דרך חוקיך קטז

ש מ להקריב קרבן מוסף בכ"י מן ז' ימי הפסח שנאמר והקרבתם אשה לה'. בחינוך כ' מפני שהאדם הוא בעל חומר אין מחשבתו נדבקת כ"א ע"י מעשה לכן צונו הש"י לעשות פעולה מיוחדת לשם היום למען נתפעל מתוך כך לתת את לבבנו לגודל היום ע"כ ויש לרמוז מ"ז במ' פתוחה עפמ"ש בס' רז"מ מ מעשה ם מחשבה וסוף מעשה במחשבה תחלה ור"ל כי סוף של מ"פ יש מ"ס. ונרמז מצוה זו לעשות מעשה הקרבן מוסף כנרמז במ"פ ועי"כ יהי' נדבקת המחשבה שהוא מ"ס כזה מם שמתוך מעשה בא לידי מחשבה והבן רמז נכון בס"ד לפי טעם החינוך. ויש לרמוז בפרטות מצות מוסף פסח עפמ"ש בזו"ח תולדות מוסף דפסח נגד אברהם וי"ל משום דאאע"ה הי' מפרסם אלקותו ומלכותו ית"ש בעולם. לכן נרמז ענין פסח שנתגלה אלקותו ומלכותו עלינו כטעם אנכי ה"א אשר הוצאתיך מאמ"צ וענין מוסף היום הוא הארת תוספת מעלות היום כנודע לכן מוסף פסח נגד אברהם ויש לרמוז זה באות מ' לפמ"ש באודר"ע מ פתוחה אומרת שירה מלכותך מלכות כ"ע ובמ"פ נקרא הש"י מלך מלכים לכן שייך מוסף פסח נגד אברהם שגילה מלכותו לבאי עולם וכ"כ בטור או"ח סי' קי"ג ואלקי אברהם הוה כמו מלכות לפי שאברהם המליך אותו על כל העולם. ויש לרמוז עוד באות מ בספר וסופר וספור שהוא מנין צורה מילוי כזה מנינו מ' צורתו נ"ו מילואו מם בם' מנצפך גי' תר"ם. הרי מ' נ"ו תר"ם גי' תרל"ו גי' מוס"ף של ז' ימ"י הפ"סח בשוה והוא רמז נכון בסוד עיניך ברכות בחשבון: שא י לשבות ממלאכה ביום ז' של פסח שנאמר ביום השביעי מקרא קדש. הנה כבר הבאתי למעלה סימן ר"ץ מ"ש האלשיך דז' ש"פ הוא כנגד יום ז' דימי בראשית שהוא שבת שהוא מעיד על חדוש עולם. וכ"כ מהר"ם טמ"ז לפי שיום השביעי מעיד על חדוש עולם ועתה נתחבר עמו יצ"מ נתגדל עדות השבת עכ"ד ור"ל כי עדות השבת הוא ג"כ חידוש עולם. כי ששת ימים עשה ה' כו' וכן יצ"מ הוא עדות חידוש עולם לכן צריך לשבות בו כמו בשבת. ונרות כ"ז באות י' הרומז על הויה המהות כל הויות ומחדש הכל ברצונו וכן רומז י' בחי' קודש שהוא שבת וכן ז' של פסח שהוא ג"כ בחי' שבת. ועוד כ' מהר"ם לפי שביום זה נקרע י"ס ובזכות וינס ויצא החוצה כאשר דחקתו אשת אדוניו הסכים להשליך א"ע לי"ם נילוס לפיכך ראהו הים וינס עכ"ד ונרמז מצוה זו ומצוה שלאחריה שהוא מל"ת דשביתת זש"פ באותיות י"ם לפי שביום זה נקרע י"ם. והנה המ"ע נרמז ביוד שהוא דכורא ומל"ת נרמז בם שהוא בחי' נוקבא כנודע דם היא בינה וי"ס הוא בינה כמ"ש בשערי אורה והיא רומז עולם המנוחה וחרות מכל מלאכה והנה ביום ז' ש"פ נזכר בתורה מלאכת אוכל נפש לא בשום מקום וטעמא בעי ועיין בס' בני יששכר משום דקשה מזונותיו ש"א כקי"ס לכן יום זה מסוגל לפרנסה שהוא אוכל נפש. ועוד י"ל לפמ"ש באלשיך דיום זה כנגד שבת ק' א"כ ה"א דאסור גם אוכל נפש לכן נאמר בתורה בפירוש ביום הזה היתר אוכל נפש. והטעם י"ל משום דכל בחי', א"נ נשפע ביום הזה כנ"ל משום דקי"ס ומזונות שוים המה בעתיקא וזה י"ל באות י' הרומז השפעה ופרנסת כטעם פותח א"ת יוד"ך. לכן אסור המלאכה זולת מלאכת אוכל נפש מותר לעורר בחי' השפעה ופרנסה שהוא כמו קי"ס: שב ם שלא לעשות בז' מלאכה ש"פ שנ' כל מלאכת עבודה לא תעשו. ויש לרמוז מ"ז באות ם משום דיום זה הי' קי"ס ועיין בפע"ח שער חג המצות פ"ח ותוכן דה"ק קריעת י"ס הוא רחם הנוקבא היולדות ע"י הנחש בסוד אילה רחמה צר וסתום בסוד ם סתומה והיה הזווג בבחי' קטנות וע"י הארת עתיקא נזדווגת בסוד הגדלות עכת"ד הק' לכן אסור לעשות בו מלאכת שלא לעורר כח הנחש שגרם ל"ט מלאכות וזה נרמז בם שביסודה וה' יכפר. ועוד יש לרמוז עפמ"ש מהר"ם בשביתת יום א' כדי שלא יסיחו דעתם מן הנסים האלה אשר לו הכח והממשלה. ונרמז בם עפמ"ש באודר"ע מ"ס אומרת וממשלתך בכל דור ודור וכן אמרה מ"ס שבי נקרא הש"י ומושל בגוים. וזה נודע ע"י קי"ס אז נבהלו אלופי אדום כו' תפול עליהם אימתה ופחד כו' וזהו החילוק בין מלך למושל מלך הוא מה שמקבלים אותו מרצונם ומושל הוא אם כובש אותם ביד חזקה וממשלה לכן נקרא מושל בגוים כמ"ש בקדושת לוי וזהו הנרמז במ"ס מושל בגוים לקי"ס. ועי"ל לפמ"ש מהר"ם שהים נקרע בזכות יוסף כמ"ש הים ראה וינס כמש"ל: והנה יוסף נק' מושל כמ"ש בזהר מקץ קצ"ה ע"א ולפי הטעם דלמעלה בשביתה כדי לזכור קי"ס ולספר נפלאותיו וממשלתו לכן נרמז ם במצוה זו הרומז מושל בחי' יוסף וקי"ס שהי' על ידו: תעבד שג ת להקריב עומר ביום ט"ז ניסן שנאמר והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל