דרך המלך (חוידנובסקי) צז

דפסול לכו"ע אבל אחרי העיון לק"מ חדא דאפשר לומר דלרבנן לא מסתברי כלל לדרוש האי קרא בעדים דלא רמיזי בקרא לאפוקי דיינים דכתיב התם ושפטו וכו' ועוד דלא מבקש רעתו דאפשר לדרוש על שונא גמור אפי' ר"י דריש דקאי על דיינים ואפשר משום דסמוך ליה ושפטו וגו' והוא לא אויב לו לא מסתבר לדרוש דוקא בשונא גמור ושמעתי מפי אבא מרי ז"ל מהג' תיבות לא אויב לו מרומז סתם שונא שלא דיבר עמו ג' ימים ועי' ב"ק כג ע"ב ובדורנו דו"י וחסר בודאי נכון להורות דשונא גמור פסול לעדות כאשר עיני ראו ולא זר בהיותי אב"ד בפאניוועז וד' הטוב יכפר ודוק. סימן כו ה' עדות כתב הרמב"ם בפ"י מה' עדות ה"ד העובר על גזל של דבריהם פסול מדבריהם כיצד החמסנים והם הלוקחים קרקע או מטלטלים שלא ברצון הבעלים אעפ"י שנותנים הדמים וכן הרועים אחד רועי בהמה דקה ואחד רועי בהמה גסה של עצמם הרי הם פסולין שחזקתן פושעים ידיהם בגזל ומניחים בהמתן לרעות בשדות ובפרדסים של אחרים. (מקורו מהש"ס סנהדרין כה) וראיתי בטור סי' לד מחודש יט דכתב נמי העובר על גזל של דבריהם כגון גוזלי מציאות חש"ו וכגון החמסנין שגוזלי' משל חבריהם שלא ברצונו ונותן לו הדמים פסולים מדבריהם וכתב הב"י שם בפ' ז"ב תנא הוסיפו עליהם הגזלנים והחמסנין ופריך גזלן דאורייתא הוא ומוקי לה בגזלן דרבנן ומדפרכו' הכי בגזלן ולא בחמסן משמע דמדרבנן הוא דמפסיל ואע"ג דבפ"ק דב"מ ד"ה אמרי' לא תתמוד לאינשי בלא דמי משמע להו דמשמע דלאינשי מחמת אבל קושטא לאו הכי הוי כתבו התוס' (בז"ב שם) דמשמע להו דקאמר ר"ל נמי דכן הוא האמת ואוסיף להביט בב"ש אהע"ז סי' כח אות ב' דכתב דאיסור חמס עובר על לא תחמוד כן כתב הרמב"ם ומכ"מ אינו נפסל לעדות אלא מדרבנן משום דהם סברי לא תחמוד בלא דמים משמע ומה שהקשה הב"י בטור חו"מ מהא דאיתא בש"ס לא תתמוד משמע לאינשי בלא דמים מדקאמר משמע מדייק האמת אינו כן איני יודע מה קשה לו דהא עכ"פ משמע לאינשי בלא דמים ואינו פסול דהא כן ס"ל להרמב"ם דכתב דעובר על לא תחמוד וסבירא ליה חמסן מדרבנן פסול ע"ש ובאמת היא קושיא עצומה שוב מצאתי בתומים סי' לד אות יב דהרבה לתמוה על הכ"מ בפ"י מה' עדות ה"ד דעל מ"ש הרמב''ם העובר על גזל של דבריהם כגון התמהנין כתב הכ"מ בלא דמי משמע וכן האמת. דהא הרמב"ם ס"ל דאף דעובר בלא תחמוד אפ"ה אינו פסול רק מדרבנן משום דלא משמע לאינשי והניח בצ"ע. ולחומר הקושיא נ"ל דלא נהירא להב"י לומר דמש"ה הם פסולין רק מדרבנן מטעם דלא תחמוד בלא דמי משמע לאינשי ולא לפי האמת דא"כ היה לנו להכשירם לגמרי כמו קוברי המת ביוט"א דדוחק לחלק משום דהתם סברי דמצוה קא עבדי דמאי נ"מ אם לא ידעו האיסור וליכא מצוה או דס' דאיכא ג"כ מצוה בהכי סו"ס לא ידע מהאיסור כלל והתם (סנהדרין כו) דנקיט מצוה קא עבדי משום דנידו אותם ואפ"ה כשרים דסברי שלא נידו אותם אלא לכפרה וס"ל דכן דעת הרמב"ם הגם דהרמב"ם כתב בהדיא בפ"א מה' גזילה ה"ט דאעפ"י שנתן לו דמים רבים ה"ז עובר בל"ת שנאמר לא תחמוד אפשר לומר דוקא בכה"ג דכ' שם דהכביד עליו ברעים והפציר בו וכו' ושוב מצאתי בל"מ פ"י מה' עדות ה"ד דכ"כ ועיי' בחו"מ סי' שנט סעיף ט' ובזה שביארנו ניחא הא דהקשו התוס' בב"ק ד"ל ובב"מ ע"ב גבי שטר שכתוב בו ריבית דחכמים ס"ל דגובה את הקרן דמשמע אפי' ממשעבדי הקשו שם למה השטר כשר כיון שהעדים עוברים על לא תשימון אע"ג דאינן עיד חמס דאין מרויחין כלום. הא קי"ל כאביי דמי שאוכל נבילות להכעיס פסול ותי' שם דלא תשימון עליו נשך לאינשי במלוה ולוה וערב משמע להו ולהכי לא מפסלי בהכי ע"ש ועיי' בחו"מ ס"י נב דכמו"כ כתבו הסמ"ע והש"ך שם אות א' וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' קסא סעיף יא ס"ק יז עשה"ט דלכאורה תמוה דהא מבואר מדברי התוס' דאף דבאמת עברי העדים מדאורייתא אלאו דלא תשימון כדאיתא בסו"פ איזהו