דרך חוקיך קח

תלוי' בו להיות איש חן ויפת מראה למען יתפסו מחשבות ב"א אחריו ומלבד זה אפשר שיש לשלימות צורתו רמז לענינים שמתוך מחשבות ב"א בהם תתטהר נפשו לכן אין ראוי שיהי' בו שינוי בצורתו פן תתפזר נפש המחשב מצד השנוי ותנוד מן החפץ עכ"ד. ובזוה"ק שם ולא שריא קדישא דכולא אלא בשלימו כד מתחברין דא בדא כולא איהו שלים כלא איהו חד לא אתפגם כו' ובג"כ לא שריא אלא באתר שלים וע"ד כל אשר בו מום לא יקריב כו' וכ' ברע"מ וכהנא דקריב קרבנא קדם ה' בעי למהוי שלים בלא פגימו שלים באברין דמומין פוסלים בכהנים וקיימא לן כולך יפה רעיתי ומום אין בך דאלהים אחרים כלם פגימין מסטרא דצפון ע"כ והרדב"ז כ' כי צורה המתוקן כפי שציירו הצייר הגדול הש"י יורה על תכונת הנפש ועל מדות טובות אשר יעשה תשלם חשובות בעיני רואיהן ולהיפוך ההיפך לכן לא יכנס לעבודת המלך אלא השלם בגופו בתבנית אבריו ואף במלך בו"ד לא יעמדו לפניו לשרת בהיכלו אלא אנשים בעלי צורה כ"ש לפני ממ"ה הקב"ה והצורה החיצונית מורה על צורה הפנימית והכהנים הם ממידת החסד צריך שיהי' רחוקים ממה"ד והמום הוא מה"ד (מום גי' אלקים) וצריך שיהיו השושבינים דוגמא עליונה דכתיב ומום אין בך עכ"ד והנה יש לרמוז הטעם באות ו' הרומז תפארת אד"ם כביכול שם מ"ה ב"ה אדם השלם כטעם אדמת לעליון הנרמז באות ו' דכל ו' רומז על ו' זו שהוא אדם. ולפמ"ש בחינוך הרומז על מחשבה טובה כדרכו בקודש בטעם זה בכמה מצות. יש לרמוז באות ו עד"ש המליך אות ו' בהרהור להכשיר הרהור ומחשבה טובה ולהרחיק הרהור רע ופסול: וי"ל בזה עד"ש בפרד"ס שהבאתי במצות פגול דת"ת ומלכות המה סוף מעשה במחשבה תחלה. והנה אות וו הוא בת"ת ומלכות כמש"ל בשם רז"מ כי ו"ו תו"מ ו' שני' היא מלכות לכן אות ו' מולך בהרהור ומחשבה להכשיר המחשבות כנ"ל: הנה בבכורות פ"ז נחשבים מומין שישנם באדם ובבהמה הם נ' ומומין הנוהגין רק באדם הם צ' וב' מומין יש רק מפני מ"ע וע' בחינוך שחושב אותם להדיא בין הכל הם קמ"ב מנין בלע"ם שהי' בע"מ שתום העין והי' פגום מכל בחי' המומין אשר בעולם ואם נצטרף גם מומין שהם בבהמה לבד והם כ"ג הרי קס"ה מנין קלל"ה ב"מ אשר אין לקרבם למקור הברכה שהם קדשי ה' המבורך ובעיר מקלט בשם מהר"מ ובע"מ הוא היכר שנפשו פגימה ישתדל להשלים החסרון החוטא תמיד מגמתו אל הכהן לכלות פשע וכאשר יראהו בע"מ יבזהו ויאמר מה יושיעני זה ונפשו תלויה בקבלת קרבנו ומדשליח לעזאזל בע"מ שליח לאל עליון תמים מחוגר כמלאך השרת עכ"ד. ונרמז באות ו' מן לשוא שהוא אילן שוא כי ו' רומז אילן כמש"ל והוא אילן פגום הטמא. לכן אסור להגיש בע"מ במזבח כי צריכים לייחד אילן הטהור יחוד הויה אדנ ב"ה הנרמז באות ו' עץ החיים באדם השלם: רעז א שלא יעבוד בע"מ עובר במזבח. שנאמר כל איש אשר בו מום מזרע אהרן לא יגש להקריב. יש לרמוז עפ"י מ"ש בזהר ר"י אמר בגין דאיהו פגום לא אתחזא לשמשא בקודשא והא אוקמוה דב"נ דאשתכח פגום לית בי' מהמנותא וההיא פגומא אסהיד עליו כ"ש כהנא דבעי לאשתכחא שלים מארי מהימנותא יתיר כולהו עכ"ל. ויש לרמוז זה בא' המורה אמונת הש"י כמ"ש באודר"ע אלף ר"ת אמונתי לישראל פקדתי. והוא רומז דבע"מ דאין לו אמונה אסור להקריב קרבן ה' וכן נרמז טעם החינוך שתפסיד המחשבה הראוי' רומז א חכמה א בינה עולם המחשב'. וכן רומז א אדם השלם כי א' רומז אדם א' דאות ואו דשם אדם בו צורת וחיות אדם. והבעל מום הוא אדם שו"א נרמז א' מלשו"א. ויש לרמוז דבע"מ קבוע נרמז בו"ו דהוא קבוע כמו הגוף באדם כי תפארת גופא. ובא' נרמז בע"מ עובר כמו אות א' עובר לפעמים מן שם אדם דהיינו שנחסר א' מן ואו כזה ו"ו ויהי' יוד הא וו הא. ופטטיא דאורייתא טבין אינון לרמוז בהם בע"מ קבוע ובע"מ עובר דידיעת הפכים הם שוים כמו שאותיות ו"א רומזים בקדושה ו' קבוע א' עובר כן נרמז בהיפך שלא יעבוד בע"מ קבוע ועובר ודו"ק: זכור רעח ז שלא יכנס בעל מום לפנים ממזבח שנאמר אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש. בחינוך כ' להגדיל כבוד הבית ע"כ אין ראוי שיבא שם בע"מ כי הוא מקום השלימות ואין בדין שיבא שם בעל חסרון השלימות עכ"ד. ויש לרמוז באות ז' עפ"י הידוע דהש"י קידש כל השביעית בימים יום ז' ובחדשים ובשנים ובשמיטין ז' ועיין בב"ש שחושב כן גם באנשים השלימים הנבחרים נמצא אות ז' מורה על השלימות וחשובות ובז' מתחיל מצות זכירות שבת יום השביעי שהוא המובחר לתכלית השלימות והצורה של כל הימים. וכן בית המקדש מובחר מכל המקומות לשרות שם שכינת עוזו בת שבע ז' וכן מקדש הוא בחי' מלכות פרצוף רחל כמ"ש בכנפי יונה הרי הביהמ"ק מרומז באות ז' שהוא ג"כ שלימות של המקום. לכן נרמז בל יבוא שם בע"מ. ונרמז עוד אות ז' רומז חרב לה' מלאה דם כמ"ש בזוהר בשלח דף