דרך חוקיך קכא

על שופרות חב"ד ועד"ש ר' סעדי' גאון דשופר בא לעורר ולהכריז עורו ישנים כו' כי מדרך המכריז לעמוד על מגדל. ו' ב' מן ל הרומז על חג"ת רומז על זכרונות לזכרון בין עיניו לתקן המדות שלו שעיקרם חג"ת וכן יעלה זכרונינו לטובה בזכות ג' אבות אי"י חג"ת. ז' ג' דלמד הוא נה"י נגד בחי' מלכות כנודע נמצא ט' פרקין הם באות ל נגד מלכיות זכרונות שופרות. וכן יש בקרבנות מוסף פר א' איל א' כבשים ז' תרי ט' והם כנגד חב"ד חג"ת נה"י ט' פסוקים ט' פרקין דכוונות מז"ש והנה פר כנגד אברהם נגד חב"ד שבחכמתו ובינתו ודעתו הק' הכיר את בוראו במוחין עילאין יצחק כנגד איל והוא תיקן את מדותיו שהם עיקרן חג"ת כטעם וימצא יצחק כו' מאה שערים רומז שיעורא דמדות טובות יעקב נגד ז' כבשים בנה"י כי יעקב רגל השלישי שרשא דאילנא והי' מטתו שלמה לתקן בחי' מלכות המתחיל מנה"י: מלאכתך שיד מ להתענות ביום כפור שנאמר ועניתם את נפשותיכם. בחינוך כ' מפני שהמאכל והמשתה ויתר הנאות יעוררו החומר אחר התאוה והחטא ויבטל צורת הנפש המחפש אחרי עבוד' ה' ואין ראוי ביום בואו לפני אדוניו לבוא בנפש חשיכה ומעורבבת מתוך מאכל ומשתה במחשבות החומר ואין דנין את האדם אלא לפי מעשיו באותו שעה ע"כ טוב להגביר נפש החכמה ולהכניע החומר באותו יום למען יהי' ראוי לכפרה עכ"ד. והאברבנאל כ' כי עינוי נפש באמת הוא שיצער עצמו בביטול תאות ובחרטה ובדאגה על מעשים המגונים וז"א ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה' ר"ל תענו א"ע בתשובה ובחרטה כ"ז נכלל בכלל ענוי נפש ובזה תקריבו אשה לה' כאלו אמר והקרבתם עצמיכם אשה לה' כי יעשה קרבן מחלבם ודמם מאותו ענוי לכן צוה שיכין האדם רוחי ונשמתו ביום הצום כאלו הוא מזבח כפרה שבו ישרוף חלבו ודמו מהחום אשר בקרבו לעבודת בוראו ואומרו מקרא קדש אפשר לפרש על ישראל שיקראו אותם קדושים באותו יום ויהיו כמלאכים כמ"ש במדרש עכ"ד. ונרמז באות מ פתוחה בצורת ג"ו ועם מ"ם מלא כזה הרי מ"ם כ"ו גי' ענו"י וכן צו"ם גם רומז נ' נשמה ו' גוף כנודע הרי ענו"י לגוף ונשמה יחד. וי"ל עוד לפמ"ש בס' רז"מ מ"פ הוא מאור הגדול והוא בחי' יוה"כ כמ"ש בתולעת יעקב יוה"כ הוא התגלות המאור הגדול לבינה כו' והוא עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה לפיכך נצטוינו להתענות בו ע"ש. וכ"כ בזוהר הרקיע מ"פ סוד המלכות בהתפשטות אור הבינה בתוכה ואז אתקריאת מלך שמולכות בתחתונים ולא יתגלה אור זה כ"א לעתים ידועים בר"ה ויוה"כ עכ"ד הק' הרי רומז ליוה"כ וכ"כ בשער הכללים מ"פ בבינה כשמשפע' לבנין ובשל"ה מ"פ רומז תשובה מאהבה שעולה עד כסא הכבוד ששם ד' חיות הנושאות הכסא הרי מ"פ רומז לבחי' יוה"כ אמא עילאה שהוא תשובה עילאה ושם אין אכילה ושתיה שהוא בחי' עוה"ב: שטו ל להקריב מוסף יוה"כ שנאמר והקרבתם אשה לה'. בחינוך כדי לעשות פעולה מיוחד' לכבוד היום הנכבד ונרמז מצוה זו דמוסף יוה"כ שהוא רומז גדולת היום האדיר באות ל הרומז לב שכן יוה"כ הוא ל"ב השנה כמ"ש מהר"ם בח"א אני ישנה ולבי ער ישנ"ה גי' שס"ה ימות החמה ר"ל שאף שאני ישנה ממצות בכל ימות השנה אבל לב' שהוא יוה"כ הוא ער שאז עושים תשובה ואין לשטן רשות בו עכ"ד. ועי"ל עפמ"ש זו"ח תולדות מוסף יוה"כ כנגד משה שקיבל בו לוחות אחרונו' ע"ש. והנה כ' באותיו' דר"ע באות ל' ל רומז הלוחו' שנתנו לישראל ע"י משה ע"ש הרי לפנינו אות ל' רומז על מוסף יוה"כ שהוא נגד משה שקיבל הלוחות אחרונות ביוה"כ: שיו א שלא לעשות מלאכה ביוה"כ שנאמר וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה. בחי' כ' כטעם אזהרת מלאכה בר"ה כדי להתעורר לתשובה. ומהר"ם כ' שביוה"כ אין השטן מקטרג וז"א יוה"כ הוא לכם ר"ל יהיה לכם שביתה מן המקטריגים והאברבנאל כ' שיום זה נתייחד לכפרה ולהציל העם המושגח בהשגחה האלקית ממערכת השמימות והוראתם וחז"ל קבל שביוה"כ עשה אדה"ר תשובת ובו נתרצה לפני ה' והנחילו חיי עוה"ב לכן הוקבע יום הזה לעת רצון וכן נמול אאע"ה ביום הזה וכמו שביום זה נתכפר מעשה עגל לב"י וכן נשאר לסליחה וביום זה למדו הקב"ה למשה י"ג מדות ש"ר עכ"ד. ונרמז באות א הרומז אחד עפמ"ש רז"ל ימים יוצרו ולו אחד בהם דקאי על יוה"כ וכן א רומז אדה"ר שנתרצה בו להש"י וכן אחד הי' אברהם נרמז ג"כ באות א וכן נרמז א' אמ"ש בסוד אוירא דכיא כת"ר גי' הטהר"ו בחי' יוה"כ ורומז בטול הקליפות שהם מקללות הנחש והם ל"ט מלאכות שביום הזה אסור לעורר בחי' מלאכה כי הנחש אין לו רשות ביום א' בשנה כי הנחש הוא השט"ן גי' שס"ד ויות"כ הוא א' המשלים לשס"ה כנודע לכן אין בו מלאכה: