דרך חוקיך קיח

ומחודש מיוצר כל ית"ש וצוה שלא יאכלוהו עד עצם היום הזה להורות שלא נגמר להתאמת אצלם אמונת חדוש העולם עד עצם היום יצ"מ וזה גם טעם איסור חמץ המורה קדמות לכן אסור לחם וקלי וכרמל עד עצם היום הזה עכ"ד. ונרמז באות ד דלו עיני למרום עד"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. ואז יבין כי הש"י ברא אלה והכל מחודש בטובו ובהגהות מרן ה"ק המגיד מקאזיניץ על התיקונים כ' כרמ"ל כ"ר הוא אריך מ"ל הוא ז"ק כ"א כלול מיוד ע"כ. והנה סוד ספירות העומר לתקן הז"א להמשיך לו המוחין מלמעלה מא"א ובהבאת העומר מיד הי' התחלת התיקון. ושוב אין שליטה לסט"א לכן מותרים בכרמל אבל קודם אין להנות לאכול מכרמל דהוא עדיין קטנות המוחין. ונרמז באות ד הרומז לסוד קטנות והעדר היחוד ובעת שיורדות לבי"ע הוא ד בסוד הקטנות כמ"ש פע"ח שער ר"ח. ונרמז ג' מצות לחם קלי כרמל בג' אותיות עב"ד. להורות שנעשה עבד נאמן להש"י להאמין בחדוש העולם ובהשגחתו ית"ש אשר בידו לשלוח ברכה בתנובות השדה וכנ"ל. וי"ל לחם קלי כרמל גי' חק"ת חק לישנא דמזוני וכטעם הנ"ל שתתברך תבואתנו. ועשית שז ו לספור שבע שבתות מיום ב' של פסח עד חג השבועות תמימות כמ"ש וספרתם לכם ממחרת השבת כו' תספרו חמשים יום כתב בחינוך לפי שעיקרן של ישראל היא התורה לכן נגאלו ממצרים כדי לקבל התורה וענין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדו', ולכן יעשה הש"י למשה אות בצאתם מעבדות לקבלת התורה כי הטפל עושין או' להעיקר לכן נצטוינו למנות מן ב' ש"פ עד יום נתינות התורה להראות גודל החשק אל יום הנכבד כעבד ישאף צל. וזהו שאנו מונין לעומר כך וכך ימים עברו ולא מונים כך וכך ימים יש לזמן כי כל זה מראה הרצון החזק להגיע אל הזמן עכ"ד וטעם מ"ט יום כ' בסה"ק כאשה הסופרות ז' נקיים ויען כי טומאת מצרים היתה חזקה ביותר לכן הי' צריכים זפ"ז עיין פע"ח שער סה"ע ויש לרמוז באות ו' ענין ז' נקיים עפ"י מ"ש בס' רז"ע ועוד וו דא זו"נ ובשביל כך נוקבא אסתירת פניה מבעלה בגלותא כזה וו כאתתא דאסתאבת ואסתירת פניה עכ"ל ולפ"ז נרמז באות וו מלא טעם ספירות מ"ט ימים במו אשה בנדתה ואסתיר' פניה מבעלה. ועוי"ל באו' ו' מן ועשי"ת שהוא לשון תיקון עפ"י מ"ש בכוונת סה"ע שהוא לתקן מוחין לז"א לעשותו שלם בכל הבחי' לתקן בו ו' מדרגות קטנות וגדלו' עש"ה וידוע אות ו' רומז ז"א ועוד רומז להעמיד הז"א במוחין שהוא סוד זקיפות ראש שלו וזהו לרמז באות ו' שיש לו ראש למעלה בחי' לי ראש שהוא בעת שיש לו המוחין כמ"ש בפע"ח שער הלולב להר"י מערבי: שח ע להביא שתי לחם בעצרת שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. בחינוך כ' כטעם הבאת העומר הנזכר להורות דהש"י אדון כל והוא המברך והמצמיח התנובות ומבלעדי השגחתו לא יצמח ולא יעלה כל עשב האדמה ע"ש ונרמז באות ע עין ההשגחה עינא פקיחא עין ה' אל יראיו עין טובה. ובזוה"ק אמור צ"ח ובשבועות דאיתו מתן תורה דאתיהיבו תרין לוחין דאורייתא מסטרא דאילנא דחיי צריך לקרבא ב' לחם דאינון ב' ההין דהויה אינון נהמא דאורייתא דאתמר בי' לכו לחמי בלחמי ה"ה מן המוציא לחם מן הארץ והאי איהו מאכל אדם דאיהו יוד הא ואו הא עכ"ל וכ' מהר"ם שהי' ב' לחם נגד ב' תורות תושב"כ ותושבע"פ לכו לחמו בלחמי והנפה תחלה וסוף לעצור רוחות רעות וטללים רעים דלהכי נקרא עצרת כיון שהגיע יום קבלת התורה נעצרו המזיקין עכ"ד. ויש לרמוז באות ע הרומז לתורה כמ"ש באודר"ע אין עין אלא עינה של תורה שהוא עין לכל עין. ובס' התמונה כ' ע' רומז ע' סנהדר"ן ע' פנים לתורה. ובעי"ן יש ב' עיינין כמ"ש ברז"מ ע' יש לו ב' אנפין רומז ב' עיינין והם נגד ב' לוחות ב' לחם ב' תורות כנ"ל גם לפמ"ש בזהר שהם ב' ההין וכל ה מד"מ כזה הי יוד הרי ע'. גם שתי לחם רומז ב"פ לחם גי' יוסף פורת עלי עין. גם ב"פ לחם גי' עין הויה כמש"ל לטעם החינוך הרומז השגחה כטעם הנה עי"ן ה' אל יראיו וכ' בס' כלי יקר והי' צורך לתת התורה לתחתונים כדי ליתן להם תבלין ליצה"ר הכרוך בהם לכך נאמר חמץ תאפנה לאשר היצה"ר נמשל לחמץ ובמקום שהתורה מצויה אין היצה"ר יכול להזיק עכ"ד הרי דע"י התורה אין לירא מהיצה"ר. וזה ששמעתי בשם ה"ק מהר"נ מראפטשיץ זי"ע הכל מודים דבעצרת בענין לכם. והוא משום דהמלאכים אמרו לתת להם התורה ואמר להם הש"י כלום אכילה ושתי' יש ביניכם כו' הרי שלכן קבלו ב"י התורה משום שיש להם אכילה ושתיה לכן ביום מ"ת צריכים לכם. ואין היצה"ר שולט משום דהתורה תבלין ליצה"ר. וז"ל תולע' יעקב כשיצאו ממצרים עדיין לא נכנסו בסוד האמונה לכן הוצרכו לבער חמץ ולאכל מצה לבא תחת רשות הקדוש' ולהרגיל באמונה עליונה אבל ביום זה שקבלו התורה וע"י התורה נתקשרו בקשר אמיץ וחזק אין לחוש על אכילת חמץ כי לא יזיקם כלל שהרי קרב ע"ג המזבח להראו' כליון חרוץ בכוחו ושאין לו יכולת על ישראל