דרך המלך (חוידנובסקי) ח

דאף בדרבנן נקרא רשע. ואף דעובר על דברי חכמים דנקרא רשע דוקא היכא דעובר בקום ועשה אבל לא בשב ואל תעשה דכה"ג לא מיקרי רשע כמ"ש הברכי יוסף סימן לד אות יב בחלק חו"מ בשם גדולי האחרונים ז"ל ועיין בפתיחה כוללת להפמ"ג ז"ל אות כד וכה שכתב ג"כ דדוקא אם לוקין מכת מרדות על האיסור דרבנן שעבר הוא דנקרא רשע מדרבנן וא"כ ממילא מובן דבשוא"ת ליכא מכת מרדות ואינו נקרא רשע א"כ אין שום סברא לומר דמשוו נפשייהו רשעים לשיטת המאירי במה דלא החמירו על עצמן במקום דיש פסידא לאחרים כיון דלא עברו על איסור דרבנן אפי' וגם אפי' אם עברו על איסור דרבנן ג"כ אינם נפסלים בשב ואל תעשה כמו הכא וכאמור. ושוב האיר ד' את עיני ומצאתי בשב שמעתתא שמעתא ז פ"ה דהביא בשם הרשב"א ז"ל דכתב בהא דכתובות דאמר רב חסדא קסבר ר"מ וכו' וז"ל ואע"ג דקי"ל אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא שלשה דברים וכו' מ"מ מידת חסידות הוא דליקטליה ולא יחתמו שקר ואי לא עביד הכי משוי נפשיה רשיעא וקסבר ר"מ דאפי' בכה"ג אין אדם משים עצמו רשע שאינו חסיד עכ"ל מבואר מדבריו ג"כ כשיטת המאירי דבמקום שיש פסידא לאחרים כו"ע מודו דראוי להחמיר עליו ומבאר כן בדברי ר"ח בדר"מ כמש"ל ות"ל שכונתי לדעת האדם הגדול בענקים הרשב"א ז"ל ועיין ב"ק, ד"ס בפירש"י ד"ה ויצילה דמבואר מדבריו ג"כ כשיטת המאירי והרשב"א ז"ל עשה''ט ושוב האיר הפוקח עורים את עיני ומצאתי ירושלמי ערוכה ע"ז סוף פ"ב גבי אין מתרפאין בשפ"ד לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אמר לו חמוס את איש פלוני ובודאי כונתם כסברת רב חסדא בדברי ר"מ וכאמור ודוק. סימן ב. הלכות ע"ז וחוקותיהם כתב הרמב"ם בפ"ג מה' ע"ז ה"ט העושה עכו"ם לעצמו אעפ"י שלא עשאה בידו ולא עבדה לוקה שנאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה. והקשה הלח"מ שם היכא דעשאו אחרים לו אמאי לוקה הא לאו שאין בו מעשה הוא ואין לוקין ע"ז כמו שפסק בפ' ט"ז מה' סנהדרין ותי' כיון דהאחר עושה בשליחותו הוי כאילו עשאו הוא וחייב. ולא זכיתי להבין דבריו אי מיירי דעשאהו נכרי בשליחותו הא קי"ל דאין שליחות לעכו"ם (קידושין מא) וכן אמרינן בר"ה כ"ד ע"ז מג שאני ר"ג דאחרים עשו לו ע"ש ואי מיירי דעשאו ישראל בשליחותו הא קי"ל דאין שליח לדבר עבירה (קידושין מב) ואפי' אם נאמר דשיטת הרמ"בם כשיטת התוס' (דקידושין שם ובב"ק עט ובב"מ די"ו) דהיכא דהשליח הוא שוגג יש שליח לדבר עברה דלא שייך למימר דברי הרב ודברי תלעיד דמ"ש כיון שהוא שוגג דחוק עד מאד להעמיד דברי הרמ"בם דוקא בכה"ג דהא סתמא קתני ועוד דכבר כתב הש"ך בחו"מ סי' שמח (ס"ק ו) להוכיח שלא כדעת התוס' ואפי' בשוגג אין שליח לד"ע דנהי דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ליכא למימר בשוגג כיון שהשליח לא ידע שהוא שליח לדבר עבירה אפ"ה פטור המשלח כיון דאי בעי עביד אבל"ט ע"ש בסו"ד דכתב דכן כתב התוס' רי"ד בקידושין וכן ראיתי בטו"א חגיגה ד"י דהביא ראי' דאפי' בשגגת השליח אשלד"ע מהא דב"ק דנ"א בור של שני שותפין היכא משכחת לה ולשיטת התוס' הא משכחת בדשוו שליח והשליח לא שהוא רה"ר וכו' א"ו דאפי' בשוגג אין שליח לדבר עבירה ודלא כהתוס' וכן הוא שיטת הנמו"קי במרובה מ"ט ע"ש וכן ראיתי בקצוה"ח שם דהוכיח ג"כ כהש"ך