דרך המלך (חוידנובסקי) עט

להנאתן ושלא כדין ולפירש"י הדין כן כר"י על כן נראה לי ברור כמש"ל מ"ש רש"י זב"ר האמת נקטי' והוא הדין אפילו ליכא רוב והעיקר הוא משום דבשותפות לא נאמר כליל תהיה ואפשר להעמיס זאת בכונת רש"י דהכהנים נגררין בתר רובא דהיינו בתר הציבור ולא מקרי מנחת כהן וזה עיקר מחלוקותם וא"כ הדרא קושיא כיון דא"א להעמיד הפלוגתא בזה א"כ כיון דנעשה קמח יהיה בטל ומ"ט דכהנים. על כן נראה לי פשוט דטעמייהו הוא בזה דהא דאמרי' בכ"מ דמהני ביטול היינו דוקא לגבי איסורא אבל ממונא לא בטיל כדאמרי' בביצה דל"ח הרי שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי וכן איתא בירושלמי הובא בר"ש פ"ב דערלה ה"ג דאמרי' גבי תרומה ותרומת מעשר עולים באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים ובערלה, וכה"כ א"צ להרים א"ר אבהו בשם ר"י מפני גזל השבט דג"כ כונתם בל"ס דחלק האיסור אפשר להתבטל אבל לא ממונא דחברי' ועי' ב"מ נג תוד"ה באחד ובר"ן נדרים פה ד''ה ואני מסתפק וכו' וכיון דכן הוא שפיר קאמרי הכהנים דא"א להם לתת דהאיך נאכלין דלשיטתם אפי' בשותפין נאמר כליל תהיה וא"צ שיהיה כולו מנחת כהן אפי' מקצת כהן נמי נקרא מנחת כהן וכיון דממונא לא בטיל עדיין נקרא מנחת כהן א"כ אסורין לאכול אבל לדידן ס"ל דהא דאמרה תורה וכל מח"כ וכו' הוא דוקא במנחת כהן לבד דכל המנחה הוא של כהן אבל לא בשותפין א"כ שפיר נאכלין אם כן אין שום ראי' למטבע דאינה בטילה מה"ת סו"ד דדברי התוס' סוף מעילה קשים לי כיומא דדינא ועי' בזבחים דף עג בתוד"ה אלא דכתבו בהדיא דכל דברים החשובים דאינם בטילים אינו אלא דרבנן וכן כ' הרמב"ם בפ' ט"ז מה' מאכלות אסורות והרא"ש בפ' גיה"נ סוס"י לה והר"ן שם והרשב"א בתוה"ב והר"ש רפ"ב דביכורים מ"א והנמוק"י פ' הערל והריטב"א הובא בשטמ"ק ב"מ ד"ו דכל דברים החשובים דאינם בטלים הוא רק מדרבנן וכ"כ גדולי אחרונים היש"ש פ' גיד הנשה סי' נד והרמ"א ביו"ד סי' קט ס"א והש"ך שם ס"ק יוד והט"ז ביו"ד סי' ק והפמ"ג שם דדבר חשוב לא בטל רק מדרבנן. וכן מה שתי' הכ"מ בדעת הרמב"ם משום דישל"מ קשה כקי"ם דזה ג"כ אינו רק מדרבנן כמ"ש התוס' סוף מעילה וכ"כ התוס' בב"ק דס"ט וכן אמרי' בפ' הזהב דנ"ג דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ופירש"י שהמעורב מה"ת בטל ברוב ורבנן הוא דאמרו היכא דיש לו מתירין לא ליבטול הלכך אין איסור מעשה בזה אלא מדרבנן הלכך אין מצטרף וכו' הגם דאין לנו הכרח דהרמב"ם ס"ל כשיטת התוס' דרב גוברי' לחלוק עליהם והא דאמרי' בב"מ דאורייתא ודרבנן וכו' אינו מוכרח לפרש כפירש"י דאפשר לפרש כשיטת הראשונים הובא בשטמ"ק שם דמעשר שני שאין בו שוה פרוטה אינו צריך פדיון ויכול לאכלו חוץ לחומה לפי שאין לו כסף וכתיב וצרת הכסף אבל היכן מצינו רמז רמיזא בדאורייתא דדשיל"מ אינו בטל דנאמר דהרמב"ם ס"ל כן. והנה בהשקפה ראשונה עלה בדעתנו לומר דרבינו יסבור כשיטת הר"ן נדרים נב דדשיל"מ לא בטיל הוא מטעם דהו"ל מין במינו וגם סופן להיות מותר בכה"ג אפי' רבנן דר"י מודו דלא בטיל דדמי לגמרי לדם הפר ודם השעיר (ועי' ביו"ד סי' קב בט"ז ס"ק ה) ולפי סברא זו נראה דהוא מה"ת דהא ר"י ס"ל מין במינו לא בטיל מה"ת כדאיתא בחולין צח זבחים פא מנחות כב תמורה ה וכיון דבדשיל"מ מודו חכמים לר"י א"כ מה"ת לכו"ע לא בטיל ושפיר כתב הכ"מ בדעת הרמב"ם גבי מטבע דלא בטיל מטעם דישל"מ דהוא מה"ת אבל שוב ראיתי דזה אינו דהא ההיא דמעילה מיירי במטבע דהוא יבש וביבש גם ר"י ס"ל דבטל ועל כרחך אנו צריכין לומר דביבש גם להר"ן דשיל"מ אינו רק מדרבנן וכטעמא דרש"י ובזה מיושב קושית הפנ"י בחי' על ביצה ד"ד על הא דאמרי' התם לעולם ספק חול הוי דבר שיל"מ הקשה הגאון הנ"ל דלשיטת הר"ן דסובר דטעמא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל הוא מטעם מין במינו במשהו והאי טעמא לא שייך אלא בתערובת אבל בספק לא שייך האי טעמא והניח בצ"ע ולפמ"ש ניחא דהא על כרחך הר"ן סובר נמי טעמא דרש"י ביבש מש"ה מחמיר נמי בספיקו מטעמא דרש"י עד שתאכלנה באיסור ע"י ביטול תאכלנה בהיתר גמור. ומצאתי דאתא לידי ספר מחנה ישראל וראיתי בחי' על יו"ד סי' קב דתי' לקושית הפנ"י ע"ז האופן דלכאורה יש לדיק מפני מה לא רצה הר"ן לפרש כפירש"י שהוא פשוט יותר ע"כ נראה דפליגי בזה דרש"י ס"ל היכא דנתבטל הדבר לא אמרי' דהאיסור נתהפך להיות היתר כשיטת הרשב"א ודעימיה מש"ה שפיר אמרי' בטעמא דישל"מ משום שעד שתאכלנה באיסור וכו' אבל הר"ן ס"ל כשיטת הפוסקים הרא"ה ודעימי' דהאיסור נתהפך להיות היתר מש''ה אי אפשר לפרש כשיטת רש"י עד