דרך המלך (חוידנובסקי) עה

האדון בר קטלא וא"א לחייבו ממון דהיינו חירות העבד דקים ליה בדרבה מינה וממילא אין העבד יוצא לחירות וכיון שאינו יוצא לחירות אינו מתחייב מיתה וישנו בדין יום או יומים. וקשה דהא העבד תופס ומוחזק בעצמו כדאיתא בגיטין דף לט וכן איתא בירושלמי ב"ק פ"ד ה"ח ובירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ב כן כתב הב''י ביו"ד סי' רסז בדעת הרמב"ם דיציאת העבד בראשי איברים אעפ"י שהוא קנס נוהג בזמה"ז שאם באו עדים בדבר א"י להשתמש בו וכתב הש"ך שם משום דמהני תפיסה בקנס אף בזמה"ז והעבד תופס ומוחזק בעצמו שהרי גופו אצלו והיכא דתפס מתחייב במיתה וממון א"ו דהרמב"ם סבירא ליה היכא דעבדינן החומרא לא מהני תפיסה כשיטת הש"ך והקצוה"ח ז"ל. וכן משמע ממה שכתב רבינו בפ' כ"א מה' עדות ה"ד העידו על פלוני שהפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו והוזמו משלמין לאדון דמי העבד ודמי עינו והקשה ג"כ הראב"ד דהא הרמב"ם כתב בה' חובל ומזיק שהאדון אינו משלם אא"כ תפס וא"כ העדים שהוזמו למה משלמין ותי' הכ"מ דמ"מ חייבין העדים לשלם דמי עינו שהרי הפסידוהו שהרי דבר קרוב הוא לתפוס ובפ"י מה' שבועות כתב שם בהלכה ד' תבען שיעידו לו שחבל בו בני וכשהדליק פלוני גדישו בשבת וכו' וכפרו ונשבעו פטורין משבועות העדות שאם העידו עדות זו יתחייב הנתבע מיתת ב"ד ואינו חייב תשלומין. וקשה הא הפסידוהו לענין תפיסה דאף דקים ליה בדרבה מינה חייב בדיני שמים ומהני תפיסה אלא ודאי דשיטת הרמב"ם ז"ל דהיכא דעבדי' החומרא פטור אף בד"ש ולא מהני תפיסה מש"ה שפיר פטורין דהם לא הפסידוהו דאפילו תפס היו מפקי' מיניה וכל זה כתבנו דאפי' אם נאמר דהרמב"ם ס"ל כשיטת הפוסקים דקלבד"מ מהני תפיסה ומכש"כ דאין לנו שום הכרע דרבינו ס"ל כשיטתם ועיי' טו"א באבני שהם חגיגה דף י. ונראה לתרץ קושית הרמב"ם מה דכתב המועל בזדון לוקה ומשלם. משום דהרמב"ם כתב בפ"ז מה' מעילה ה"ח המועל בפחות משו"פ בין בזדון ובין בשגגה משלם את הקרן ואינו חייב לא חומש ולא קרבן ויראה לי שאינו מלקות על פחות משוה פרוטה אם היה מזיד. מבואר לנו מדברי הרמב"ם דתשלומין איתא בהקדש אף בפחות משוה פרוטה כדאיתא בב"מ דף נ"ו ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להישבון, אבל מלקות ליכא בפחות משוה פרוטה אף בהקדש ועי' מכות כ"ב תוד"ה אלא הב''ע וכו' ורבינו כתב בפ"ג מה' גניבה כל העושה עבירה שיש בה עון מיתת ב"ד ותשלומין אינו משלם אעפ"י שהיה שוגג והעושה עבירה שנתחייב בה מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם שאין אדם לוקה ומשלם לפיכך אם היה שוגג או לא התרו בו משלם ואינו לוקה בד"א שנתתייב בתשלומין עם עון מיתת ב"ד כאחת או שנתחייב תשלומין ומלקות בבת אחת אבל אם נתחייב בתשלומין ואח"כ נתחייב במיתת ב"ד או במלקות או שנתחייב מלקות או מיתת ב"ד ואח"כ נתחייב בתשלומין ה"ז לוקה ומשלם ומת וכה"ג כתב בפרק י"ג מהלכות שכירות הלכה ב' שכר בהמה וחסמה ודש בה לוקה ומשלם וכו' שמשעת משיכה נתחייב במזונותיו ואינו חייב מלקות עד שידוש בה חסומה ויסודתו בהררי קדש כתובות (ד"ל) ב"מ (צ"א) ב"ב (פז) והשתא אתי שפיר מה דכתב הרמב"ם המועל בזדון לוקה ומשלם משום דהתשלומין באו קודם פרוטה והמלקות דוקא בפרוטה לאפוקי תרומה דהתם באין כאחד לכן פסק שם דלוקה ואינו משלם ודו"ק. סימן כא ה' מעילה שר המשנה תורה הרמב"ם כתב בפ"ז מה' מעילה הלכה ו' פרוטה של הקדש שנתערבה בכל הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש מחלל אותה ואח"כ ישתמש וכו' והקשה הכ"מ דליבטיל