דרך המלך (חוידנובסקי) צא

דמבואר נמי מהתם דאסור אף למי שיודע דלא נעשה בזה שום איסור וכן משמע קצת מכריתות דכ"ד. וכן מבואר בפ"ב דכתובות (דף כז) במשנה שם א"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עכו"ם לירושלים ועד שיצאו א"ל אין אדם מעיד על עצמו ואיתא בגמ' שם תנא ואעפ"י כן ייחד לה בית בחצרו וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה ע"ש והטעם הוא כדי שלא יתיחדו כדפירש"י והרא"ש והר"ן שם ואיסור יחוד הוא דוקא בצנעא דבית שפתחו פתוח לרה"ר אין בו משום יחוד כדאיתא בקידושין פא וכן כתבו התוס' בשבת די"ג דפלטי בן ליש עם מיכל לא היה משום יחוד דפתח פתוח לרה"ר היה וכן נפסק להלכה באהע''ז סי' כב סעי' ט ומדברי התוס' הנ"ל משמע דאפילו באישון לילה אם פתח פתוח לרה"ר לא הוי משום יחוד ולשיטת הרשב"א (סי' אלף רנא) והרדב"ז ח"א סי' קכא אין יחוד עד שיהיה הבית נעול במנעול ועי' בשו"ת רעק"א סי' ק מש"ב והגאון חכמ"א כלל קכו סעי' ובספרו בנ"א סי' יח מצדד לומר דלאו דוקא פתח פתוח לרה"ר אין בו משום יחוד אלא אפי' פתוח לחצר שיש שם ג' בני אדם דנחשב ר"ה לטומאה ה"ה לענין יחוד ועי' במשש"מ להפמ"ג חקירה ה הכלל העולה דאיסור יחוד ליתא באופן דאיכא קצת פרסום ומדחזי' גבי ר"ז בן הקצב שיחד לה בית וכשהיא יוצאה וכו' כדי שלא יבואו לידי איסור יחוד אע"ג דשניהן היו יודעין האמת שלא נטמאה ומותרת לבעלה מבואר בנ"ד אע"ג דיודע האמת שאין כאן סרך איסור אפ"ה אסור בצנעא וטעמא כמו שכתבנו דלא גרע מדבר שאסרו חכמים מפני מראית עין דאסור אפי' בחדרי חדרים. הגם דיש לפקפק בזה לפי מה שכתבו התוס' בכתובות ד"ס ובחולין דמ"א ובפסקי תוס':

ע"ז דף יד דלא אמרו דאסרו אפי' בחדרי חדרים אלא במידי דאיכא חשדא שעובר אדאורייתא אבל אם בפרהסיא יחשדוהו שעובר על איסור דרבנן שרי בצנעא ועיי' מ"ק ד"ח תוד"ה מנסרן וא"כ בשבויה דאפי' אם ידעי' בודאי שנשבית מותרת לבטלה מה"ת כמ"ש התוס' בקידושין דף יב ובכתובות דף כז והא דאמרי' באלו נערות דל"ו במשנה ואלו שאין להן קנס הבא על הגיורת והשבויה כו' דמחזיקינן לה לבעולה. כתבו התוס' שם אע"ג דמה"ת שבויה לא הוי בחזקת בעולה כדאמרי' בכל דוכתי דבשבועה הקילו מ"מ אין לה קנס דמשום גזירה שלא תנשא לכהן עשאוה כבעולה לכל דבריה ע"ש הרי מבואר דאיסור שבויה אינו אלא מדרבנן וכמו"כ כתב הר"ן בפ"ב דכתובות על הא דאמרו אם יש מחבואה אחת מצלת על כולן אפי' אינה מחזקת אלא אשה אחת בעיא היא בגמ' ולא איפשיטא וכיון דבדרבנן היא אזלי' לקולא וכן מבואר מפירש"י שם רכ"ג ד''ה בשבויה הקילו דחששא בעלמא הוא דאיכא שמא נבעלה לעקו"ם' ונפסלה לכהונה דמשמע דאינו רק חששא דרבנן דמה"ת מוקמי' לה אחזקתה חזקת כשרות ועי' חולין די"א תוד"ה כגון ובכתובות ד"ט תוד"ה לא צריכא קידושין סו תוד"ה מאי חזית או אפשר דמה"ת מותרת מטעם דמנולה נפשה גבי שבאי כדאמרי' בקידושין אבל בין כך ובין כך איסור שבויה לא הוי רק מדרבנן. ובזה ניחא לנו הא דכתב הרמ"א ביו"ד סי' קי"ד סעי' י' גבי דברים דאסור ליקח מעכו"ם שמא עירב בו יין פסק הרמ"א ז"ל דאם ידוע שעכו"ם אחד הוא בעיר שאינו מערב בו יין אעפ"י ששאר עכו"ם דרכן לערב בו יין מותר ליקח מכולן כל זמן שלא ידוע בוודאי שעירבו בו דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו וכן כל כיוצ"ב באיסורי דרבנן. ולכאורה קשה אפי' באיסור דאורייתא אמרי' בכתובות כז אם יש מחבואה אחת מצלת על כולן אמנם לפמ"ש דשבויה הוא ג"כ מדרבנן אתי שפיר וא"כ קשה בעובדא דר' זכרי' בן הקצב למה החמיר על עצמו אפי' בצנעא כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן ולא שייך בזה לומר דאסור אפי' בחדרי חדרים כמש"ל בשם התוס' אבל באמת לק"מ דעד כאן לא כתבו התוס' דבאיסור דרבנן היכא דאסרו מטעם מ"ע מותר בצנעא אלא בכה"ג דהתם דאיכא רק איסורא דרבנן בעצם משא"כ בשבויה דגזרו מטעם חשש איסור דאורייתא איסור זונה כדאיתא בכתובות דנ"א ובב"ק קיד סברא לומר בזה דהיכא דאסרו בפרהסיא אסור אפי' בחדרי חדרים כמו באיסור של תורה. וכה"ג כתבו התוס' בכתובות דף לו ד"ה ואלו ע"ש ועי' יו"ד סי' קי בש"ך בכללי הס"ס אות יח מ"ש בשם האו"ה. וכפי מה שנתבאר דהיכא דהעידו עדים על הדבר ההוא שאסור אף דבאמת הדבר הזה מותר אפ"ה הוי הדבר שנאסר כמו חתיכה דאיסורא ואסור אף למי שיודע האמת אפי' בצנעא אפשר בהנחה זו לישב קושית הש"ך שהבאנו לעיל דבאמת קושיתו עצומה מאוד למה לא יצטרף עד כשר עם פסול להוציא הגזלה מאחר שיודע האמת דכן הוא. הלא בד"מ לא איברי סהדי אלא לשיקרי כדאיתא בקידושין