דרך המלך (חוידנובסקי) פ
Derekh Hamelekh (Choidanski) 80 · דרך המלך (חוידנובסקי) · free full Hebrew text
Open in the reader →שתאכלנה באיסור כו' דהא אין כאן איסור כלל דהמיעוט נעשה כרוב וכל זה לא שייך אלא בתערובות אבל בספיקא בלא תערובות שפיר מודה הר"ן לדברי רש"י דאסור משום דעד דתאכלנה באיסור וכו' כיון דלא נתבטל וכתב שם דכן הוא דעת הגאון בעל טיב גיטין ז"ל אבל לדעתי הקלושה אי אפשר לומר כן מכמה טעמים. חדא דאם כן בתערובות יבש ביבש אי אפשר להיות דינא דישל"מ לשיטת הרא''ה והרא"ש והר"ן ז"ל דלטעם רש"י אי אפשר דהא סבירא להו דהאיסור נתהפך להיות היתר ולטעמא דהר"ן אי אפשר דביבש מודה ר"י לדברי חכמים דבטיל מין במינו כמ"ש התוס' ואף דאפשר לומר כמו שכתב הנודע ביהודה ת' (סי' נג בחיו"ד) דהר"ן לא סבירא ליה מה שחידשו התוס' דביבש ביבש מודה ר"י. אבל לענ"ד קשה מאוד לומר כן דהתוס' הביאו כמה ראיות מוכרחות דר"י ס"ל ביבש כרבנן ועי' שבת כט דא"ל רשבב"ח לר"י לר' יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כיון דאדליק בהו פורתא הו"ל שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא ק"מ ומשני כדרי"מ וכו' דמרבה עליהן עצים מוכנין ע"ש והא הו"ל מין במינו ואיך בטיל לר"י אלא ע"כ דביבש מודה ר' יהודה לרבנן ודלא כהנו"ב ז"ל ואפי' אם נאמר כהנוב"ת אבל מה נעשה לשיטת התוס' דס"ל נמי כהרא"ה והרא"ש דהאיסור נתהפך להיות היתר כמ"ש הש"ג בע"ז פ"ה ורבינו ירוחם הובא ברמ"א יו"ד סי' קט אם כן לדידהו ליתא האי דינא דישל"מ ביבש כיון דס"ל דר"H מודה בזה לרבנן דשפיר בטיל ועוד באיסור דרבנן דר"י מודה דמין במינו בטיל כדאיתא בחולין דצ"ט דג טמא צירו אסור רי"א רביעית בסאתים ופריך והאמר ר"י מין במינו לא בטיל ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ופי' התוס' שם משום דאינו אסור אלא מדרבנן וכן פי' הר"ש בפ"י דתרומות מ"ח והרא"ש והר"ן בסו"פ אין מעמידין וכ"כ הב"י ביורה דעה סי' פג סעי' ה משום דהוי איסור דרבנן א"כ איך אפשר להיות באיסור דרבנן דינא דישל"מ להרא"ה והרא"ש והר"ן ובהדיא אמרי' דגם באיסור דרבנן דין דישל"מ כדאיתא בפ"ק דביצה דף ד וכן בפ' משילין דף לט ועי' עירובין מה בתוד"ה אבע"א וביבמות דפ"ב בתוד"ה משום דכתבו דאפי' באיסורי דרבנן שמעי' לרב אשי דס"ל דדשיל"מ לא בטיל ע"ש ועוד דאי אפשר לומר דמשום זה ס"ל להר"ן דדשיל"מ לא בטיל מטעם דהוי מב"מ ולא כפירש"י משום דס"ל דהאיסור נהפך להיות היתר דאדרבה איפכא שמעי' לה דכתב בפ' גיד הנשה דכל היכא שנתבטל יבש ביבש חד בתרי אסור לבשלן כולן כאחד היכא דליכא ששים והיינו כסברת הרשב"א דלא אמרי' דאיסור נתהפך להיתר ואף מה שהביא בשם הרא"ה ז"ל דבזה מותר לבטל לכתתילה כתב רק דעתו אבל ליה לא ס"ל כמ"ש השלטי גבורים בע"ז פ''ה דל"ה ע"ש הרי לך ראיות ברורות דאי אפשר לאוקמי פלוגתייהו בהכי דאף אם נאמר דהאיסור נתהפך להיות היתר שייך שפיר טעמא דרש"י כיון דעיקר ההיתר הוא מטעם ביטול ברוב וכל היכא דאזלי' בתר רובא עדיין ספק מקרי כמ"ש השטמ"ק בפ"ק דב"מ ד"ו בשם הרא"ש לתרץ קושית התוס' שם בקפץ א' מן המנויין דליבטיל ברובא וליחייבו כולהו במעשר ותי' כיון דחזי' דאפי' היכא דיכול לעשורי ממ"נ פטור משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי מן הספק ואפי' כי אמרי' כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתי' אחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי הרא"ש ז''ל עכ"ל א"כ בודאי שייך לומר דעד שתאכלנה באיסור ע"י ביטול דהוה ספק (רק דהתורה התירה ספק זה) כיון דאפשר בהתר גמור בלי שום ספיקות ועי' חולין לז ע"ב. ובזה מיושב לי מה דנתקשיתי זי"ר בטעמא דאין מבטלין איסור לכתחילה בשלמא לשיטת הפוסקים דהוא מה"ת דכן ילפי' מזרוע בשילה שפיר ולא שייך לאקשויי מ"ט דכן גזרה התורה אבל לשיטת התוס' ודעימי' דס"ל דהוא רק מדרבנן מפני מה אסרוהו למה לא נוכל לעשות מאיסור היתר וכש"כ דלשיטת התוס' דהאיסור נהפך להיות היתר בודאי קשה מדוע גזרו חז"ל שיהי' עומד באיסורו בעוד דאפשר לעשותו להיתר גמור הגם דמצאתי בשו"ת פנ"י תיו"ד סי' כ"א דכתב דהטעם הוא מפני מראית עין שלא יאמרו שאוכל האיסור שלא ידעו שתקנו אבל דעתי הקטנה כצפור דרור איננה מוצאת קורת רוח בפתרונו ותי' מכמה טעמים חדא דכבר כתב המג"א באו"ח סי' רמג ס"ק ה והט"ז ביורה דעה סי' פז ס"ק ד' דכן משמע מהרמ"א שם דכל מקום שאסרו מפני מראית עין בדיעבד מותר ובאמת מצינו במבטל איסור לכתחילה דאסור אף דעבד כמבואר בפ"ג דערלה ובפ"ה דתרומות מש"מ ובגיטין נד וכן הא דאמרי' בזבחים דף עד טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות ונפל א' מהן לים הגדול הותרו כולן דאמרי' הך