דרך חוקיך קיא

בחי' מחשבה עד"ש ואקרע סגור לבם והוא מסגרת הלב לכן רומז כנ"ל לעורר המחשבה. ויל"ע עד"ש בלק"ת וישלח במנחה ששלח יעקב לעשו עזי"ם מאתי"ם ותישי"ם משרי"ם רחלי"ם מאתים ואילי"ם עשרי"ם יש ח' ממי"ן בס"ת והם נגד ח' שרצים שהם בעלי מומי"ן וכנגדם בקדושה בקרבנות דפנחס כתיב ח' ממין בס"ת ומתחילין תמימי"ם ומנחת"ם ונסכיה"ם לפרי"ם לאיל"ם ולכבשי"ם במספר"ם כמשפטים. וכדי שלא תאמר שגם אלו הם מומין לכן הקדים לומר תמימים ר"ל שהם תמימים וכשרים לקרבנות דקדושה עכת"ד ה"ק. וזהו הנרמז כאן באות ם במצוה זו שהקרבן יהי' תמי"ם בלי מום כמו שרומזים הממין המתחילים תמימים שכ' שם בקרבנות: השבת רפז ה שלא להקדיש בע"מ למזבח שנ' כל אשר בו מום לא תקריבו. בחי' כ' ג"כ שלא לקלקל המחשבה ומהר"ם ופ"ז שיזכור שהוא עצמו בע"מ וכשיראה שבע"מ פסול להקרבה ישא ק"ו בעצמו וישתדל להסיר המומין מעליו שהכהן עליון לא יקריבנו לדבקו ליוצרו בסוד ובו תדבק ואם יקרב בע"מ יקל ראשו ויתייאש והרי במעשיו יכול האדם להכשיר א"ע להיות ראוי להקרבה ולטהר האבר שהוא בע"מ ולהשיבו אל כנו בודוי וחרטה עכ"ל. ויש לרמוז באות ה שהיא בחי' מחשבה שהוא אתא קלילא דלית בה משושיתא ומעשה רק בחי' מחשבה. וכן רומז ה' ראשנה בחי' מחשבה וכ' בשל"ה דכל הא שבראש התיבה רומז להא ראשונה. וכן נרמז טעם מהר"ם שישתדל לעשות תשובה להסיר המומין מעליו כי ה' רומז תשובה כמ"ש בגמרא מ"ט כרעא דה תלוי' דאי הדר בי' יעול בהך ויהי' תמים בלא מום. ויש לרמוז מ"ז בה"א שהוא בכל מקום רומז לשכינה הק' שנאמר בה כולך יפה רעיתי ומום אין בך ונרמז בהא מן השבת שהוא בתכלית השלימות. ואסור אף להקדיש בדבור בעלמא הבע"מ וחסרון כמו שבת שאסור אף דבור הפוגם קדושת שבת: רפח ש שלא להטיל מום בקדשים שנאמר וכל מום לא יהיה בו. בחי' כ' מפני שהוא בזיון קדשים והרדב"ז כ' כבר כתבנו שיש גלגול לבע"ח וכאשר נשלם עונו מזמינו הקב"ה לישראל לשחטו ואם זכאי הוא מזמינו להקדיש למזבח ונזהרו שלא להטיל בו מום שזה הגיע זמן תיקונו והנותן בו מום מדחהו מדחי אל דחי עכ"ד. ונרמז באות ש' שרומז זי"ו השכינה כמש"ל. כי קרבן הוא זי"ו השכינה ויחודה לכן ראוי להיות הקרבן מלא זיו וכבוד והוד לא בחי' בוז וקלון ועוד י"ל עפ"י מ"ש בברוך שאמר שין רומז שיני"ך כעדר הרחלים שכלם מתאימות כו' והם הצאן שעלו מן הרחצה לקרבנות המזבח ורומז שצריך לשמרם שלא להטיל בהם מום. וכן נרמז באות ש' רזא דגלגול הנזכר עד"ש בס' רז"מ ש' רומז תלת גלגולין בסוד הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש כו' והוא הנרמז תיקון הגלגול ע"י הקרבן שלא ידחהו ח"ו כנ"ל ובדרך גי' יש לרמוז ש מספרו וכ"ל מו"ם ומחל"ה ל"א יהי"ה ב"ו. צורת מצוה זו. ותו"ד אוצה"ח ש' רומז צייר הדלת השומר מן החיצונים וכאשר נסתלק ציר הזה ח"ו נעשה ש' דשקר והמטיל מום בקדשים שולטין החיצונים בעלי מומין ונסתלק ציר הזה שהוא שמירה לקדש: רפט ב שלא לשחוט בע"מ לקרבן שנאמר עורת או שבור כו' לא תקריבו אלה לה'. יש לרמוז באות ב הרומז ב' מבראשית כמ"ש בב"ש וז"ל ב' רומז ב' מבראשית כי ראשית רמז לחכמה שנאמר ראשית חכמה כו' ועל בראשית ת"י בחוכמתא עכ"ד. והנה הש"י ברא בזי"ב הכל בחכמה נפלאה ולתבונתו אין חקר. לכן כל בע"מ הוא נשתנה מבחי' החכמה והוא גרעון ממעשה בראשית לכן הוא מרוחק מן הש"י בכל הענינים. לכן נרמז שלא לשחוט בע"מ לקרבן באות ב' לפי שיצא מגדר ב' דבראשית ונרמז בפרטות עבודת השחיטה שהוא הטבעי בבהמה כמאמרם סוף בהמה לשחיטה שלכן נבראה הבהמה בשלימתה במ"ב לשחיטה והיוצא מן גדר בראשית אסור לשחטה למזבח ה'. וכן לפי טעם החינוך שבע"מ מפגל המחשבה טובה. נרמז ב' הרומז בחכמתא שהוא מחשב' הראוי' ונרמז ג"כ באות ב' משב"ת שהוא שלימוי דכל ימי המעשה וצריך להיות שלם ולא פגום ויש לרמוז צורת ב' ג' ווין גי' ח"י עד"ש בגמרא ע"ז דף ה' מנין שמחוסר אבר אסור לב"נ שנאמר מכל הח"י הרי ח"י רומז שלם בלא חסרון ומום: רצ ת שלא להקטיר אמורים של בע"מ במזבח שנאמר ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'. י"ל מה שנאמר זה למל"ת בפ"ע. כי הנה האמורים הוא בחי' צורה של הקרבן והם מכשירים הבשר לכהנים שהוא החומר והאמורים הם הצורה שעולים לאשה ה' לכן נחשבים מאוד לייחד ע"ז לאו בפ"ע. ונרמז באות ת' הרומז תורה כמ"ש באודר"ע שאמרה ת' שבי אתה נותן תורה לישראל: והתורה נקראת תמימה וישראל שקבלו התורה נעשו תמימים מבלי מום כמ"ש גמרא ע"ז דף כ"ג ישראל שעמדו על ה"ס פסקה זוהמתן ופירש"י כי בהר סיני נאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך. הרי רומז ת' תמימות התורה