דרך חוקיך קכו

טמ"ז לאמת בנפשותינו חידוש עולם בשני עדים בשביתת שבת ושביתת שמטה. והאילנות מורים פרסום חדוש עולם ביותר לפי שהם גבוהים ורמים נראים לעין כל וז"ש שבת להויה שהוא מאמת חדוש עולם כך שביעית מאמת חידוש עולם ונרמז טעם זה באות ע הרומז עדות כמ"ש בס' רז"מ ע' רומז עדות ויש לה ב' ענפים רומז ב' עדות וכן ע' רומז עול"ם הרי עדות על חידוש עולם. ונרמז גם מ"ש בשל"ה כי שביעית רומז ימי שנותינו ע' שנה שצריך לאסוף הכל ובשביעית שבת לה' כמש"ל ונרמז ג"כ בע' מן ויום השביעי שבת לה' אלקיך אשר אז אין מעשה וחשבון לא תעשה כל מלאכה: שכט י שלא לקצור ספיחים בשביעית שנאמר את ספיח קצירך לא תקצר. י"ל הטעם כיון שקלטתו האדמה בשבת הארץ אף שנזרע מקודם חל עליה שבת לה'. ונרמז באות י' שמילואו ג"כ גי' י' כזה יוד וזה רומז לספיחים שבאים רק ממילוי האדמה אף שנזרעו מקודם אסור. ולטעם הנ"ל לקנות קנין ענוה י"ל באות י' שהוא קטנה מכל אותיות א"ב לכן חל עליו קדושה יתירה שרותא דהויה ב"ה והוא קדוש. ושמעתי בשם מרן הצדיק הק' רבינו צבי הכהן מרימנוב זי"ע ברש"י מה ענין שמטה אצל הר סיני. ר"ל מה טעם יש לענין שמטה רק ללמוד ענוה כמ"ש בסה"ק וזהו אצל תר סיני להתדמות לה"ס שהי' ענו מכל ההרים כן ידע הבעה"ב בשנת שמטה וכנ"ל עכדה"ק: שבת של ש שלא ילקוט פירות אילן בשביעית שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצר. יש לרמוז בש מן שבת. שכן ש רומז שב"ת כמ"ש בתיקונים תמן ש' תמן ב"ת. וכן ש' רומז אילן כמ"ש בתיקונים כ"פ ש' שרשא דאילנא ש' גופא דאילנא. ונרמז שגם לאילן יש שב"ת ואסור ללקוט פירותיו בשביעית שהוא שב"ת שלו וביום השביעי שבת לה"א וזה נרמז בשין משב"ת כנ"ל: שלא ב שיספרו ב"ד הגדול ז' שנים ז"פ עד היובל שנאמר וספרת לך כו' שבע שנים שבע פעמים. בחי' כ' כדי להודיע שהכל שלו ולבסוף ישוב כל דבר לאשר ברצונו ליתן לו בתחלה ועי"ז ירחיקו עצמם מן הגזל והחמדה עכ"ד. ונרמז זה באות ב הרומז על ב' דבראשית דהוא בריאות עולם ומלואה ברצונו ית"ש והוא נתנה לאשר ישר בעיניו וכמ"ש רש"י מ"ט פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' שהכל שלו וברצונו נתן לאשר ישר בעיניו ואף אם ע"י סיבת ינתן לאחר אמנם לבסוף ישוב הכל אל אחוזתו ביובל לכן מצות לספור בפה ולפרסם לכל שידעו כנ"ל בחינוך. והרדב"ז כ' וצונו הש"י לספור ז' שמיטות ולקדש שנת החמשים כדי שיהי' חידוש עולם שגור בפי כל ולפי שספירות השמטה והעומר הוא מצוה מוכרחת לכן צריך להוציא בפה ולברך על הספירת עכ"ד ור"ל לפי שהוא מצוה כוללת כל אמונתינו ופינות התורה הק' ע"י עדות חידוש עולם שהוא אלוקתו ית"ש לכן צריך לעשות מעשה המצוה להוציא בפה כמו ק"ש ולברך ג"כ עליה כמו ק"ש ושאר מצות ונרמז באות ב עד"ש בירושלמי ששואלין לב' מי בוראך ומראה בעוקץ שלאחריה על א ר"ל אלף עולם כנרמז בטמ"ז על חידוש עולם: שלב ת לתקוע בשופר ביוה"כ דיובל שנאמר תעבירו שופר בכל ארציכם. בחי' כ' שידוע דשופר מעורר לבות ב"א וענין שלוח עבדים קשה לאדוניו ע"כ לחזקם ולהזהירם נצטוינו לתקוע בשופר בכל הארץ ושהכל עושים כן שאין דבר שיחזק לב ב"א כמעשה הרבים וגם העבד מתעורר לצאת מת"י רבו אשר אהב כשמעו קול השופר ועי"כ המצוה מתקיימת לשוב הכל ברשות אדון כל עכ"ד. ובזוה"ק פקידא בתר דא לתקוע בשופר ביובל הה"ד כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו כגוונא דתקיעות שופר דיובלא כלהו עבדין נפקין לחירון הכי בפורקנא בתראה בתק"ש מתכנשין כל ב"י מד' סטרא עלמא כו' ע"ש. ולפי"ז המצוה הזאת הוא סימן ואות לגאולה אחרונה ונרמז באות ת מלשון והתוית ת"ו לסימן ועפמ"ש בתיקונים ת רומז תם עונך בת ציון לא יוסף להגלותך שהוא רומז פורקנא בתראה כנ"ל. ובדרך מוסר י"ל בענין שלוח עבדים לחרות באות ת עד"ש הבעש"ט הק' א' הוא קרובה אל המאציל ושם הקדושה חופפות בסוד חירות מיצה"ר ואח"כ אות ב' רחוק מעט ואות ג' רחוק יותר עד אות ת' שם הוא רחוק מאוד ונמכר ליצה"ר ושם כל המחשבות זרות ומדות מגונות ח"ו בסוד רגלי' יורדות מות ח"ו והוא ת תמות ב"מ וז"ש בחי' דענין שלוח עבדים קשה מאוד בעיני אדוניו היינו לשלוח לחירות למי שהוא בחי' עבד לעבדים למלך זקן וכסיל כי כבר נשתרש בהבלי עוה"ז ותחבולותיו ויצרי מעללי איש. אמנם הש"י ברוב רחמיו מקים מעפר דל להרימו מן אות ת עד אות א' וז"ס מ"ש בזו"ח א' נחתא לגבי ת לאמשכא לגבי' וזהו ע"י הארת עולם הבינה עולם התשובה יובל עליון ובסוד השופר כנודע להמציא לו חרות בסוד ת תחי' והשיבו וחיו: