דרך חוקיך קיד

יונתן שתרגום היכמא דאבינן רחמן בשמיא כן תתוו רחמנים ק' קושיא הנ"ל וכן הקשה מהרש"א בדבור תוספת הנ"ל ואין לתרץ כנ"ל לפי שאמר זה על הקב"ה היכמא דאבינן רחמן כו'. ולפמ"ש בחינוך במצות שלוח הקן במ"ש רז"ל האומר על קן צפור יגיע רחמיך שמשתקין אותו מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזרות כ' בחינוך דא"ל דאין הקב"ה מרחם ח"ו אבל כוונתם לומר שאין מדת הרחמנות בו חלילה כמו בב"א שהרחמנות בהם מוכרח בטבעם אבל הרחמנות אליו מחפצו הפשוט שחייבה חכמתו. לרחם מפני שהוא מדה טובה וכל הטובות נמצאות מאתו ואלו רצה בהיפוך מזה לא יכריחנו דבר ולא ימנענו סיבה כמונו שסיבת הרחמנות תעכבנו זהו ענין אמרם אינן אלא גזרות כי הרחמנות לא יכריחנו עכת"ד הק'. ובזה יונח גם התרגום יונתן היכמא דאבינון רחמן בשמיא כי באמת חייבה חכמתו לרחם בזה וזהו טעם הגזירה שלו אך לא הכריחוהו הרחמנות לזה כן תהוו אתם ב"י רחמנים בכל ענינים אבל המצוה בעצם הוא מצד הגזירה וכנ"ל אבל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך טועה שאומר שטעם הציווי הוא מצד הרחמנות הטבעי שאומר כן תחוס עלינו כי טעם הרחמנות שוה בכל לכן הוא טועה כי הרחמנות אינו בטבע רק גזרה במצוה זו חייבה חכמתו הרחמנות והבן: ששת רצו ש שלא לעשות דבר שימשוך ממנו חלול שמו ית' שנאמר ולא תחללו את שם קדשי. בחינוך כ' כי האדם לא נברא רק לעבוד בוראו ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדונו אינו עבד טוב ק"ו לפני עבודת ממ"ה הקב"ה עכ"ד. ובספרי כ' ע"מ כן הוצאתיך מאמ"צ שתקדישו שמי קידוש השם שנמסור נפשינו למיתה אם רוצים להחטיאנו ואף שהתורה אמרה וחי בהם כו' מ"מ יש ג' עברות שיהרוג ואל יעבור אף בצנעה ואף שלא בשעת גזרה והם ע"ז ג"ע ש"ד עכ"ד ובס' אלה המצות כ' שהוא עיקר קיום הדת שכל אחד מישראל מחיוב למסור עצמו כדי שיתקיים מ"ש כי עתה לא יבוש יעקב כו' בראותו ילדיו כו' יקדשו שמו ע"כ ובס' מאה שערים כ' לפי שג' עבירות אלו אדם גורם איבוד עולם אינו ראוי שיהי' לו קיום בעולם לכן ימסור עצמו ע"כ. ונרמז מל"ת זו באות ש הרומז שמותיו הקדושים כמ"ש באודר"ע שאמרה ש שבי נקרא שמך המפורש שנאמר זה שמי לעולם עכ"ד הרי ש רומז כללות שמותיו שצריכים לקדש וכן שי"ן גי' שמ"ך וז"ש שבי נקרא שמ"ך. והנה ש' רומז ג' אבהן כמ"ש בזה"ק כ"פ והנה ג"א א"יי מסרו נפשם על ג' עבירות הנ"ל שלא יחללו שמו ח"ו כי אברהם מסר נפשו על ע"ז במעשה נמרוד באור כשדים ויצחק פשט צוארו לשחיטה ולשפוך דמו על קיום רצונו ית"ש לקדש שמו והוא תיקון ש"ד. ויעקב הי' מטתו שלימה ותיקון ג"ע שהי' בן פ"ד ולא ראה קרי מימיו. ונרמז עוד בשי"ן שעיקרו נגד יעקב כמ"ש בזוהר ויחי רכ"ד מ"ש בס' אלה המצות הנ"ל שיתקיים לא עתה יבוש יעקב כו'. ונרמז שין ר"ת "שם "יי "נקרא כו' והוא פסוק וראו כל כו' כי שם י"י נקרא עליך לכן לא תחללו את שם קדשי. ובזה יתוודע כי שם י"י נקרא עליך. ונרמז ר"ת ולא תחללו את שם קדשי גי' תת"ז יחוד קוב"הו הויה אדני עם המילואים יוד הא ואו הא אלף דלת נון יוד וס"ת גי' תנ"ז גי' קרב"ן עליה ר"ל שימסר על קידוש יחידו ויהי' קרב"ן על"ה כולה כליל להשי"ת: רצז ש לקדש השם ברבים ולמסור א"ע על קדושתו ית"ש שנאמר ונקדשתי בתוך ב"י. נרמז גם מ"ע זו באות ש של ששת בשין שני' כי תמיד נרמז מל"ת קודם ע"ד סור מרע אחר כך ועשה טוב. ונרמז עוד בשי"ן הרומז לג' אבות אי"י אשר קדשו את השם הנכבד בג' קוין חסד גבורה ת"ת שהם אהבה יראה אמת כי כל אחד מהאבות מסר נפשו על מידה שלו עד שהי' מרכבה אל המדה ההיא אברהם למידת החסד ואהבת ה'. יצחק לבחי' גבורה פחד יצחק יראת ה'. יעקב למידת אמת שהיא ת"ת יעקב: והנה פסוק ואהבת את י"א הוא המצוה ג"כ לקדש הש"י ולמסור נפשו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שהם נפש גוף ממון כמו שדרשו רז"ל בכל לבבך בשני יצרך שהם בחי' הנפש. בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך והוא הגוף. בכל מאדך ממון. והנה האבות מסרו נפשם אברהם בכל לבבך כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן שמסר נפשו על אמונת ה' ויחודו. יצחק בכל נפשך בחי' הגוף. שמסר גופו לשחוט ע"ג המזבח. יעקב בכל מאודך כמ"ש בזהר וארא כ"ז בכל מאודך דא יעקב. והם נגד ג' עברות בכל לבבך נגד ע"ז זה הי' עבודת אאע"ה לבטל ע"ז ולפרסם יחידו בעולם ולהכניס נפשות תחת כנפי השכינה. בכל נפשך נגד ש"ד קיים יצחק שמסר לשפיכות דמו. בכל מאודך זה ממון היקום אשר ברגליהם. והי' עבודת יעקב לבטל ערוה וזנות שהיא בכינוי רגלים כמ"ש בזונה רגליה יורדות מות וכן ארז"ל בלשונם הרגל דבר והי' מטתו שלימה וכן נרמז במספר ש אבר"הם י' בלב"בו. ר"ל