דרך חוקיך קה

בתור' אמנם כבר הבאתי לעיל מצוה קט"ז בענין הקרבנות שנתקרבו ד' יסודות דצח"מ למעלה עד ד"א הויה ב"ה. ועי"ז מתיחדין כאחד לכן אם יקרב אל העבודה איש טמא יחלל שמו הוי"ה ב"ה היפוך היחוד. והנה י' רומז שרותא דהויה שבו נכלל כל הויה לכן נרמז מ"ז באות י' של אשר יש"א את שמו לשוא ח"ו. ויש לרמוז טעם מהר"ם הנ"ל באות י' עפ"י מ"ש ברז"מ יוד הוא יום ים ו' היינו ו' ת"ת ים מלכות והוא יחוד כמו באות יוד דהנעלם ו"ד עכ"ד וי"ל כמו ביוד הנעלם רומז יחוד הנעלם ו"ד רומז ת"ת ומלכות כן ביום ו' ת"ת י"ם הוא מלכות. לכן כל יום הוא יום שלם יום ולילה דהוא יחוד תו"מ לכן נרמז באות יוד שהטהרה תלוי בהעריב שמש שאז בחי' יום שלם: רסז ש שלא יקח הכהן זונה שנ' אשה זונה לא יקחו. בחי' לפי שהכהנים נבחרים לעבודת הש"י לכן מחויבים להיות קדושים ביותר בכל הענינים אף כי בדבר הזווג שהוא דבר עיקרי באדם כו' לכן אסור ליקח זונה פן תסיתנו לסור מאחרי הש"י גם הוא בושת ופגם אל כל הקרב אליה עכ"ד ומהר"ם כ' כי יש למעלה כתות מכוונת לזונה חללה וגרושה כשיהיה הכהן אחוז במשמרתם נעשה ממינם ואינו יכול להלחם עמהם כי הוא נכנס בחלקם וגורלם וכ' עוד איך תנשא לכהן והוא זונה שיש לה בעלים רבים עכ"ד ויש לרמוז באות ש' כמש"ל במצוה רס"ד רומז זיו השכינה זיו הכהונה. והוא ברכת כהנים החותמת בשלו"ם והוא ש' דשלום כמ"ש בשעג"ע. גם ש' רומז חיים כמש"ל בצורת ג' ייי ג' ווו כ' למטה. וכן זונ"ה גי' חיים אבל הוא חיים דסט"א והוא ע"ד שכתבתי במאמר רבקה אמנו אם לוקח יעקב אשה כאלה מבנות הארץ למה לי חיי"ם. ר"ל חיים כאלה שהוא גי' זונ"ה שהיא מבנות ח"ת הרומז חיי"ם. כי כן כתיב ראה חיים עם האש"ה היינו אשה דקדושה הידועה שהוא חיים ברזא דאות ש' שהוא מאתוון דקשוט בסוד קושטא קאי לנצח. וזונה הוא חיים דבנות ח'. לכן הכהן הנספח עם זיו הכהונה זיו המזבח המביא חיים לעולם אסור בזונ"ה חיי"ם המר ממות. ובאוצה"ח ש דקדושה רומז ג' אבות המתיחדים במלכות ע"י יסוד נקודות ציון שבה וכן להיפוך בסט"א ס' דשקר נקרא ערות הארץ זונה מופקרת: לכן כהן שהוא מבורר ומובחר אין לו חלק בה ובשין דשקר עכ"ד. ונרמז במספר שי"ן והכהני"ם ב"ל יקח"ו זונ"ה: רסח א שלא יקח כהן חללה שנ' וחללה לא יקחו. בחי' כ' לפי שנעשה פגום ע"י ואין הקב"ה משתמש בכלים פגומים לעבודת הקודש עכ"ד ומהר"ם כ' חללה שנבעלה לפסול לה ואיך תהנה מהקדושה והיא לא שמרה חוק ברית ע"כ ויש לרמוז זה באות א הרומז א' חכמ"ה רומז חכמת נשים בנתה ביתה בתי כהונה. אבל חלליה ג"כ במספר חכמה שהוא בסט"א שנעשה חללה וריק מהקדושה כי נעשית פגומה ופרחה ממנה הק' שאינה שורה במקום פגום וריק כי ריק הוא בסט"א והוא הפוך הקדושה ומחללת העבודה כי כן חכמה היא קודש ולהיפוך חלל"ה במספר חכמה מחלל הקודש. וכן מצינו כ"פ בחילול הקודש לשון חלל. והוא היפוך חכמה קודש וזה נרמז באלף ארור שהיא בחי' סט"א המחוללת ופגומה והכהן צריך להדבק בקודש א' חכמה. ובאוצה"ח כ' חללה שנעשית חלל מהק' מסוד מחלליה מות יומת ע"כ והוא כנ"ל וכן בשבת קודש נאמר מחללי"ה קאי על כי קודש היא לכם. וכן י"ל חלל גי' חיים ומחלליה מות יומת היפוך מחיים שהוא קודש חכמה המחי' בעליה לכן הכהן ידבק בחיים הק' וירחיק מטומאת חללים שהיא מיתה כטעם מות יומת ב"מ כי שם צוה כו' חיים ע"ה: את רסט א שלא יקח כהן גרושה שנאמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו. וי"ל באות א עפ"י מ"ש בסה"ק גרושה היא אותיות גרש ו"ה ור"ל לפי שנעשה פרוד בין אותיות ו"ה בהעדר היחוד והחבור בין איש לאשה כביכול. וכ"כ אדומו"ר שלכן נקרא ג"ט שנחסר מן ז"א ג"ר ומנוקבא כל ט' ספירות שלא נשאר בה רק נקודה א' כנודע בעת העדר היחוד והקטנות והנה הכהן הנבחר לעשות עבודת המשכן לייחד הדודים יחד ביחוד קובה"ו פב"פ אסור בגרושה אשר גרמה פירוד הדודים כנ"ל: ויש לרמוז מ"ז באות א שהוא רזא דיחוד רזא דאחד כמ"ש בסה"ק ועיין שער מ"ן ומ"ד פ"א ביחוד אות א'. ונרמז באלף מן א"ת הרומז יחוד קובה"ו כמ"ש בזו"ח שיר השירים א' נחתא לגבי' ת' לאמשכא לה לגבי' הרי רומז יחוד ו"ה כביכול ב"ה וב"ש ובדרך מספר א' פשוט ומלא אלף בהחשב ף רבתי הרי תתל"ב גי' לב"ל יקח"ו הכהני"ם גרוש"ה: ויל"ע עפ"י מש"כ בתולדות תזריע שהקשה מה יחוד עושין בגט דהוא פירוד בין איש לאשה ותירץ דהגט הוא להפריד הקליפות כדי שיהי' אח"כ יחוד גמור שישא כ"א זויגו הראוי לו אבל אם נשאת לכהן אינו זווג הראוי והוה הפירוד בין איש לאשה בלי יחוד אח"כ ע"ש ואז נרמז גרש ו"ה: