דרך חוקיך קיז

הכהן. בחי' טמ"ז כדי שנדע ונתבונן מתוך מעשה החסד הגדול שעושה הקב"ה עם בריותיו לחדש להם שנה שנה תבואה חדשה למחי' לכן ראוי לנו שנקריב לו ממנה למען נזכור חסדו הגדול טרם שנהנה ממנה ומתוך שנהיה ראוים לברכה בהכשר מעשינו לפניו ית' תתברך תבואתינו ויושלם בנו חפץ השם ית' שחפץ בברכת בריותיו עכ"ד. ויומתקו דה"ק עם מ"ש בזהר אמור צ"ו ע"א וז"ל ואקריבו ישראל שעורים בגין דאיהו קדמאה מכל שאר ומקדמאה מתקרבא ולא מההיא דמתאחר דהא אחידו קדמאה דישראל אתאחד בי' בקב"ה הכי הוא עכ"ד. הרי לפי שישראל הם ראשית תבואתו ושעורים ראשית התבואה לכן אם ישראל מקריבים שעורים מתברכין כל התבואות לכל בריותיו ר"ל אף לאוה"ע כי הכל נברא עבור ב"י בראשי"ת בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו. וז"ש בחינוך שחפץ בברכת בריותיו ר"ל כל העולם כולו ונרמז באות ת שהוא סוף מעשה במחשבה תחלה כמו שכ' בזהר"ק בפי' ס"ד דאף שהשיב הקב"ה לת' שלא יברא בה העולם כמ"ש בזוה"ק מ"מ במה שנכנסה ת' לפני הקב"ה לברוא בה העולם נעשה איזה רושם בבריאת ע"י וכן כולם עד ב' הרי ת' היא ראשית המחשבה וכ' מהר"ם טעם מצוה זו כמשארז"ל הביאו לפני עמר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ודין הוא אחרי שראשית קצירכם אל הכהן והכהן מניפה כדי לפייס המקטריגים להכי משעורים ולא מחיטים דגמרינין אביב אביב עכ"ד. וענין פיוס הזה למקטריגים המה שרי האומות שעומדים תמ"ד לקטרג על ב"י והכהן מניף העומר שהוא מנחת שעורים לעצור רוחות רעות וטללים רעים ועי"ז יתברכו כל התבואות שבשדות ויונקים גם האו"ע מטוב הזה לכן מתפייסים ומקבלים חלקם. ועוד יש לרמוז עפ"י מ"ש בזהר רע"מ דף צ"ז וז"ל קרבנא דא כולא הוא בדבקותא עילא ותתא כו' ודא אתקריב למיעל רחימא בין אתתא ובעלה כו' אשת זנונים אתרחקת מבינייהו כו' אשת חיל קריבת גרמא לקרבא לגבי כתנא רבא ודאי טהורה הוא ונקתה ונזרעה זרע אשת זנונים ערקת ממקדשא דאלמלא אקריבת לגבה בההוא זמנא אתאבידת מעלמא כו' דהא בדיקא דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים עכ"ד. הרי העמר הי' סם חיים לישראל וסם המות לסטרא אחרא. וזה נרמז באות ת תיו תחי' תיו תמות וזה עומר שעורים לכל חד לפום שעורא דילי'. ונרמז עמר שעורים גי' תתקל"ו לעורר י"ג פעם ע"ב שביג"מ י"ג פ' חסד: דש ע שלא לאכול לחם מתבואה חדשה קודם הקרבת העמר שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. בחינוך כ' לפי שעיקר מחייתן של בריות ע"י הלחם של תבואה לכן מהראוי להקריב להם קרבן לה' טרם יהנו הבריות ממנו כו' וכ"ז כדי להכשיר עצמינו לפניו ונהי' ראוים להנות מטובו עכ"ד. ונרמז באות ע' הרומז עיון טובה וברכה גם רומז עין השגחה עיני ה' אל יראיו עיני ה' אלהיך בה להצמיח לנו תבואה טובה ומבורכה: לכן נצטוינו להקריב ממנה קודם לה' לבל יוקדם עין של בו"ד לשלוט בה שהוא בחי' צמצום רק יוקדם עין טובה ואם יוקדם לחם הדיוט לגבוה ע"ז נאמר אל תלחם לחם ר"ע עי"ן ר"ל: שה ב שלא לאכל קלי מתבואה חדשה קודם לעומר שנאמר ולחם וקלי כו'. בחי' כ' במצוה הקודמות שהוא עד"ש רז"ל כל הנהנה בעוה"ז בלא ברכה מעל ור"ל כמו שהנהנה קודם ברכה מעל לפי שנהנה מקדשי שמים שהכל שלו שנ' השמים שמים לה' והוא סובר בדעתו שהוא שלו והוא הבעה"ב משא"כ אם מברך קודם לה' ומודה לו ע"ז על שנתן לו מתנת ידו להחיות נפשו אז והארץ נתן לב"א. וכן הוא בענין הנהנה מתבואה קודם ההקרבה להש"י הוא מועל בקודש ומונע ברכת ה' מעליו כי מורה בזה שאין בו חלק לה' ששם מקור הברכה. אבל אם מקריב קודם להש"י פותח מקור הברכה ויתברכו תבואות שבשדות כמש"ל וזה נרמז באות ב הרומז ברכה כמ"ש במדרש. ונרמז במצות קל"י גי' חיי"ם חס"ד שהוא הברכה העקרית: שו ד שלא יאכל כרמל חדש קודם לעמר שנאמר ולחם וקלי וכרמל מח' בחי' כ' למעלת כדי שידע האדם שהוא עני ודל ואין לו מעצמו כלום כ"א מה שחננהו הש"י לכן אסור להקדים להנות מן מין לחם עד שיקדים להקריב לפני ה' בראשונה עכת"ד במל"ת דלחם הנ"ל ונרמז טמ"ז באות ד' הרומז עני ודל דלית לי' מגרמא כלום. ומהר"ם כ' טמ"ז כדי שלא ליתן פ"פ למה"ד לקטרג אם יהנה קודם שתטול הוא חלקת כו' והוא עד"ש. בטעם מצות עומר שהכהן מניף לפייס המקטריגים והוא להשקיט מדה"ד ובזה נוטלים חלקם והבן. ונרמז באות ד הרומז דין כמ"ש באודר"ע ועוד כ' מהר"ם טמ"ז להשריש אמונה שלא חידש הקב"ה את עולמו רק בשביל התורה שקבלו לסוף חמשים יום ולפיכך תחד"ש קשור עמו (ר"ל עם קבלת התורה קשור אמונת החדוש עולם שנודע ע"י התורה אמונת החדוש לכן אסור חדש קודם העמר) ואסר הקלי והכרמל שלא נתבשלו כל צרכן לרמוז שלא להרהר ח"ו על הקדמות אלא חדש