דרך חוקיך קי

בתריג"מ כן מצוה זו. וכ' בחינוך טמ"ז מפני שהוא כמו זר לענין תרומה. וי"ל הטעם לפמ"ש בשל"ה דאכילת תרומה הוא תיקון עץ הדעת לתקן זוהמת הנחש. והנה הערלה הוא הנחש עיין כוונת מילה דקודם המילה הערלה הוא הנחש הכרוך סביב והם ג' קליפות הטמאות לכן אין יכולים החסדים להתפשט בגוף ונשארים למעלה במקום הנעלם שלהם. לכן איך יוכל הערל לתקן זוהמת הנחש והוה כטובל ושרץ בידו. ונרמז באות ת שהוא חותם המלך כמ"ש בגמ' דאות ת מורה חותם אמת שהוא חותם המילה בבשרינו אשר ע"י הוסרו הקליפות מן זרע קודש בני אל חי ואז יאכלו משולחן המלך בלחמו שכן תרומה נרמז ג"כ באות ת' כמ"ש בתיקונים ואיהי אתעבידת תרומה לכולהו מאה ע"כ ור"ל שמדבר שם מבחי' מלכות שהוא תרומה לכל י"ס שהם מאה שכ"א כלול מן י' והם מאה ברכות והנה אות ת' היא מלכות של כל העולמות. ורומז או"ת וחותם מלשון והתוית ת"ו שהיא המילה ואז ראוי לתרומה שהוא בחי' ת כנ"ל: יום רפד י שלא תאכל חללה תרומה וקדש שנ' ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ז"ל עיר מקלט חללה וערל הם טמאים ואינם ראוים לאכול מן הקדושה וכן כהן טמא כלי שנשתמש בו טומאה לא ישתמש בו קודש ויאכל בו תרומה ע"כ. וכ' בזהר הק' ת"ח כל אינין דרגין קדישין אינון עשר וסלקין למאה וכד אצטריך לון לההיא נקודא תתאה לארמא לו אסור לנטלא לה בלחודהא. אלא לה ולבעלה ואינון תרין ממאה וע"ד אתקרי תרומה ע"כ. תרי נרמז תרומה באות י' מן דרגין קדישין מדה עשירית והוא נקודה תתאה י' והנה ידוע אבא יסד ברתא וחכמה עילאה הוליד חיות לחכמת שלמה. וצריך לארמה לה למעלה אל הקודש שהיא חכמה ובזה נקרא תרומה ג"כ קודש אות י' כי חכמה הוא י' ומידה שלה ג"כ י', והנה חלל"ה היא ריק מן הקודש והוא ההיפוך מן חכמה וכן הוא ג"כ במספר חכמ"ה של הקליפות שרוצים להתדמות לכן חלל"ה גי' חכמ"ה. אבל היא ההיפוך כי ידיעות ההפכים אחד. לכן רומז י' שלא תאכל חללה שהוא ריק מן י' קודש חכמה הקדושה תרומה שהוא מדה י' המושפעת מחכמ' קודש וכ"ש שאסורה בקודש שהוא חכמה עצמו ונרמז זה במספר ומנין יסו"ד צדי"ק מהריג"מ. כי חללה היא הנפגמה ביסוד שלה ששם נקודת ציון י' ציר הדלת עיין שער ה'רח וזו באה מן פגם היסוד י' הזאת לכן אסורה בתרומה וקודש. שבהם סוד השמירה מן החיצונים מן הפסול והטמא: רפה ו שלא לאכל טבל בן כהן בין ישראל שנ' ולא יחללו את קדשי ב"י את אשר ירימו. כ' הרדב"ז ואמרו ולא יחללו שלא ינהג בה מנהג חולין ועדיין הקדשים עתידין לתרום ועון זה חמור מיתה ב"ש לפי שמפקיע שער עובדי ה' הכהנים ולוים ועניים ונמצא גוזל מתנות והאוכל טבל מערב קודש בחול ואין מפריש בין טהור לטמא לכן הוציאו הכ' בלשון ולא תחללו כי את קדש ה' חילל מלמעלה והכהן אף שהוא מותר בתרומה אפ"ה אסור בטבל כי האיסור בשביל שלא הבדיל בין קודש לחול לכן ענשו מיתה ב"ש כי עד שמים עונו עכ"ד. ויש להמתיק ענין מצוה זו לפי דה"ק עפ"י מ"ש בסה"ק דהפרשת תרומה ומעשר הוא בסוד תיקן האדמה וצמח השדה מן זהומות הנחש שנתקללה האדמה ע"י עון עץ הדעת. ועי"ז נפלו ניה"ק ונתערב טו"ר ונתהווה קליפות בכל דבר לכן צונו הש"י לברר הכל ע"י קיום המצות. ובפרטות בהפרשת תרומה ומעשר נתבררו הניה"ק ונדחו הקליפות מן תנובות האדמה. והנה זהו הבירור הוא בבחי' עולם שהוא האדמה. וכן בבחי' שנה נתקן לנו זמנים ומועדים טובים לתקן בחי' שנה שהם ימי חול אלף יומין דגלותא אשר שלט בהם בחי' הרע נצרפו ונבררו ע"י ימים הברורים והבהירים ובנפש הוא האדם שהוא עולם קטן הנה הוא נתקן ע"י המילה בהסיר ממנו בחי' הנחש הכרוך בו כמש"ל כ"פ. הרי בעולם שנה נפש נצטוינו אנחנו לברר הרע מהטוב לתיקון עץ הדעת טו"ר. ונרמז באות ו' שהוא עץ החיים כמ"ש בזהר משפטים ומטה דאתמסר בידך דא ו' עץ החיים כמו שהבאתי כ"פ. וכן ו' רומז לסוד הדעת דקדושה שהוא דעת טו"ב. המבדיל ומפריש בין טוב לרע. ואם אין דעת הבדלה מנין ונשאר מעורב ברע וזהו טבל שארז"ל טבל הוא ט"ב ל"א. לכן אסור לאכלו בלי הפרסה טוב מרע. כנרמז באות ו' רקיע המבדיל: רפו ם שיהא כל קרבן תמים בלא מום שנ' לרצונכם תמים זכר כו' ונאמר תמים יהיה לרצון. בחינוך כ' משום דהקרבנות באים לכוין מחשבות ב"א להקב"ה ע"כ יהיה כל קרבן בלא מום כי מחשבות ב"א לא יתפשטו במין הגרוע כמו בחשובות כי הלבבות יתעוררו בשלם במינו ביותר עכ"ד. והרדב"ז כ' כי לא לרצון לפניו כל מום ואם יש בו מום נדחה לחוץ וכאלו הקריב לע"ז וכל מעשה שיעשה בו עובר על רצון ה' וכחות הטומאה נהנים מכל מעשה עכ"ד. ויש לרמוז באות ם הרומז מחשבה כמ"ש ברז"מ מ"ס הוא