דרך המלך (חוידנובסקי) פב

ילפי' דכ"ד בטל מה"ת (כדפירש"י בביצה ד"ג ובגיטין נד ובב"מ נג ובזבחים. עב וכ"כ התוס' בע"ז סז ד"ה ואידך) לא עדיף מההיתר דבתים מלאים כל טוב. אבל אחרי שימת עין תחת עיון נראה דיש לחלק וגבה טורא בינייהו דהתם לכתחילה היה ההיתר דוקא על איסורים דאין להם תקנה כמו בשר נחירה ודבר טמא וכדומה וממילא יצאו מכלל ההיתר איסור חדש וחלה וכדומה ונשארו באיסורן הראשון לאפוקי הכא כיון דכבר נתבטלה האיסור מה"ת והרי הוא היתר גמור מהיכא תיתי לאוסרו מן התורה בשביל דיש לו היתר בלא ביטול מאי אמרת דלכתחילה לא מהני ביטול בדבר דישל"מ מה"ת זה אין הדת והדעת סובלתו ובודאי דאין זה אלא תקנת חכמים לכו"ע והדרא הקושיא על הרמב"ם אמאי מעל תבטל הפרוטה דהקדש ברובה הגם דחזיתי להתוס"ח במעילה שם דתי' בשם מהורש"ח ז"ל דהיכא דהאיסור ניכר בודאי לא שייך ביטול מה"ת דיוכל ליטלו וכאן האיסור הוא הקדוש שעל הפרוטה וזה יוכל ליטלו להחליף על פרוטה אחרת והי' נשאר חולין גמורין. הגם דבאמת סברא כזאת כתב הרא"ה בבדק הבית הובא בש"ך יו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' אבל תי' על הרמב"ם נשארה מעל דלהרמב"ם לא אמרי' כיון דאפשר ליטול האיסור הו"ל כניכר והראיה דכתב דכלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים בטל ברוב כמ"ש בשמו הב"י ביו"ד סי' ק"ב סעיף ג' דהתם נמי אפשר להוציא האיסור מתוכו ע"י הגעלה. ע"כ נ"ל לומר דהא דכתב הרמב"ם דפרוטה של הקדש שנתערבה וכו' דמחלל ואח"כ ישתמש אינו אלא מדרבנן וסבירא ליה דהא דאמרו בפסחים (כז) דהקדש אפי' באלף לא בטיל היינו מטעם דישל"מ ע"י חילול כדאיתא בנדרים דנ"ח וכמש"כ התוס' בפסחים שם. דאין זה אלא מדרבנן אפי' לשיטת הר"ן וכמו שכתב הפמ"ג ז"ל והא דכתב רבינו דאם הוציא כל הכיס ולא חילל מביא קרבן מעילה הוא ג"כ מדרבנן דכה"ג מצינו בש"ס טובא כמבואר ביומא נט זבחים מה מנחות נב וכן בריש מעילה גבי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן פריך הגמ' לרבה דאמר אם עלו ירדו אמאי מועלין בהן ומשני מדרבנן וכה"ג איתא במעילה דט"ו ועיי' גיטין נ"ה ע"ב כרת שעל ידי דבריהם באתה לו וכהאי גונא מצינו ברמב"ם פ"כ מה' עדות ה"ח העידו על כהן שהוא חלל כגון שהעידו בפנינו נתגרשה אמו אי נחלצה במ"פ ביו"פ והוזמו הרי הן לוקין ע"ש אע"ג דחלוצה מדרבנן אסור כדאיתא בקדושין דף ע"ח וביבמות דף כד וכ"כ התוס' בשבת דף קלו ד"ה ואם ורשב"ם בב"ב קכז וכן נפסק להלכה באהע"ז ס"ו וא"כ האיך אפשר ללקות ארבעים וצריך נומר נמי מלקות שע"י דבריהן באתה לו הגם דהתוס' במכות יג כתבו דחלוצה אשגרת לישנא הוא א"נ מכות מרדות מדרבנן ע"ש אבל מהרמב"ם לא משמע כן דמבואר מלשונו דשניהם שווין במלקות ארבעים וכן הוא שיטת רש"י כמש"כ התוס' במכות י"ג ד''ה גרושה וסהדי במרומים כי אחרי כותבי מצאתי בשו"ת עין יצחק חלק או"ח סי' כו ענף ו אות כו דמצדד ג"כ לומר דהאי מעל דאמר ר"ע וכן לחכמים בהוציא כל הכיס הוא רק מדרבנן ושבח לב"ע שכוונתי לדעתו ודוק. סימן כב ה' חגיגה ראה ראיתי ברמב"ם פ"א מה' חגיגה דכתב שלש מ"ע נצטוו ישראל בכל רגל ואלו הן הראייה שנאמר יראה כל זכורך וחגיגה שנאמר תחוג לד' וכו' והשמחה שנאמר ושמחת בחגך הראיה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביו"ט ראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה. רבינו הכסף משנה ז"ל הקשה ע"ז דהוא נגד