דרך חוקיך קכז

לידור שלג ל שיקדשו ב"ד הגדול שנת היובל שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה. בחי' כמש"ל שרצה הקב"ה לזכותינו בקבלת עול מלכותו והרדב"ז כ' כדי שיהי' חידוש עולם שגור בפי כל. ויש לרמוז באות ל שהוא מגדל הפורח באויר והוא סוד בינה יובל עליון ורומז שב"ד הגדול שהם למודי ה' יקדשו היובל ועוי"ל עפמש"ל במצוה קנ"ה בשם אדומו"ר הק' בס' אוצה"ח דאות ל מחבר דבר אל דבר בלשון אל וכשמתבררין ניה"ק מן הקליפה ונדבקו אל הקדושה מורה ע"ז אות ל' על חזרת אורות אל הקדושה וכן י"ל כאן באות ל מן להויה הרומז בודאי על התחברות אל הקדושה לכן במ"ז שמקדשים השנה לעשותה בסוד יובל שער החמשים ועי"ז יצאו עבדים שהם בקליפה לחירות עולם שהוא הקדושה ומתבררים בא אות ל: שלד י שלא לעבוד אדמה ועבודת אילן ביובל שנאמר לא תזרעו. יש להבין למה נשתנה יובל משמטה שבשמטה נחלקים לב' מצות אדמה ואילן וכאן ביובל נכללים במצוה א'. וי"ל בזה משום דשמטה הוא בחי' מלכות כמ"ש בלק"ת. והנה אדמה הוא ג"כ במלכות אבל אילן הוא מדרגה גבוה ממנה כי אילן הוא בחי' ז"א דהוא עץ החיים והוא כולל הוי"ה אד"נ גי' אילין לכן צריך לעבודת האילן פסוק בפ"ע לפי שהוא למעלה משמטה משא"כ יובל היא בבינה שהוא למעלה יותר גם מבחי' אילן שהוא הז"א ומכ"ש מבחי' אדמ"ה לכן שניהם נכללים בפסוק א' והם מצוה אחת כי יש בכלל מאתים מנה והגבוה כולל מה שתחתיו כנודע. ונרמז מ"ז באות י' משם הוי"ה ב"ה הכולל כל שם הוי"ה ב"ה הרומז על חידוש עולם המהוה כל הויות. והנה י' הזאת כולל גם בחי' בינה ע"ד הבן בחכמה במילוי יוד כזה וד הוא צורת ה דבינה כנודע וכולל בחי' יובל שהוא הבינה ששם החירות מעבודה לבחי' איל"ן ואדמ"ה שהם ג"כ בחי' ו"ד כי אילן ו' אדמה ד והם נכללים בבטן אימא יובל ששם החירות ואין מלאכה ועבודה, ונרמז זה ביו"ד מלא מן י' דהוי"ה ב"ה כמ"ש בפע"ח בכוונת כתיבת הוי"ה ב"ה ע"ש ודו"ק. ומהר"ם כ' טעם מצות יובל שנאכל בלי עמל ויגיעה ומורה אמונה שלעתיד עתידה א"י להוציא גלוסקאות וכלי מילת ועתיד יוצר כל לחדש עולמו שממשלת התחתונים בטלה לגמרי לעתיד ע"כ. ונרמז באות י' עד"ש באותיות דר"ע יוד רומז על שכר שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לצדיקים: שלה ה שלא ללקוט ספיחים ביובל שנאמר ולא תקצרו את ספיחיה. נרמז באות ה ראשונה ה' עילאה עפמ"ש בזוה"ק בהר ק"ח ע"א ת"ח ההוא ה נייחא היא דעילאי ותתאה בג"כ ה עילאה ה תתאה נייחא דעילאין נייחא דתתאין ה עילאה ז' שנים ז"פ ה' תתאה ז' שנים בלחודייהו דא שמטה ודא יובל עכ"ל הק' הרי ה עילאה רומז יובל ופרטיות מצוה זו אף הספיחים שנזרעו מקודם וצמחו ממילא עם זאת אסור ללקטם כי יובל היא ה' עילאה חירות לגמרי אף שאין בו עבודה וי"ל ענין ספיחים הם הנשמות הישנות שכבר נזרעו ונוטעו מכבר אשר עתה קוצרים ולוקטים הנשמות הישנות אבל לעתיד לבוא יבואו נשמות חדשות בעולם כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי ולא ילקטו הספיחים לצורך מ"ן ונרמז בה ראשונה שהיא בחי' נשמה שלא יקצרו הספיחים נשמות ישנות ביובל היינו לעתיד לבא רק נשמות חדשות: שלו ו שלא לאסוף פירות אילן ביובל שנאמר ולא תבצרו את גזיריה. יש לרמוז באות ו הרומז אילן כמ"ש בזוהר ו דא עץ החיים. וכן ו רומז על בחי' ז"א הכולל גם נוקבא שהוא עומדת אב"א מחזה שלו ואז הוא בהיכל קדשו בחי' הוי"ה אד"נ גי' אילת. וכן עד"ש ברז"מ ו"ו רזא דדכר ונוקבא שנכללים יחד הרי אילן ורומז אשר עתה כל היחודים שאנו עושים בתו"מ הוא רק בבחי' איל"ן רזא דזו"נ אבל לעתיד ביובל יהי' עלי' באותיות י"ה ולא נאסוף פירות האילן לבד כי יהי' יחידא עילאה או"א הוי"ה אהי"ה כביכול. ועוד רומז לא תבצרו את נזיריה על ענין מצות ומע"ט ותורה אשר אוספין וכעת שולט היצה"ר ולפעמים לומדים שלא לשמה ולהתפאר ולקנטר ח"ו ופירוש אוספין מלשון אסיף אסיפם ח"ו. ועי"ז נותנים חיות ח"ו לסט"א. ונקרא בצירה מלשון מיעוט שממעטין כח הקדושה ואינם עולים לבחי' כתר הראוי למלך הכבוד שיהי' בשלימות לשם שמים ויהי' נזירה מלשון נזר וכתר או נזיריה מלשון נזורו אחור מה שנפרש מן הקדושה והכוונה הראוי' אבל לעתיד ביובל לא נאסף וכמעט פירות האילן שהם תורה ומע"ט של האדם הנקרא אילן ולא תבצרו לא תמעיטו את נזיריה הכתרים מן תורה ומע"ט ביובל כי אז יהי' חירות מן היצה"ר ולא יערבב עוד מחשבות האדם שהוא האילן רק נעשה הכל לש"ש וליחוד אילן הק' עד הכתר: שלז ה לדון דין מקח וממכר שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך כו'. בחינוך