דרך המלך (חוידנובסקי) עו

האי פרוטה ברובא ותי' דדשיל"מ הוא ע"י הילול ודשיל"מ אפי' באלף לא בטיל. ובאמת הוא תמוה דהא התם בדאורייתא קיימינן דאם הוציא כל הכיס ולא חילל מביא קרבן מעילה כמ"ש הרמב"ם שם ודשיל"מ לא הוי רק מדרבנן וכבר הרבו להשיב ע"ז האחרונים דקושית הכ"מ כבר הקשו התוס' סוף מעילה וכתבו דליכא למימר דדבר שיש לו מתירין הוא ע''י פדיון ואפי' באלף לא בטיל דדבר שיל"מ דרבנן הוא ותי' דצריך לומר דליכא אלא חד בכיס דליכא ביטול או דמטבע חשיב ולא בטיל. אבל לא מטעם דדשיל"מ הוא דאינה רק מדרבנן. ולדידי איש ח"י גם תי' התוס' תמוה דכתבו בתי' הא' דליכא אלא חד בכיס איך חיוב קרבן מעילה בתערובת מחצה על מחצה דאינו אסור אלא מדרבנן דמה"ת אין לנו הכרח לאסור ולא להתיר כמ"ש הגאון פרי תואר סי' צט ס"ק יב דהא דאזלי' בתר רובא הוא מדכתיב אחרי רבים להטות ואי הוי מחצה על מחצה אין הכרח לאסור ולא להתיר מה"ת דיכולין לומר דאינו אסור עד דהוה רובא דאיסורא ואיכא למימר דאין להתיר עד דהוי רובא דהיתרא עיי"ש דהביא ראיה ברורה מבכורות כ"ג ראב"י אומר ציר טהור וכו' וכ"כ בסי' קט ס"ק ב להלכה דתערובות מחצה ע"מ אסורה חז"ל מספק וכן הסכים על ידו הגאון מהרי"ט אלגזי בה' בכורות להרמב"ן סי' מ"ז (ועי' בפמ"ג שער התערובות דקי"ט ד"ה אשכחנא) והביא ראיה לדבריו מהירושלמי דס"ל דתרומת ח''ל בטילה אפי' שוה בשוה וכ"פ הרמב"ם ואיכא למידק דהא אמרי' בבכורות כ"ז רבה בטיל לה ברוב ותי' הכ"מ דהא דצריך רוב דוקא לבטל אבל היכא דאינו מתכוין לבטל סגי חד בחד אפי' לדעת הבבלי אבל אכתי איכא למידק דהא דאקילו רבנן בתרומת חו"ל הוא להעמיד הדבר על דין תורה דאפי' תרומה דאורייתא חד בתרי בטיל דלא החמירו בה בק"א עי' פסחים דף מד תוד"ה איתיביה יבמות עג תוד"ה משא"כ נדרים דף נט תוד"ה מתיב ב"מ דף נג תוד"ה ועולה נדה דף מ"ז תוד"ה אתי ובר"ש פ"ב דבכורים משנה א ד"ה חייבין אבל כשנתערב חד בחד דאפי' מה"ת לא בטיל אפי' שלא במתכוין אמאי לא אמרי' כיון דבכה"ג חד בחד דליכא ביטול אפי' מה"ת דחשיב כאילו אוכל התרומה בעיניה בלי שום תערובת. אבל לפמ"ש הפר"ח ז"ל ניחא ובאמת היא ראי' נכונה וכן נראה לדעתי השפלה להביא ראי' לשיטת הפר"ת מהא דאמרינן ביבמות דפ"ג דר"י סבר דבדרבנן לא בעי רוב ופריך הגמ' ממקוה שיש בו מ' סאה מכוונת נטל סאה ונתן סאה מי פירות כשר ואמר ר"י עד רוב מ"ל דנשתייר רובא ופירש"י דעד י"ט סאה יכול לעשות כן דבעי' רוב מי גשמים אלמא דבדרבנן סגי ברוב קצת כגון הכא דמים הכשרים הם כ"א ומי פירות י"ט וקשה ומאי תיקנו חכמים בזה דבעינן רוב קצת הא כל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא וכו' א"כ מה עשו חכמים בהאי פורתא כיון דאין זה רוב הוי כמו פלגא ופלגא א''ו כהפר"ת דגם בדאורייתא במחצה על מחצה אין לנו הכרע ואיכא למימר דמותר ומאי דבעי' רוב הוא רק להתיר אפילו מדרבנן וכיון דכן הוא סגי אפי' בפורתא קצת אפי' בדאורייתא והשתא שפיר מה דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו. ועי' בש"ך סי' סו ס"ק י' ביו"ד ובסי' קז וסי' קט ס"ק ו' בפמ"ג בשפ"ד שם דשיטתו נמי דלא בעי' רוב דוקא והיינו נמי כהפר"ת א"כ לפ"ז אי אפשר לחייב קרבן מעילה מה"ת דנהי דר"ע ס"ל אפי' מספיקא מביא אשם תלוי כדאיתא בכריתות דכ"ב במשנה שם היינו דוקא בכה"ג דהתם דלא נתערבו החתיכות אבל בתערובות מחצה על מחצה פטור אף לר"ע וכאמור. ועוד דא"א לצמצם ויש לומר דמטבעת חולין הוא מעט יותר מדהקדש כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ס"ו לענין בצים ועיי' סי' לה בש"ך ס"ק יג דה''ה בשניהם שוין טריפה ע"ש נראה לנו דהיינו ג"כ מה"ט דא"א לצמצם ואולי הגדולה הפוכה ואזלי' לחומרא וא"כ ה"נ אם הוא רק בגדר ביטול משום חומרת חולין בעזרה ובגדי כהונה דאסורין שלא בשעת עבודה לשיטת הרמב"ם איכא למימר דמטבעת חולין הוא גדול מעט וכבר נתבטל ואסור להביא קרבן, ועיי' עירובין ה' תוד"ה וספק חולין כח תוד"ה לפי' בכורות יז תוד"ה אפשר. גם מה שתי' התור' הב' דמטבע חשיב ולא בטיל הוא תמוה מאד דבהדיא אמרי' בגיטין נד גבי דברים החשובים דמה"ת חד בתרי בטיל וכן אמרו בע"ז דנ"ב בכורות ד"נ דבקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים והוינן בה ירושלים הוי רובא דעלמא וכו' דמבואר דאפי' מטבע בטיל ברוב דאל"כ מאי פריך וירושלום הויא רובא דעלמא אפי' הוא מיעט דנטמא הרי בודאי נתערב מטבעות דהקדש דירושלים בתוך מטבעות דעלמא כמ"ש רש"י בבכורות שם וא"כ על כל מטבע ומטבע מ חיישי' דילמא הוא נקדש א''ו משום דירושלים הויא מוקפתת א"כ רוב המטבעות המה