דרך המלך (חוידנובסקי) צו

יפסל אם לא הכריזו עליו והראי' דלשבועה דלית בה תקנת הלקוחות כתב הר"ן בחי' פ' ז"ב דפסול אף בלא הכרזה ועיי' בסמ"ע סי' לד סעי' כג ס"ק נה דכתב דכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל ע"ש א"כ אפשר לומר דלאותו עדות שנפסל בשבילו לא תקנו דהם אמרו והם אמרו לאפוקי הכא דאוהב ושונא מן הדין כשרים להעיד מטעם דלא נחשדו ישראל על כך א"כ מאי נ"מ אם לאותו עדות שנעשה בעבורו אוהב או שונא או לא דהא סוף סוף אם תפסלו לעדות ע"כ אנו מחויבין לומר דנחשדו להעיד שקר מפני אהבתו או שנאתו ואנן קי"ל דלא נחשדו ישראל על כך. גם מה שהביא הכנ"י ראיה כמו מקבל הנאה לעדות. לאותו עדות פסול ולשאר עדות כשר ראיתו איני מכיר התם פסול לאותו עדות שהיה לו הנאה משום דנחשד להעיד שקר בשביל הנאת ממון לאפוקי באוהב דלא קיבל ממנו שום כסף רק דבאנו לפוסלו מטעם אהבתו אין לפוסלו דלא נחשדו וכו' וכאמור ולדעתי יש להביא ראיה כדברי רש"ל דשונא גמור פסול להעיד לכו"ע מהא דאמרו ביבמות דף קיז דחמש נשים אין נאמנות להעידה שמת בעלה מפני ששונאות אותה וקשה הא קי"ל כרבנן בסנהדרין דף כז דלא נחשדו ישראל להעיד שקר מחמת אהבה ושנאה ודוחק לחלק דבנשים שדעתן קלות חששו טפי א"ו כרש"ל דשונא מוחלט פסול דבודאי ישקר דהא דאמרו דשונא כשר הוא סתם שונא שלא דיבר עמו ג"י אבל שונא גמור לא. הגם דראיתי בשו"ת פנ"י חאהע"ז סי' ס"ד דכתב דאע"ג דהכשירו חז"ל עבד ושפחה וקרוב לעדות אשה שמת בעלה אמנם נוגע אע"ג דדמיא לקרוב דהא דנוגע פסול דמעיד על עצמו והו"ל כמו קרוב אצל עצמו (עיי' בחו"מ ר"ס לז בש"ך שם) מ"מ פסול והראיה מדאמרי' דחמש נשים אין נאמנות להעידה אע"ג דלא נחשדו ישראל להעיד שקר מחמת שנאה מ"מ כיון דשנאה זו היא נגיעה שהיא עושה לפוטרה מעליה דלא תצטער או משום דאכלה לגירסנא וכו' פסולה דגרע טפי דחיישי' דמשקר. אבל לענ"ד דבריו אינם מוכרחין לפמ"ש הרשב"א על הא דאמרו בגיטין כג דאמר אביי שם איפכא מסתברא בארץ דאי אתי בעל מטרפר משגחי' ביה דאיכא למימר לקלקולא קא מכוונא לא מהימנא בחו"ל דאי אתי בעל מערער לא משגחי' ביה מהימנא והקשה הרשב"א בחי' הא בחוץ לארץ נמי אהני דאפקה מבעלה א"כ שפיר נוגעת בעדות לדחותה מלהיות צרה שלה ותי' דמידע ידעה לכשתצא זו תכנס אחרת תחתיה ולא נתכוונה זו רק לקלקל שתהיה לבוז לצאת מזה ומזה וכ"כ מהר"ם שי"ף בחי' שם. א"כ איך אפשר לומר דפסולים משום נגיעה לפוטרה מצרתה או משום דאכלה לגירסנא וכו' דהא סברא אמיתית היא דמידע ידעה שתכנס אחרת תחתיה א"ו דהטעם הוא משום דשונא גמור פסול לעדות וכמו שכתב רש"ל ז"ל ותמהני על הרש"ל דלא נשא על שפתיו ראיה זו ג"כ. כ"ז כתבתי בבחרותי והשתא דקשישנא לדרדקי אמינא דמש"ה לא הזכיר זו הראיה משום דרש"ל לשיטתו אזיל דכתב ביש"ש ב"ק סי' מי"א דאף לפי התקנה דע"א נאמן במקום דלא שכיחי עדים כדאיתא בכל בו סי' קטז (וכמ"ש רמ"א בחו"מ סי' לה סעיף יד) אם היה הע"א שונא לא מהימן מאחר שהוא כבר פסול מה"ת כיון שהוא מעיד ביחידי אוקימנא דלא מהימן. א"כ ה"נ כיון דמה"ת עדות נשים לאו כלום הוא רק משום עגונא אקילו בה רבנן בשונא לא אקילו וה"ה בע"א איש שונא לא מהימן כמפורש ביבמות צד בתוס' שם ד"ה כי הוא ג"כ מה"ט כיון דמה"ת ע"א אינו נאמן בעדות אשה דילפי' דבר דבר מממון ונאמן רק מתק"ח כמש"כ התוס' שם דפ"ת ד"ה מתוך חומר וכן הוא שיטת רוב הפוסקים ועיי' פירש"י שבת דף קמא בשונא לא אקילו שוב מצאתי בשב שמעתתא שמ"ז פ"ד דהקשה על מה דפסק הרמב"ם (בפ"א מה' סוטה הל' ה') דחמש נשים אין נאמנות להפסיד כתובתה והא מדינא ע"א נאמן בסוטה ואפי' עבד ושפחה מדכתיב ועד אין בה אלא משום חשש שנאה ובד"מ שונא גמור נמי כשר להעיד ואע"ג דכתב רש"ל דשונא גמור שהוא אויב ומתנקם רעתו פסול להעיד אינו מוכרח דצרה תהיה בגדר שונא כזה ועוד דאחרונים חולקין בזה על רש"ל ולכן נראה דוקא בעד כשר הוא דשונא כשר להעיד אבל הפסולים להעיד דכשר בסוטה בשונא פסול. הרי מבואר כמו שכתבנו. ואף דמה' נשים אין ראי' אבל דינו דין אמת דכן מבואר מהגמ' (מכות ד"ו) אלא מעתה הרוג יציל וכו' וכפי' התוס' שם ובתו"י סנהדרין ד"ט ואף דראיתי בחי' ח"ש דכתב דאפשר לומר דהתם פריך לר"י דס"ל דשונא פסול לעדות. אבל אחר מכ"ת לא דק דא"כ הול"ל הניחא לרבנן דמכשרי שונא לעדות אלא לר"י מא"ל איך משכחת דנרצח נהרג ועוד דלמא ר"י כרבי סבירא ליה דבעי' התראה ולרבי לא קשה הרוג יציל כמו שכתב רש"י שם א"ו דלכו"ע פריך ודינו של רש"ל ממקום קדש יהלוך מדברי חז"ל וגם לרבות מההגיון הישר אף דלכאורה לשיטת רש"ל ז"ל קשה הא דאמרו שם (דכ"ט) ורבנן האי לא אויב לו ולא מבקש רעתו מד"ב וכו' לימא דאתיא לשונא גמור