דרך חוקיך קכג

כמספר קרבנות המוספים ונרמז באות י' יחודא דזו"נ ודו"ק: שכב ו לשבות ממלאכה בשמיני עצרת שנאמר מקרא קדש יהיה לכם. כ' מהר"ם להיות לזכרון ימי שנותינו בהם שבעים שנת ואם בגבורות שמונים שנה ואז נקרא לחשבון ואין שם שום מלאכה לתקן את אשר עיות לכך שביתה בשמיני לזכרון הנסיעה שביום השמיני מקרא קדש עכ"ד. וז"ל הזוה"ק אמור ק"ד ביום השמיני עצרת תהי' לכם דהא יומא דא מלכא איהו בלחודוי חדוותא דילי' עם ישראל מתל למלכא כו' וההוא יומא יעקב איהו רישא לחדוותא וכל אינון אשפיזין חדאן עימי' וכ' במק"מ יעקב איהו ת"ת דזעיר וכל הו"ק חדאן עימי' ונרמז באות ו' הרומז יעקב ורומז ו"ק. וידוע דשמיע בו תכלית היחוד הנרצה. ונרמז בו' החבור כמ"ש במצוה תי"ח באריכות באות ו לכן אסור לעשות בו עבודה ומלאכה שלא להשבית שמחת היום ח"ו. ובס' רז"מ וו דא דכר ונוקבא הרי יחוד זו"נ שהוא הויה אדם ישראל רחל כביכול שהוא יחוד יום הזה ונרמז מקר"א קוד"ש יהי"ה לכ"ם גי' הויה אדני ישראל רחל עה"כ האחד המייחדם ונרמז מ"ז במנין שכ"ב עד"ש בשער היר"ח בסור וישכ"ב וע"ל במצות מוסף שבת בסוד שכ"ב ואכ"מ וה' יכפר: שכג ם להקריב מוסף שמיני עצרת שנאמר והקרבתם אשה לד' עצרת הוא. יש לרמוז באות ם סתומה שהוא סוד חותם הנעשה במוסף שמ"ע בתפלה של מוסף כמ"ש בכוונת האריז"ל וז"ל תק' לכן נקרא גבורת גשמים לפי שמים אלו [ר"ל מ"נ שבה הנזכר מקודם) מלובשים בג"מ אהיה סוד חותם אמא והמלואים לבד גי' גשמי"ם כמש"ל וכ' עוד שם ונק' שמיני עצרת כי עתה זיוג ישראל ורחל והיא מקבלות זרע עליון ועוצרת וקולטות הזרע ואינה מפלת ופולטות וזה שנקרא עצרת עכ"ד הרי הכל נעשה ע"י החותם שבה ועיין שער הירח שהחותם הוא סוד ם ב' דלתות והוא מסוגרת וסתומה מפני החיצונים. והנה יען כי עלי' הזאת הוא בתפלת המוספין. יש לרמוז בקרבן מוסף הכוונה הזאת אשר בסוד החותם דם סתומה שהוא עצרת ששם נעצר הכל וכנ"ל: וז"ש והקרבתם אשה לה' שהוא קרבן מוסף כי עצרת הוא שנעשה אז תיקון הזה של עצרת בגבהי מרומים. וה' יכפר. ויל"ע דמוסף זה הוא הסעודה קטנה פר א' איל א' בסוד כדי שאהנה ממך ואין לזרים אתו בסוד קוב"ה בלחידוי עם שכינתי' והוא סגור וסתום נעלם מכל: ונרמז בם עד"ש באודר"ע וז"ל מ"ס שאין מי יודע מקומה. משא"כ מוספי החג הי' באתגליא בסוד ע' פרים לתת חלק לע' שרים אבל בשמ"ע הוא מ"פ נתיב לא ידעו עיט מקומו. השביעי שכד ה שלא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת שנאמר כל מלאכת עבודה ל"ת. במ"ע דשביתות שמ"ע הנ"ל נרות באות ו' כמש"ל בס"ד שהוא יעקב רישא לחדוותא כנ"ל. והנה היחוד העצום הנעשה ביום הזה הוא ישראל ורחל כביכול ב"ה וב"ש שהם זו"נ הנרמזים באותיות ו"ה. ולכן ביום היחוד הזה צונו הש"י במ"ע לשבות בו ומל"ת שלא לעשות מלאכה שהוא בחי' הפירוד שבאה מן קללות הנחש ל"ט מלאכות. וביום הק' הזה שנתאחרו כל העולמות ביחוד גמור אין בו נדנוד מסט"א והכל שמחים ונחים ביום חתונת דודים כביכול ולאות הזה נרמז המ"ע דשביתה באות ו' כנ"ל כי ו' רומז לז"א קדישין המתייחד ביום הזה. ובכ"מ ו' רומז לדכר שהוא מ"ע ואזהרת מל"ת שלא לעשות מלאכה נרמז באות ה' שהוא נוקבא קדישה המתייחדת ביום הזה שכל מל"ת בנוקבא. והנה לעיל כתבתי באות ו' שנרמז יחוד קובה"ו. וכן בכאן באות ה נרמז ג"כ יחודא דקובה"ו בצורת דו שהם ד"ו פרצופין זו"נ כי כלולים יחד זב"ז וזב"ז. זכור ושמור בדבור אחד נאמרו והיינו באות ו זכור כנ"ל ובאות ה' שמור כנ"ל שהם נאמרו בבחי' אחד יחד בסוד התכללות ו"ו בה"א ה"א בו"ו. וה' יכפר: שכה ש ליטול בחג הסכות ד' מינים שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עין עבות וערבי נחל. בחי' כ' לפי שהאדם נפעל כפי פעולתיו ומכלל המצית שרצה הש"י להתפשט מחשבותינו בטהרה היא מצות תפלין כנגד מוח לב משכני השכל. וכן מצות לולב ומיניו לפי שימי החג שמחה מאסיפת התבואות כו' ובהיות השמחה מושכות החומר ומשכחת יראת הש"י צונו הש"י לקחת בידינו דברים המזכירים שכל שמחת לבבינו לשמו י"ת וידוע שמצד הטבע הד' מינים משמחים לב רואיהם ועוד שהאתרוג דומה ללב לרמוז לשעבד לבוראו שכלו ולבו והלולב דומה לשדרה רומז ליישר כל גופו והדס רומז לעינים רומז שלא יתור אחרי עיניו וערבה דומה לשפתים רומז שישם רסן בפיו ולכונן דבריו ויירא מהש"י אף בעת שמחה עכ"ד. והרדב"ז כ' ותהי' שמחתינו גופניות ורוחניות בזכרינו מצותיו ית"ש ובחר באלו ד"מ שהם דוגמת כל אברי האדם ובהסתכל בד"מ יכונו מחשבותינו לעבודתו עכ"ד