דרך חוקיך קד
Derekh hukekha 104 · דרך חוקיך · free full Hebrew text
Open in the reader →בנו. בת אשתו: בת בנה. בת בתה. חמותו. אם חמותו. אם חמיו: אשר רסג א שלא ללכת בחקות הגוים שנ' ולא תלכו בחקות הגוי. בחי' טמ"ז כדי להתרחק מהם אפי' במלבוש שלא נבוא להתקשר עמהם פן יחטיאו אותנו לסור מאלקינו וללכת אחר דעתם הרע עכ"ד. והרדב"ז כ' שכולם נמשכין אחר ע"ז והי' לובשים מלבוש המתיחס לע"ז וכבר ידעת כי עם ישראל חלקו ית' ומי שמצווה להדמות לו י"ת שנאמר והלכת בדרכיו אינו ראוי להדמות להם אלא יהי' מובדל מהם בדעותיו ובמעשיו ובמלבושיו. ויש לרמוז באות א עפ"י מ"ש לק"ת עקב בכוונת אכילה שיש י"ד אלפין בצורתיהם גי' ש"ע נהורין. שהם סוד אור פניאל סוד המלבוש אשר שורשם ב' אל מלאים אלף למד אלף למד ועם ו' אותיות וב"כ גי' מלבוש סוד חשמל עיין ע"ח שער א"א פ"ו. ונרמז ביותר במצוה זו באות א הרומז צורת הפנים כמ"ש במג"ע יו"י ב' עינים חוטם הרי א רומז צלם אלקים ובמלבוש הגוים ח"ו סר צלם אלקים ונהפך למשחית הוד הפנים. שהוא בחי' אור פניאל בחי' מלבוש וחשמל. ועוד נרמז בכתבי האריז"ל צורת אדם כולו בא' ג' אלפין באדם בפנים ב' עינים וחוטם כנ"ל: בגוף ב' ידים והגוף. ב' רגלים וברית לק"ת עקב הרי כל האדם צורת אלפין. לכן אסור ללבוש גוף הזה בגדים צואים מלבושי נכרי המתיחסים לע"ז ח"ו צלם הטמא בל יבלע הקודש צורת א. רסד ש שלא יטמא כהן הדיוט בטומאת מת שנ' לנפש לא יטמא בעמיו. בחינוך כ' מפני שהכהנים נבחרו לעבודת ה' הרחיקם מטומאה שהוא נתעב ונאלח וגוף המת אבי אבות הטומאה והענין כי בהפרד מעליו צורת השכל החיה והטובה ישאר הגוף לבדו בשגם הוא בשר המשתוקק לרע וברעתו החטיא הנפש ע"כ ראוי שיטמא כל סביביו בהתפשט מעליו הודו ונפשו וראוי למשרתי ה' להרחיק ממנו מלבד בקרובים מותר כי אחיהם בשריהם הוא ודרכי התורה ונתיבותיה שלום ולא רצה לצערם כי יחם לבבם על קרובם המת שלא יוכלו להתקרב אלו עכ"ד. והרדב"ז כ' ונזהרו הכהנים מלטמא במת כי הטומאה מוליד טומאה רע בנפש וע"כ אמרו טהרה מביאה לידי רוה"ק וכבר ידעת שכוחות הטומאה תאבים להתדבק בקדושים עכ"ד: ויש לרמוז באות ש' עפ"י מ"ש בלק"ש ש' תמונתה זי"ו הרומז זיו שכינה כו' וכן זיו גי' כ"ג נגד כ"ג תיבות שבברכת כהנים. הרי ש' רומז זיו שכינה וזיו הכהונה. ועוד ש' רומז חיים כמ"ש פע"ח בשער הק"ש ש' ציורה ג' יודין ג' ווין כ' למטה הרי גי' חיים תרי זיו השכינה וזיו הכהונה הם במקום חיים שהוא זיו הטהרה. ואסור הכהן לטמא עצמו במת שבא מבחי' נח"ש מקור הטומאה ש דנחש שהביא מיתה לעולם. והכהן בא לתקן החטא ולטהר טומאת הנחש מאתנו ע"י עבודת הש"י וניתנה לו זיו הכהונה והחיים והשלום ושלוה וברכה. לכן ידבק עצמו בשין של חש"ן היפוך הנחש ובש' הרומז זיו כהונה ושלום וחיים כנ"ל: רסה ר מצוה על כהן הדיוט לטמאות עצמו לז' קרובים שהם אב אם בן בת אח אחות אשתו שנ' לאמו ולאביו כו' לה יטמא. בחינוך מבואר במצוה הקודמת מצד שכל דרכי התורה ונתיבותיה שלו"ם והוא מצד הרחמנות כי יחם לבבם על קרובם המת ע"ש. ומהר"מ כ' טמ"ז כדי לעשות נ"ר להמת כמשרז"ל בב"ק דא"ל תנוח דעתך שהנחת את דעתי עכ"ד הרי טמ"ז מצד הרחמנות על החיים והמתים ומצד השלו"ם ויש לרמוז באות ר' הרומז רחום כמ"ש בזוהר ובאודר"ע שבאות ר' נקרא הש"י רחום וכ"כ בזוהר הרקיע ר' רומז רחמים רצון. וכן איתא המליך אות ר' בשלום. וזה טמ"ז מצד הרחמנות והשלום. כי שלום הוא נחת רוח שעושים למתים שעי"ז שלום להם במנוחתם ורומז ריש ר"ש שהוא הנפטר שהוא נקרא רש כטעם לועג לרש לרח"ם עליו וכנ"ל. ונרמז עוד ריש גי' א"ך לקרובי"ו יטמ"א כה"ן: ישא רסו י שלא יעבוד כהן טבול יום עבודה במקדש עד שהעריב שמשו שנ' ולא יחללו שם אלהיהם. בחי' כ' לפי שהכהן שליח בין ישראל לאביהם שבשמים ומתוך עבודתו יתרצה לבוראו ע"כ חובה עליו להיות נקי בתכלית ואולי רוה"ט לא יעבור מעליו עד שהעריב שמשו עכ"ד. ומהר"ם כ' לפי שקיבל דינו אין לו שום תביעה עמו על אותו היום הממונה עליו ונתרצה ונתפייס והקדושה והטהרה חופפין עליו והמשמש לפני קונו אין ראוי להיות מקטריגים להכי בהעריב שמש תלוי הטהרה עכ"ד. ור"ל לפי שהיום הזה התחיל בטומאה וקיבל עליו מדת הדין הממונה על אותו היום ואח"כ מתרצה ומתפייס אבל בהעריב שמש תלוי הדבר לא בעוד הממונה על אותו היום שולט ומקטרג עליו. ויש לרמוז באות י' דהנה התורה ה"ק תקרא לעבירה זו חילול שמו ית"ש וטעמא בעי מה ענין חילול שמו י"ת ולא נאמר בלשון חילול העבודה או הקודש ככתוב בזה כ"פ