הוא במעלה יתירה מן מל"ת ותראי' שמ"ע דוחה ל"ת אמנם בזמן קודם מל"ת ממ"ע כי האדם יצר לבו רע מנעוריו והוא בעל חומר לכן צריך מקודם להסיר הרע ממנו וזוהמתו ואח"כ יוכל להתקדש לקיים המ"ע כמ"ש בסה"ק שכל מצות ומע"ט שהאדם עושה והוא בעל עבירה ר"ל הוא מקלקל ביותר: משא"כ המלאכים שאין בהם שום רע ושום מגע יצה"ר וזהומא לכן הם מקיימים קודם מ"ע לפי שמ"ע יותר במעלה מן ל"ת ואח"כ המל"ת שהיא בחי' שמיעה לכן קודם עושי דברו במ"ע ואחר כך לשמוע בקול דברו שלא לעבור מל"ת כמ"ש מור"ש על נעשה ונשמע כי נעשה רומז מ"ה ונשמע מל"ת. אמנם ישראל היו אז במעמד הר סיני שפסקה זוהמתן והיצה"ר ונדככו כמו מלאכי עליון לכן אמרו ג"כ נעשה קודם ואח"כ ונשמע. כי היו ב"ח מיצה"ר ולא הי' בהם רע כלל וז"ש מי גילה רז זה לבני רז זה שמה"ש משתמשין בו להיות מקודם עשה טוב ואח"כ סו"מ: הנה נתבאר שיש בעשה"ד כת"ר אותיות נגד תרי"גמ התורה וז"ע דרבנן: ובמשנה תורה נתוסף פ"ז אותיות בעשת"ד ויש לרמוז מספר לבנ"ה עד"ש בתיקונים תיקון כ"א יפה כלבנה תורה שבע"פ והוא משנה משנה