דרך המלך (חוידנובסקי) פג

הגמ' חגיגה דף ז' דגרסינן לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות (ומשני) ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמירה להדיוט זבחים (פירש"י דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית לה חלב הקרב לגבוה קאמר) אף ראיה האמורה לגבוה זבחים הרי מבואר דראיה הוא כמו חגיגה דוקא בזבחים ולא בעופות ומנחות ותי' בשם מהריק''ם שבמקום או אינו אלא בעופות ומנחות היה גורם רבינו או אינו אלא בכספים ומנחות כדאיתא במכילתא ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם. ובאמת תי' הכ"מ בשם מהריק"ס תמוה כמו שהקשה המשנה למלך שם דהא אמר רב ששת בזבחים קי"ט לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות הרי דמלת זבחים שוללת מנחות ועופות ע"ש רק דזה אפשר לדחוק ולומר לפי מה דאמרינן בעבודה זרה דף נ"ח ובחולין קל"ז דלשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמו וכה"ג מצינו במרובה (דף סה) דבלשון תורה אפי' שור ב"י קרוי שור וכו' דמה שאין כן בלשון חז"ל א"כ ה"נ איכא למימר דנהי דבלשון תורה (דמלתא דרב ששת אקרא קאי) זבחים דוקא הזבוחים בסכין ולא עופות הנמלקין אבל בלשון חכמים עופות בכלל זבחים הן. ושוב מצאתי בטו"א תגיגה ד"ז דהקשה על הרמב"ם מהא דמנחות ד"ל והרי הוא אומר זבח ועוף אינו זבח, וכ"מ בשעה"מ פ"א מה' חגיגה ה"א דהרבה להשיב על הרמב"ם מפ"ק דזבחים ד"ח דאמרינן התם הא לא דמי כללא בתרא וכו' ע"ש וכן בתוס' חגיגה ד"ח כתבו בסו"ד דבירושלמי איכא אבל לא בעופות ומנחות דכתיב זבח בהר עיבל ותי' הגאונים ז"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ותלי"ת שכונתי לדעתם הרמה. אבל עדין תקשי על הרמב"ם קושיא עצומה כמו שהקשה הלחם משנה ז"ל שם דלו יהא דעופות בכלל זבחים והיה הגירסא להרמב"ם או אינו אלא בכספים ומנחות כגירסת המכילתא הא עכ"פ כי היכי דממעט למנחות הכי נמי עופות דדין א' להם כדמוכח בחגיגה ד"ח ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאת ואשם ובבכור וחזה ושוק יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהן א"כ כמו גבי שמחה כיון דיליף מחגיגה אסור גם בעופות וכ"פ הרמב"ם ה"נ נאמר גבי ראייה כיון דיליף מחגיגה כמו דאסור במנחות כן אסור בעופות. וזי"ר אשר ראיתי בס' תכלת מרדכי להגאון ר' מרדכי מלצר ז"ל דכתב לישב הרמב"ם דפסק דיוצא בעופות בראייה. משום דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י דחגיגה אינו בעופות מטעם דלא ילין חלב חגי דמשם אין ראי' דילמא חגיגה אתיא גם מן עופות והקרא איירי אם הביא בהמה לחגיגה לא ילין עד בקר. אבל אה"נ דאם הביא עוף ג"כ כשר. רק יליף לה מקרא דיחזקאל וכל נבילה וטריפה מן העוף והבהמה לא יאכלו הכהנים דדרשי' בגמ' מנחות (דמ"ה) דכהנים איצטריך ליה סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל. דמכאן מוכח דחגיגה אינו בעופות דאם נאמר דחגיגה כשר בעופות וידוע דחגיגה אוכלין הבעלים ולא הכהנים א"כ קשה מאי איצטריך יחזקאל למימר דכהנים לא יאכלו נו"ט מטעם דסד"א דאישתרי מליקה לגבייהו הלא גם ישראלים אוכלים מליקה דהיינו חגיגת עוף דעוף אינו אלא במליקה ואפ"ה אסרה להם התורה נבילות וטריפות אע"כ מוכח מכאן דחגיגה דוקא בבהמה ולא בעופות א"כ לא משכחת גבי ישראל דאכלי מליקה ומשו"ה צריך לאשמעי' גבי כהנים. וכיון דמקרא דיחזקאל גמר ליה א"כ הו"ל הלל"מ (כדאמרי' ביומא דע"א תענית די"ז מ"ק דף ה עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא ג"ל וכו' ופירש"י מהלל"מ) ובנזיר דנ"ו מחלוקת רע"ק ור"א דרע"ק סבר דנין ק''ו מהלכה ור"א סבר דאין דנין ועיי' פירש"י שבת קלב דהוא הדין כל י"ג מידות לא ילפי' מהלל"מ ולפי"ז הא דאמרי' בחגיגה ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט לזבחים (מהלל"מ) אף ראייה וכו' אזלא אליבא דרע"ק דס"ל דנין מהלכה אבל אנן קיי"ל כר"א דאין דנין מהללי"מ מש"ה פסק הרמב"ם דיוצא בעולת ראייה גם בעופות ולדידי הפשוט נראה ליישב הרמב"ם בדרך המלך דלהרמב"ם היה לו הגירסא כמו דאיתא בגמ' דילן או אינו אלא בעופות ומנחות משום דפשט הכתוב לא יראו פני ריקם משמע דיביא אפי' עופות ומנחות משום דכשיביא עופות ומנחות לאו ריקם הוא. אך מחמת הדין דנאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה וכו' אהני לן למעוטי מנחות ואהני ריקם אפי' עופות דכשיביא עופות נמי לאו ריקם הוא ואיפכא ליכא למימר משום דקיי"ל בזבחים דצ"א דעופות קודמין למנחות. ובזה מיושב קושית הלח"מ דהקשה משמחה דבאני ראייה דכתב לא יראו פני ריקם וכאמור ודוק.