דרך חוקיך קט

נ"ד והיא כלי זיין להט תחרב לשמור דרך עץ החיים זד כ שלא יכנס שם כל פגום וחסרון: רעט כ שלא יעבוד כהן טמא במקדש שנאמר וינזרו מקדשי ב"י כו' ולא יחללו. באי' כ' לגודל כבוד הבית ומעלת העבודה נתרחק ממנו כל טומאת למשל לטרקלין של מלך מרחיקין ממנו כל צרוע ונמאס בגופו ע"כ. ומהר"ם כ' דאין הסכינה שורה תוך ד"א של טומאה ולמעלות גדלות המקום מהאוה כח הטומאה לכנוס שם וכאשר יגרשו הכוחות ממקדש התחתון יגורשו ממקדש העליון ואין להם פה לקטרג ע"כ. ונרמז באות כ הרומז כסא כבוד מרום מקדשנו כמ"ש באודר"ע. ורומז לשים כבוד למקדש שהוא נגד מקדש עליון כסא כבוד. ועוד נרמז כ כלה ונחרצה כמ"ש בזוהר בהקדמה לכן לא יעבוד טמא כי יעשה כליה ח"ו בקודש ועוד י"ל עפ"י מה דכתיב וינזרו מקדשי ב"י לשון נזר וכתר כי בקדשים מקור הטהרה תטהר"ו גי' כת"ר. לכן כתיב לשון וינזרו ורומז באות כ כת"ר: רפ ו שלא יאכל כהן טמא תרומה שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל. בחי' כ' להגדיל מעלת הקודש וממעלות הקודש לאכלו בטהרה. ויש לרמוז עפמ"ש בסה"ק דאכילת תרומה וקדשים הוא תיקון לאכילת עה"ד שע"י בא המיתה והזוהמא והטומאה בעולם. לכן יש להרחיק מן תרומה וקודש שום צד שמץ טומאה שלא לעורר טומאה הישנה ויהי' קלקול לא תיקון. וזה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ר"ל שיגרמו בזה עוד מיתה ביותר כי ימצא מין את מינו וחוזר וניעור. ויש לרמוז באות ו' שהוא עץ החיים כמ"ש בזוהר ובתיקונים ומטה דאתמסר בידך הוא ו עץ החיים ונרמז באות ו' מן זכור את יום השבת דזכירת שבת הוא סוד הדעת לדעת כי אני ה' מקדשכם דעת הטוב סוד טהרות ולהרחיק מן הטומאה: רפא ר שלא יאכל זר תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קודש. בחי' כ' ממעלות הקודש שיאכלנו משרתי ה' לא זולת עכ"ד. ומהר"ם כ' כמו שהורם זרע מישראל כן הורמו תרומת ישראל לזרע אהרן. לפיכך הוא המית את הקודש שחללו. הקודש ימית אותו עכ"ד. ויש לרמוז באות ר הרומז אחר בהסתלקות היסוד שהוא הקוץ כמ"ש בתיקונים. והנה זר נקרא אחר לענין הקודש שהוא רשות היחיד דקדושה בסוד אחד והזר הוא רשות אחר כי כן חלקה תוה"ק גבול לכל דבר. בל יבואו זרים לגבולו. ועוד נרמז ר ראשית שהוא תרומה יאכל רא"ש הנרמז ג"כ בר והוא לשון חשיבות ונשיאות כהונה. ועי"ל עפמ"ש בשעג"ע ר יש לו ג' מילואים רי"ש רא"ש ר"ש: והנה כל ב"י בכללות נק' ישרא"ל והם ראשית תבואת"ו. אמנם נחלקים המה לג' בחי' כהן לוי ישראל. וחלוקים לג' בחי' ריש ראש רש כי הכהנים נרמזו בצירוף ל"י רא"ש מאותיות ישראל לכן לו שייך כל ראשית דהיינו ראשית דגנך ראשית הגז בכורים בכור ולוי נרמז בצירוף שי"ר א"ל מישראל כי נבחרים לומר שי"ר לאל וישרא"ל נרמזים בצירוף אלי ר"ש ר"ל להם מגיע ירושה ונחלה בא"י ולא לכהנים ולוים נמצא לכ"א מהם צירוף אחר מישראל ומילוי אחר באות ר דהיינו כהן רא"ש לוי רי"ש ישראל רש ואין לאי מהם ליגע את אשר לחבירו כי ישנה המדרגות ויהפך הצינורות. ועי"ל באות ר מנינו צורתו ומלואו כזה ר' וד' כמבואר בלק"ש ר' צורתו ד"ו ומילואו ריש תרי גי' תש"ך צרופי בראשי"ת גי' והז"ר לא יאכ"ל קוד"ש: את רפב א שלא יאכל תושב ושכיר של כהן תרומה שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. והיינו עבדים עברים לשנים וליובל. וכ' בחינוך מפני שהם כזרים לפי שאינם קנין כספו של כהן עכ"ד ומהר"ם כ' מכאן שממונו של אדם חשוב כגופו דעבד כנעני שהוא ממונו אוכל בתרומה וע"ע אינו אוכל לפי שאינו ממונו ואינו כגופו עכ"ד. ויש לרמוז באות א שהוא ראשית לאותיות בחי' תרומה שהוא ראשית וכן הכהן זרע אהרן נרמז בא לפמ"ש בשל"ה פ' קרח דישראל תם נגד ס' רבוא אותיות התורת פרטיים והלוים כ"ב אלף נגד כ"ב אותיות הכללים ואהרן נגד א שהוא כלל כללות של כ"ב אותיות הכלולים בא הרי בני אהרן הם בחי' א ראשית לכן מגיע להם ראשית תרומה לא לזרים מהם אך קנין כספם הם כגופם מרומז ג"כ בא דהוא צורת אדם עד"ש באודר"ע א מפני מה יש לו רגלים כאדם מפני שרומז אמת וקושטא קאי ויש לו רגלים ע"כ. והנה ארז"ל את כל תיקום אשר ברגליהם זהו ממונו של אדם כו' הרי הממון בכלל רגלים של אדם כמו בצורת א לכן אוכל קנין כספו ג"כ בראשית אבל ע"ע הוא חוץ מגופו שהוא א לכן אסור בראשית כמו הזר: רפג ת שלא יאכל ערל תרומה. כאשר מקובל ע"פ גזרה שוה ערל ערל מפסח והוא מגופי תורה כמו ערות הבת שלמדו מק"ו ונמנה