דרך חוקיך קכט

והוא כטעם החינוך הנ"ל. ועוד ה רומז ארץ ישראל שהוא בחי' מלכות שמים וזהו והארץ שהוא ה כמ"ש בזוה"ק כ"פ לא תמכר לצמיתות בסוד וכבודי לאחר לא אתן ולרמז זה אסור למכור נחלה בארץ ישראל ואם מכר אין במכירתו כלום שכן ה' אינה מקבלת טומאה כמ"ש באודר"ע והיא כי ה' רומז שכינה הקדושה שעלי' נאמר ה' שוכן אתם בתוך טומאתם ולא תמכר לעולם והבן: שמא י להחזיר הקרקעות ביובל שנאמר ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ. בחינוך כטעם הנזכר סי' של"א וסי' ש"ס לרמוז שהוא חידש העולם והכל שלו וברצונו להחזיר למי שנתן בתחלה. ונרמז באות י' רומז ראשית הבריאה והוא חידוש העולם כי י' הוא ראשית היולי וראשית כל הציורים מכתב הראשון שא"א לצייר שום צורה בלתי אם נצטייר נקודה י' מקודם כמ"ש בס' ברכ"ע. ובשל"ה כ' טמ"ז לידע שכל קניני עוה"ז אינם שלו ולא יתגאה במה שזיכהו הש"י ע"ש. ונרמז באות י' הרומז ענוה דהיא קטנה מכל האותיות ורומז שצריך האדם להקטין עצמו וכנ"ל והנה בסוד גאולה תתנו לארץ נרמז סוד סמיכת גאולה לתפלה יחוד יסוד ומלכות אשר נעשה בזה המצוה ע"י יובל עליון כביכול והוא סוד י' הרומז בחי' יסוד י' זעירא רזא דברית וכן רומז מידה י' מלכות הרי שניהם נרמזים ביוד והוא עד"ש בזוהר לך צ"ה ע"ב אשריך ארץ שמלכך ב"ח דא ארץ דלעילא כו' ועלה כתיב ארץ אשר י"א דורש אותה תמיד לא תחסר כ"ל בה כ"ל דייקא [דהוא יסוד] וכ"כ למה מפני שמלכך ב"ח מהו בן חורין כד"א יובל היא כו' ע"כ הרי דע"י יובל דהיא ארץ דלעילא נעשה חבור כל עם ארץ התחתונה שהם יסוד ומלכות גאולה לארץ ורומז מצוה זו וה' יכפר: שמב ך לדין דין בתי ערי חומה שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה. באוצה"ח כ' טמ"ז בתי ערי חומה סוד דעת עליון וכ"ז שלא עבר עליו יב"ח לא השיג שער החמשים ועדיין אינו שלו ורשות ליקח ממנו בד"ת אבל כשנכנס משהו תוך חודש י"ג השיג שער החמשים שער החירות אשר לוא חומה והמקיף והוא בחי' אין ולא. ואז נחלט לו האור והשפע לחלוטין ולית מאן דימחא בידו עכ"ד הק': ויש לרמוז זה באות ך שהוא דעת עליון עיין בכוונת ברוך בסידור ך' רומז דעת עליון שער החמשים. ובכוונת נפילת אפים ך' רומז יחוד או"א שהוא יחוד עליון ונורא שהוא למעלה מבחי' יובל לכן לא יצא ביובל וכנ"ל ובחינוך הטעם כדי שישתדל לגאול תוך השנה לגודל חיבת הארץ ורומז שיהי' לו יד פשוטה להשיב שבותו אשר מכר נחלה כזאת בא"י וישים נפשו בכפו לגאול ויהי' לו כף פשוטה לפדות ולתת מחירו. וי"ל עפמ"ש רז"ל בעתה אחישנה לא זכה בעתה זכה אחישנה. וזהו וכי ימכור איש זה הקב"ה בית מחשב עיר חומה זה ביהמ"ק והיתה' גאולתו עד תום שנת ממכרו זה בחי' בעתה ח"ו אבל אם יזכו אחישנה ימים תהי' גאולתו ומי"ם מיעוט ימים של הקב"ה הוא שני אלפים ימות המשיח ואף בתחלתם יבא אם יזכו כי יכריעו הזכיות לכף זכות כנרמז בכף פשוטה כמ"ש בפרד"ס באות ך': לא שמג ל שלא לשנות בערי הלוים לעשות מעיר מגרש וממגרש עיר ולא מגרש שדה ולא שדה מגרש שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר. ורז"ל דרשו האי לא ימכר לא ישונה בחי' כ' לפי שערי הלוים מוכנים לצורך כל השבטים לכן בדין הוא שאותם הערים אשר יד הכל שוה בהם יהיו בתכלית היופי ואדון החכמה תיקונם להגביל גבולם כי כן הטוב והמשנה גורע עכ"ד ונרמז באות למד הרומז על הדעת כמש"ל כ"פ והנה הדעת הוא המגביל כל דבר ומבדיל ואם אין דעת הבדלה מנין להבחין בין מדרגה עליונה לתחתונה. והנה מבואר בסה"ק ובפרט בפרד"ס עיר היא בבינה ושדה במלכות שמים אשה שדה דבעלה ומגרש י"ל דהוא מקום פנוי לקליפות כנודע בסוד תחום שבת הסביב לעיר וכ"כ בס' אמרת הצרופה ע"ש בטעמו. והנה כל ג' בחי' הנ"ל נרמזים באות ל שיש בו ג' קוין כמ"ש בשעג"ע והנה קו עליון הוא מגדל הפורח באויר והיא בינה בחי' עיר וקו אמצעי הוא חג"ת רומז לשדה דבעלה הת"ת לאשר קומתה מגיע עד הת"ת דהיינו ב' שלישי ת"ת אחורי ז"א בעלה ורגל התחתון הוא נה"י אשר נעשה לפעמים מקום פנוי לקליפות עיין בסוד קבלת שבת הרי נרמזו באות ל' ג' הגבולים הנ"ל אשר נגבלו בבחי' השכל ודעת בבחי' למד לכן אין לשנות: שדמ א שלא להלוות לישראל ברבית שנאמר את כספך לא תתן לו בנשך. בחי' כ' מפני שהש"י חפץ בישוב עמו וע"י רבית הנכסים מתמוטטין כי פתאום מוצא עצמו חסר מכל ונשאר ריקם עכ"ד. ובכלי יקר כ' כי הרבית מורה חוסר בטחון בהש"י כי הריוח שלו ידוע ומן ה' יסיר לבו עכ"ד. ובס' אלה המצות כ' שהוא מחוסר אמנה כי