דרך המלך (חוידנובסקי) עח

שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן כל מנחת כהן כליל תהיה הואיל ועומר ושתי הלחם ולחה"פ שלנו הם האיך הם נאכלים ואם נימא דמטבע יש לו ביטול ברוב א"כ כדין אוכלים דבטלי ברוב א''ו דמטבע לא בטיל מדאורייתא. לכאורה היא ראיה נכונה דבפשוטו משמע האיך הם נאכלין מה"ת דפירש"י שם והאיך נאכלין הכתיב לא תאכל. ומה שדחה המ"ל מכח מה שכתב רש"י שם דלדידן לית לן הך דרשא דהאי כליל במנחת כהן גרידא כתיב אבל במנחת צבור זיל בתר רובא, לא נוכל להבין דעתו הרחבה ז"ל מכמה טעמים א) דאיך אפשר לחשוד להגאון מהר"י אלפנדרי דיביא ראיה ממקום שהוא סתירה לדבריו אדמביא ראיה מדרשת הכהנים דלית הלכתא כותייהו יביא ראיה דמהני' ביטול ברוב אפי' למטבע מדידן דס"ל כל כהן שאינו מביא חוטא כריב"ז וגם לר"י בן בוכרא אם מביא אינו חוטא ב) לפי האמת לריב"ז ולריבי"ג האיך שיורי עומר ושתי הלחם ולחה"פ נאכלין הא עכ''פ מדרבנן מטבע אינה בטילה וא"כ איך נאכלין מדרבנן. ואפשר דאסורין מה"ת כדאמי"ר בזבחים דע"ג השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי וכ' רש"י שם נא מרצי מה"ת ועיי' פסחים כט תוד"ה אין פודין את הקדשים ושם לא תוד"ה אבל ובע"ז סג תוד"ה והא וכדול"ז כתבו התוס' בגיטין לח דהקשו במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה דכופין את היורשים הא המשחרר עבדו עובר בעשה ותי' כיון דאין היורשים רשאין להשתעבד משום מצוה לקד"ה לא קרי' בה לעולם בהם תעבודו ומצוה לקיים דברי המת אינו אלא מדרבנן כמ"ש התוס' בכתובות דפ"ו אפ"ה לא מקרי מה"ת לעולם בהם תעבודו וע"י ב"ק קי ובב"ש אהע"ז סי' כח אות נב א"כ ה"נ כיון דאמרו חכמים מטבע אינה בטילה תשבי' מה"ת למנחת כהן ואינה נאכלת ועוד מה זה שכ' רש"י דלדידן לית לן הך דרשא דכהנים הא לדברי המשנה למלך גם לדידן ס"ל הך דרשא דכהנים רק בביטול פליגי דכהנים ס"ל דלא מהני ביטול ולדידן מהני ביטול ברוב גם למטבע. לכן נראה לנו ברור דהמחלוקת הוא בזה דכהנים סבירא להו מה דאמרה תורה כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אפי' בשותפות ולדידן ס"ל דהקרא הוא ביחיד אבל בשותפות לא אמרה התורה כליל' וכן כתב הרע"ב ז"ל להדיא בפ"א דשקלים מ"ד ומה שכתב רש"י זיל בתר רוב האמת נקיט וה"ה אפי' דליכא רובא. והשתא ראיתו של מהריא"פ. קמה וגם נצבה גם לדידן דכו"ע ס"ל דמטבע אינה בטלה רק לדידן ס"ל דבשותפות לא אמרה תורה כ"ת אבל לאו הכי אסור גם לדידן אף דבלי ספק הרוב ממון הוא מישראלים. אמנם כשנשים עין תחת עיון נראה דאין מכאן ראיה כלל לענין מטבע דנחזי אנן דהא עבור השקלים יקנו חיטין או סולת [ועיי' מנחות עו] א"כ קשה דרשת הכהנים הואיל ושלנו הם האיך נאכלין דהא ממ"נ חלק שלהם בטל ל"מ לשיטת הרמב"ם פי"ג מה' תרומות והגהמ"ייו בשם הסמ"ג הביאו הב"י או"ח סי' תתנ"ג דקמח בקמח יבש מקרי בודאי בטיל חלק הכהנים אפי' מדרבנן. אלא אפי' לשיטת התוס' זבחים עג מנחות כב יבמות פב דקמח בקמח לח בלח מקרי אפ''ה בטיל חלק הכהנים ממ"נ דאי ס"ל כרבנן בודאי בטיל ואף דאי ס"ל כר"י דאמר מב"מ לא בטיל אמנם יבש ביבש גם ר"י מודה כמש"ל בשם התוס' זבחים מנחות יבמות. וכן משמע דעת התוס' בב"מ ד"ו גבי מעשר בהמה דהניחו בתימא דלמה לא יבטל ברוב ע"ש ולא תי' דאתיא כר"י דאמר מין במינו לא בטיל מה"ת א"ו יבש ביבש גם ר"י מודה דבטיל אם כן כבר נתבטל חלק הכהנים בשקלים דהוי יבש ביבש, ואף אם תאמר דלשיטת הכהנים ניחא דלא בטיל מטעם דבשקלים לא בטלי משום דמטבע דבר תשוב ואינו בטל מה"ת כשיטת התוס' בסוף מעילה ובקמח לא בטלי מטעם דס"ל כר"י דמב"מ לא בטיל אבל אם כן יקשה מאי דפי' רש"י והרע"ב. דלדידן לית לן הך דרשא וס"ל דבשותפות לא נאמר כליל תהיה מאי צריך לזה דאפי' אם ס"ל כשיטת הכהנים דגם בשותפות נאמר כליל תהיה אפ''ה מותרים לאוכלן מטעם דאנן פסקינן כרבנן כסתמא דגמ' ביצה לח תטיב"ח נהי דלר"י לא בטיל לרבנן מיבטל בטיל וכ"כ התוס' שם מכאן נראה דהלכה כרבנן דמב"מ בטיל שפיר דהא סתמא דהש"ס קאמר הכי דהא יהיה אח"כ קמח ויבטל ואין לומר דזה גופא כונת רש"י מ"ש דבשותפות לא נאמר כליל תהיה משום דזיל בתר רובא דבשותפות א"א דלא יהיה רוב קמח מישראלים וכבר נתבטל לרבנן דפסקי' כותייהו זה אי אפשר חדא דא"כ עיקר חסר מן הספר דבדברי רש"י ז"ל לא נזכרו לא ר"י ולא רבנן ועוד דרש"י פסק בע"ז סט ד''ה ה"ג ובחולין ד"פ כר"י דמב"מ ל"ב ועיי' חולין צז פסחים ד"ל תוד"ה אמר רבא א"כ בודאי אי אפשר להעמיס הכונה הזאת בדברי רש"י. וגם א"א להעמיד דהפלוגתא תהיה בזה דהכהנים ס''ל כר"י ולדידן כרבנן דרש"י כתב שם על הא דאריב"ז אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן