דרך חוקיך קיט

כי כבר נעשו בני חורין ממנו בקבל' התורה עכ"ד ה"ק. וזה שיש לומר המליך אות ע' ברוגז. דארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על היצה"ר אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה כו' והנה להנ"ל דאות ע' רומז על התורה י"ל דהמליך הקב"ה ע' התורה ברוגז על יצה"ר דע"י התורה ירגיז ביותר היצה"ר לבטלו כמ"ש שם ז"ל אם אבן הוא נימוח: שט ש לשבות ממלאכה בחג השבועות שנאמר מקרא קדש יהיה לכם מהר"מ כ' מדמשני קרא מבכל דוכתא ואומר וקראתם כו' מקרא קדש אלמא יום מיוחד הוא לקריאה כיון שבו נתנה התורה ורושם שקבלו הנשמו' אז מתנוצצים להאיר על הקוראים בת בזה היום לפיכך לא יעשה מלאכה וקראתם ביום הזה מקרא קדש עכ"ד. וכ' הרדב"ז ונקרא חג שבועות ע"ש שהוא סוף ז' שבועות מיום א' ש"פ ונקרא חג הקציר שהוא בזמן הקציר ונ"ק עצרת ע"ש שהוא עצרת של פסח כמו שמיני עצרת של סוכות ונ"ק מתן תורה שבו נתנה תורה עכ"ד. והנה בתורה לא מצינו רק ג' שמות ומתן תורה נקרא רק בלשון חכמים וכ' בכלי יקר שלכן לא נ"ק מ"ת בתורה לפי שצריך שיהי' דומה כאלו היום נתנה ע"כ אין יום נתינתה מבואר בתורה עכ"ד. והנה גם עצרת הוא בלשון חכמים ובתורה נ"ק שבועות וקציר ויש בתורה עוד שם לחג הזה והוא בכורים. וי"ל ד' שמות הנ"ל המה נגד ד' רגלי המרכבה אברהם יצחק יעקב דוד. כי שם שבועות הוא ע"ש ז' שבועות מיום א' של פסח שהוא נגד אברהם כמש"ל במצות מוסף פסח ויום ראשון הוא חסד הראשון יומא דאזיל עם כולא יומין וכן ז' שבועות הם נגד ז' חסדים כמ"ש בכוונת סה"ע ויום האחרון הוא חסד שבחסד דמקיפין תרי שבועות נגד אברהם. קציר נגד יצחק כמ"ש בתיקונים חד אריך חד קציר חד בינינו. בכורים נגד יעקב מלשון פרי שבכרה שכבר נגמרה הפרי בלי פסולת שהי' מטתו שלימה. עצרת בלשון חכמים נגד דוד מלכא מלשון זה יעצו"ר בעמי. ונרמזו ד' אלו באות ש' שהוא סוד ג' אבות המתייחדים במלכות כמ"ש בזהר הרקיע והם איו"ד כי רגל התחתון הוא מלכות דוד כ' כלי המקבלות מכולן. ויש לרמוז עוד שבועת קציר בכורים עצרת גי' ב"א רי"ו. רומז מספר ז' רועים הנרמזים באות ש' בצורת י"י וו"ו כ' שהם חג"ת נהי"ם והם אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד גי' אלף תט"ו. וצורת ש' הנ"ל גי' חיים ומנינו ש' ומילואו שין הרי גי' תשכ"ח ובהוסף חכמ"ה שכן אוריתא מחכמה נפקית הרי אלף תט"ו תשכח ע"ג גי' ב"א רי"ו ד' שמות החג הנ"ל ברמזים באות ש' ועוי"ל באות ש' ג' קוין נגד תנ"ך ונגד כהן לוי ישראל והוא ע"ד דיהיב לן אוריין תליתאי לעם תליתאי כו' ונרמז מ"ש בסי"צ המליך ש' באש כטעם הלא כה דברי כאש שנתנה תורה בלפידים וברקים ולכן יש לשבות ממלאכה עכ"ל: שי י שלא לעשות מלאכה בחג השבועות שנ' כל מלאכת עבודה לא תעשו. לטעם הנזכר במצוה הקודמות שבו נתנה התורה וצריך להגות ביום הזה רק בתורה נרמז באות י עד"ש באודר"ע שבאות י' נתנו י' דברות לישראל וכן י' רומז חכמה ואין עמה מלאכה ומעשה ובאות י' נברא עוה"ב שאין שם שום מלאכה ותנועה ויהי' בטלים ל"ט מלאכת בסוד עלמא דחירות. ועוי"ל בדרך אפשר עפ"י מ"ש בזוהר אמור צ"ח וז"ל ובשבועו' דאיתו מ"ת דאתיהיבו תרין לוחין צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דאינון ה' ה דתרין יומין דשבועות אינון י' ו' צריך לקרבא ה' ה' נהמי דאוריתא כו' עכ"ל. וי"ל דאין דרך הזוה"ק לדבר מן יו"ט שני זולת בר"ה ובאמת בעט"ל הק' מוחק גרסא זו אמנם המק"מ מקימה גם בסידור ר"ק מביא כן. וי"ל לדרכם דהנה הקשו הפוסקים בסי' תצ"ד למה עושין שבועות ו' סיון הלא בז' סיון נתנה תורה ע"ש ותי' בח"י בשם הריב"ש דהחג אינו תלוי במ"ת רק ביום החמישים אמנם אכתי ק' למה אומרים זמן מתן תורתינו ביום ו' סיון. וי"ל דהנה איתא בסה"ק אורייתא מחכמה נפקית והוא מוחא סתימאה וכ"פ מצינו בסה"ק תורה הוא ת"ת יעקב ואמרו שכן הלוחות ארכן ו' ורחבן ו'. אבל שניהם אמת דברי אלקים חיים כי התורה הקדושה הוא סוד חכמה הסתומה מחכמה נפקית. ותורה הנתנה לנו הוא בסוד הת"ת ועיין בס' ה"ק בני יששכר קרוב לזה ולפ"ז יונח הגרסא בזוה"ק תרין יומין דשבועות אינין י' ו' כי יום א' הוא שער החמשים הארת א"א זקן מלא רחמים בסוד מו"ס חכמה דא"א. והוא אות י' ואז יום מתן תורה הקדומה שנתגלה הארת התורה הנעלמה חכמה הסתומה ויום שני שאנו עושים הוא מ"ת שניתנה לנו ביום ב' שהוא בת"ת אות ו' כנ"ל ועם ב' לחמים ב' ההין נשלם שם הויה ב"ה. ואף כי הב' לחם רק ביום א' אמנם יום הב' נכלל ביום א' ג"כ ודו"ק. וזהו לענין מ"ת אבל לענין מלאכה אינו אסור מה"ת רק ביום א' שבו אות י' הארת שער החמשים כנ"ל ששם חירות עליון מכל מלאכה ומעשה. משא"כ ביום ב' דשבועו' שבו הארת אות ו' דמ"ת שלנו הרומז לימי המעשה מותר מה"ת במלאכה רק מדרבנן אסור ככל יו"ט שני בחו"ל: שיא ת לשבות ממלאכה בראש השנה שנאמר בחודש השביעי בא' לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש. כתב