דרך המלך (חוידנובסקי) פח

גבי נסכא דר' אבא) סי' תקכ''ח ובכנסת הגדולה כתוב לאמור שכן דעת הרשב"א ומהרי"ק ורשד"ם ומשפטי צדק כהראב"ן א"ל דהיכא דאיכא עד המסייעו אנו מאמינים אותו ונפסל וכתב הרמב"ם דאפ''ה במיתה ומלקות גזה"כ הוא דעפ"י שנים עדים דוקא. אבל לענ"ד מלבד דדחוק ורחוק להעמיס כן בדברי רבינו כאשר ירדוף הקורא שם קשה עלינו להוסיף ולומר דדעת הרמב''ם כשיטת הראב"ן בעוד שעל הראשונים אנו מצטערים ומתקשים להבין בטו"ט ודעת האי חידושא דהראב"ן ודעימי' דהיכא דאיכא עד. המסייעו אדם נפסל בהודאתו דאיזו סברא היא לומר במקום דלא מהני עדות קרוב לזכות ולחובה יקבלו עדותו ויהיה נאמן עלינו היכא דיש עד המסייע לדבריו דהא דאין אדם מע"ר הוא מטעם דהתורה פסלה עדות קרובים כמבואר מפירש"י בסנהדרין יבמות כתובות א"כ איך אפשר שיועיל עדותו כשיש לו עד המסייע הגם דהראב''ן בפי' לסנהדרין הביא ראי' לדבריו מדאמר רבא פלוני רבעו לרצונו הוא ואחר מצטרפין להורגו משום דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע לימא רבעתי את פלוני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להורגו ומדלא אמר הכי שמעינן דאין מצטרפין משום דהעד מעיד על ריצויו דאמר פלוני רבע את פלוני ואין קישוי אלא לדעת וגם הוא מודה שרבע לרצונו הלכך אין מצטרפין עם העד דהו"ל רשע בהעדאת העד ובהודאתו. אולם אני בעניי לא הכינותי להבין ראיתו דהא רבא לאו מילתא באפי נפשיה קאמר אלא אמילתא דרב יוסף קאי דס"ל דהאומר פלוני רבעו לאונסו הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד וע"ז קאמר רבא דאפ' לרצונו הוא ואחר מצטרפין להורגו משום דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ואה"נ דלרבא הוא הדין האומר רבעתי איש פלוני לרצונו נמי מצטרף עם איש אחר להורגו משום דאדם קרוב אצלו ואין אדם מע"ר גם הראיה הב' שהביא מהא דאמר רבא שם ד"י פלוני בא על אשתי הוא וכו' ואמרי' התם מאי קמ"ל דפלגי' היינו הך ומשני לאשמועי' דאמרינן נמי אדם קרוב אצל אשתו ולימא נמי רבא בעלתי אשתו של פלוני לרצונה הוא ואחר מצטרפין וכו' וכי אמרי' מאי קמ"ל וכו' מ"ד כי אמרי' אאמע"ר היכא דאין העד מעיד על רשעתו דהוא ריצוין כדפי' בנרבע אבל היכא דהעד מעיד על רשעתו ליהוי רשע ותפסל עדותו קמ"ל אע"ג דהעד מעיד על רשעתו ואמר דפלוני בעל וכו' הרי מעיד דלרצונו בעלה דאין קישוי אלא לדעת ואפ"ה עדותו עדות דלאשמועי' דאפי' עם העד אין משים עצמו רשע והוי רבותא ומדלא אשמועי' הכי ש"מ דעם העד משים עצמו רשע. ולדעתי השפלה גם הראיה הזאת איננה מוכרחת חדא דמאן יימר דזה הוי רבותא כפי מהא דאשמועי' דאדם קרוב אצל אשתו ואינו נאמן להורגה ולא אמר' מגו דמהימן להורגה כפירש"י והתוס' בסנהדרין שם ובבבא בתרא דף קלד עי''ש ועוד דאפשר לומר דרבא ס"ל גבי פלוני רבעני לרצוני וכן בא על אשתי דהוא ואחר מצטרפין להורגו דפלגי' דיבורא היינו דלגבי דידי' ואשתו אמרי' דאנוסין או שוגגין היו וכמ"ד פלגי"ד בח"ג ב"ב קלד וההיא דכתובות די"ט גבי עדים שאמרו אנוסין היינו מחמת ממון דלפגיד היינו משום דקיום שטרוח דרבנן כמ"ש התוס' שם ובסנהדרין ד"ט וביבמות, דכ"ה לחד שינויא או כמ"ש הר"ן בכתובות שם דהתם מאי דמהימנינן ליה לגביה נקטי' כדקאמר דפלוני רבעו ברצון הרובע ולגבי נרבע אי הוי לרצונו או לאונסו מילתא אחריתי הוא דמ"מ לגבי רובע כדקא אמר מהימנינן ליה אבל בגונא דאמרי דאנוסין היו מחמת ממון היכא נימא דלאו כדאמרי דהוה אונס אחר שלא הזכירוהו כלל כל כה"ג מיעקר דיבורא הוי ולא מפלג דבורא א"כ לפ"ז אפשר לומר דמש"ה לא קאמר בעלתי אשתו של פלוני הוא ואחר מצטרפין להורגה כיון דא"א ליפלוג בדיבורו ולומר דשוגג היה כגון שלא ידע שהיא אשת איש דהא ע"כ מיירי שהתרה בה וגם א"א לומר באונס דהא אמר רבא (ביבמות נג) אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת ואפי' אם נאמר דיש קישוי באונס ג"כ דע"י האונס הביאו לידי קישוי הרי ג"כ משים עצמו רשע ועבר על מצות ל"ת שהיא חילול השם דגילוי עריות יהרג ואל יעבור ואם עבר ולא נהרג ה"ז מחלל את השם וביטול מ"ע שהיא קידוש השם כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' יסודי התורה ה"ד ועיי' ביו"ד סי' קח ברמ"א שם וביבמות נג תוד"ה אין אונס וכן אי אפשר לומר באונס שינה דהוי אונס גמור כדאיתא בר"פ הבא על יבמתו וכן איתא בכריתות דף יא ובתמיד כח או באונס שתוי יין כדאיתא בנזיר כג והא מינס אניס וכתבו התוס' שם שהרי השקוהו יין ע"ש אבל זה אינו וכמש"ל דהא מיירי בהתרה בה ובלא"ה באונס שתוי יין ג"כ משים עצמו רשע כדמוכח מהש"ס ברכות סג פסחים קיג סוטה ד"ז אבות פ"ג מ"י ועי' ברע"ב שם וברמב"ם ה' דעות פ''ה ה"ג ובסוף ה' איסורי ביאה הכ"א ואהע"ז סי' כה ס"א ובבאה"ג שם