דרך המלך (חוידנובסקי) עז

חולין וכבר נתבטל בתוך הרוב ואין להקשות הא הוי דשיל"מ דאפשר ע"י חילול כדאיתא בנדרים דנ"ח וכה"ג כתבו התוס' בפסחים כז ובמעילה כא דבהקדש לא שייך ביטול משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין ע"י פדיה וחילול. אבל הא לא קשיא דכבר כ' הש"ג בע"ז פ' השוכר את הפועל בשם הרא"ש וכ"כ הר"ן שם בשם ר"ת דהיכא דצריך להוציא הוצאות אינו בכלל דשיל"מ וכ"כ התוס' בב"מ נג ובע"ז דף עג ע"ש ועיי' ברמ"א יו"ד ס"י קב דכ' היכא דצריך להוציא הוצאות אינו בכלל דשיל"מ ועי' בט"ז סי' סט סעי' יד גבי חתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות אחרות דבטל ולא הוי דבר שיש לו מתירין כיון שצריך הוצאה למולחה והא דאמרי' בנדרים (דנ"ח) דהקדש הוי דבר שיל"מ אף דצריך לחלל התם אינו מוציא שום הוצאות מכיסו דמרויח ההקדש שנתחלל אבל הכא אם אתה אומר דיחלל הכסף שלו א"כ מוציא הוצאות מכיסו ולא הוי דשיל"מ ושפיר בטיל. ואף לשיטת מהרי"ל וכן פסק הש"ך ביורה דעה סי' קב ס"ק ח' דבהפסד מועט לא הוי דבר שיש לו מתירין ולפי מה דקי"ל כשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל בזמה"ב ובזמה"ז אפי' לכתחילה נמי כדאמרי' בעירובין כט וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מה' מע"ש ונ"ר ה"ב א"כ לא הוי הפסד מועט ויהיה. עכ"פ אסור מדרבנן מטעם דיש לו מתירין ע"י חילול. אבל זה אינו כיון דכל ישראל צריכין לחלל הכסף שלהם נחשב זאת להוצאה גדולה כדאמרי' בר"ה כז בשופר של תענית דפיו מצופה כסף ונעבדיה דזהב התורה חסה על ממ"ש, וכה"ג אמרו ביומא דל"ט קלפי של עץ היתה ונאבדה דכסף וכו' התורה חסה עיי"ש, וכן אמרי' התם דס"ד בכל יום היה חותה בשל כסף מ"ט התורה חסה וכו' וכן אמרי' כה"ג במנחות ע"ו דלחם הפנים היו ניקחין חיטין אבל בשאר מנחות בעי' דוקא סולת משום דהתורה חסה וכו' וכן התם דפ"ו לענין שמן זית זך דוקא בנר תמיד אבל בשאר מנחות א"צ מפני החיסכון אר"א התורה חסה על ממונן של ישראל ע"ש והרי כל הני של ציבור מכל ישראל הוי ואם אתה חושב על כאו"א בודאי יעלה דבר קטן והפסד מועט ומאי התורה חסה על ממונן של ישראל א''ו דחשבי' כולם יחד והוה הפסד מרובה (עי' בשו"ת רעק"א סוף סי' מג א"כ ה"נ נחשב כולם יחד דצריכין לחלל והוי הוצאה גדולה ולא הוי דשיל"מ ובודאי בטיל אפי' מדרבנן ודלא כמש"כ התוס' במעילה ושוב מצאתי בפמ"ג יו"ד סי' קב דכתב נמי דהפר"ח השיג ע"ד התוס' דסוף מעילה ע"ש במ"ז סק"א ועיי' תוס' יו"ט סוף מעילה. וזמן רב אחרי כותבי הקרה ד' לפני ספר הרמב"ם עם המ"ל ומה השתוממתי לראות שם בפ"ז מה' מעילה ה"ו כי אדרבה ממקום שהבאתי נגד שיטת התוס' אדרבה מביא הגאון משנה למלך ז"ל ראי' לדברי התוס' דמטבע אינה בטילה מה"ת כשיטת התוס' וז"ל מהא דאמרי' בע"ז שבקשו לגנוז וכו' ופריך וירושלים הוי רו"ד הא ודאי לא קשיא כלל משום דמעיקרא הוה ס"ל לתלמודא דבקשו לגנוז כספא ומש"ה פריך וירושלים הוי רובא אבל לפי המסקנא דלא בקשו לגנוז כי אם מטבעותו ליכא קושיא ואדרבא היה נראה להכריח מסוגיא זו כדברי התוס' משום דדוחק הוא לומר דלפי המסקנא דמוקי לה בדינרי הדריאנא שיהא רוב מטבעות אלו של הקדש. ולפי דברי התוס' ניחא דכיון דמוקי לה במטבע חשיב ולא בטיל ולא בעי שיהיה הרוב של הקדש. ואני בריה קלה וכבידה בד"ת לא אבין דבריו. דהא אנן לשיטת התוס' שם מפרשים גם להס"ד שבקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם היינו המטבעות של כסף וזהב דכן כתבו שם בהדיא משום כספה וזהבה של ירושלים שהיה המטבע של כסף ושל זהב וכן משמע נמי מפירש"י בכורות ד"נ שכתבו מפני כספה וזהבה של ירושלים שהיה בלשכה וכו' ע"ש ועי' שקלים פ"ג מ"א פ''ה מ"ו גם הראיה הב' דהביא שם מיומא דנ"ה דאר"י דלא היו שופרות לקיני חובה משום חטאת שמתו בעליה ודאי ופירש"י דהולכות לים המלח ונמצאו מעורבות עם הכשרות ופוסלות אותם והיינו מפני התערובות ואם איתא דמטבע יש לו ביטול אמאי פוסלת אותה ליבטל ברובא דדוחק לומר דבחששא הוא שמא לא ימצא כ"א קן אחד דלא הוי רוב דהיתרא. גם הראי' זו יש להשיב לענ"ד משום דר"י לשיטתו דס"ל מין במינו לא בטיל א"כ איכא ס"ס לחומרא שמא לא ימצא כ"א קן אחד ואפי' את"ל דימצא רובא דהתירא שמא יהיו המטבעות דומות זל"ז והו"ל מב"מ דלא בטיל לר"י וס"ל דאפי' יבש ביבש נמי דינא הכי ואפי' אם נאמר כמו שכתבו התוס' ביבמות פא ובזבחים עג ובמנחות כב דביבש ביבש אף ר"י ס"ל דבטל דבעינן דומיא דפר ושעיר אפ"ה אין ראיה מכאן דהוא מה"ת דילמא מדרבנן לא בטיל. אמנם מה שהביא בשם הגאון מריא"פ ז"ל מטבע לא בטיל מהא דאריב"ז (עירובין ד) כל כהן