דרך המלך (חוידנובסקי) עד

לא מעל מאן י"א רנבה"ק דהיה עושה יוה"כ כשבת מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יו"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין (ובמקום שאין קרן אין חומש ואין מעילה רש"י ותוס' שם) וקשה אמאי פטור לרנבה"ק מקרבן מעילה מטעם קלבד"מ הא התם בהקדש קא מיירי והו"ל כתפוס א"ו היכא דעבדי' החומרא פטור אף מדיני שמים ולא מהני תפיסה כמ"ש הש"ך מש"ה פטור לרנבה"ק דהתם עבדי' ליה החומרא דיש עונש כרת ואף דאפשר לומר דאה"נ דאף דעבדינן החומרא חייב בדיני שמים ומהני תפיסה ובהקדש הוי כתפוס והא דקשיא לך מרנבה"ק למה פטור מקרבן מעילה כיון דהוי כתפוס משום דהתם שאני כמ"ש הצל"ח שם דלרנבה"ק פטור אף מדיני שמים דהא דחייב לצאת ידי שמים היכא דקלבד"מ משום כדי רשעתו לב"ד קאמר רחמנא שהב"ד אין יכולת בידם לענוש אותו אבל הוא מצד עצמו חייב לשלם וזה שייך במיתת ב"ד אבל היכא דכרת פוטר מתשלומין אטו כרת ב"ד מחייבי ליה הרי עונשו מסור לשמים וא"כ מדכתבה התורה כדי רשעתו ש"מ דפטור אף מדיני שמים. ואף דדברים של טעם הם אבל לדינא א"א לומר כן דהאיך אפשר דמיתת ב"ד דחמור חייב בד"ש וכרת פוטר אף בד"ש ועוד התוס' בב"ק דף ע' ובב"מ צ"א על הא דאמרו אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו משום דעיקר אתנן בעריות כתיב דזונה מחייבי כריתות היא וכ"כ הרשב"א בה' שיטות ב"ק שם לשיטת הצל"ח לרנבה"ק דכרת פוטר מתשלומין אף בדיני שמים פטור א"כ איך משכחת לדידיה אתנן בחייבי כריתות הא פטור אף בדיני שמים ומתנה בעלמא הוא דיהב לה א"ו משמע דלא כסברת הצל"ח ז"ל ואף לרנבה"ק דכרת פוטר מתשלומין עכ"פ חייב בד"ש כמו כל דיני קלבד"מ ועי' ירושלמי כתובות רפ"ג ובב"ק פ"ז ה"ב וכן משמע ממ"ש הגהמ''יי בפ"ד מה' חובל ומזיק ה"ח ועי' בהגהות אשר"י ב"ק פ' החובל סי' ב' ומ"ש בצל"ח דהוא תמוה עי' מגילה ד"ז ובטו"א שם א"כ קשה אמאי לא מעל בהקדש כיון דהוי כתפוס א"ו היכא דעבדי' החומרא לא מהני תפיסה. ונראה לי להביא ראי' דשיטת הרמב"ם היכא דעבדי' החומרא לא מהני תפיסה ודלא כמהרש"ק ז"ל דהרמב"ם כתב בפ"ד מה' חובל ומזיק הי"א כל עבד שיצא לחירות ועדיין לא הגיע גט שחרור לידו אין לו קנסו ואחרים שחבלו בו אינו יכול להוציא מהן לעצמו שעדיין לא גמר שחרורו ולא האדון יכול להוציא מהן שהרי לא נשאר לו קנין בו לפיכך המפיל שן עבדו ואח"כ סימא עינו יוצא בשינו ואינו נותן לו דמי עינו ואם תפס אין מוציאין מידו וכתב המ"מ שם משום דבעיא דלא איפשיטא היא (גיטין מב) ובפ"ה מה' עבדים ה' י"ד כתב המפיל שן עבדו וסימא את עינו הרי יצא לחירות בשינו ונותן לו דמי עינו והשיג עליו הראב"ד דדבריו סותרים זא"ז שכבר כתב בה' חובל ומזיק אינו משלם לו דמי עינו אא"כ תפס ותי' הכ"מ בתי' הא' דהא דכתב רבינו ונותן לו דמי עינו היינו כשכתב לו גט שיחרור בין הפיל שינו לסימא עינו ולי העני בדעת קשה עד מאוד להעמיס זה בדברי רבינו שכתב סתם דכל כה"ג הו"ל לפרש ועוד דאם כתב לו גט שיחרור בין הפיל שינו לסימא עינו מאי קמ"ל רבינו פשיטא ישראל גמור הוא ובודאי צריך ליתן לו דמי עינו. הגם על הא דאיבעיא להו בגיטין מ"ב מעוכב גט שיחרור אם יש לו קנס דרצה הגמ' למיפשיט מהא דספיל את שינו וסימא את עינו וכו' ודחי הגמ' דילמא כמ"ד א"צ ע"ש ותקשי ג"כ דאם אתיא כמ"ד א''צ גט שחרור א"כ הו"ל ישראל גמור ומאי חידש לן התנא בזה. אבל באמת התם שאני לאפוקי מהני תנאי דס"ל דצריך גט שיחרור וזה קמ"ל ועי' דרוש וחדוש ברכות ד"כ מה שהניח בקושיא על הא דפריך הגמ' ברכת המזון פשיטא ועוד דבאמת על הא דדחי הגמ' שם דילמא כמ"ד א"צ כבר העיר ע"ז הריטב"א בחי' גיטין שם וכתב דשלא עמד בדין מיירי דאי כשעמד בדין למ"ד דאתיא כמ"ד א"צ אטו צריך לומר דאם הפיל את שינו ועמד בדין דישראל גמור הוא דיהיב ליה דמי עינו א"ו כשלא עמד בדין מיירי ב"כ וב"כ התם הו"ל חידש אבל בדברי הרמב"ם אם נאמר כמ"ש הכסף משנה דמיירי שכתב לו גט שחרור מאי חידש לן הרמב"ם בזה. והמגדול עוז כתב לישב הרמב"ם מהשגת הראב"ד באופן זה דהא דכתב הרמב"ם בפ"ד מה' חובל ומזיק דאין משלם לו דמי עינו אא"כ תפס מיירי במי שיצא לחירות מחמת שינו ואח"כ סימא את עינו שהיה כמעוכב גט שיחרור בשעה שסימא עינו ובפ"ה מה' עבדים מיירי שהפיל שינו וסימא עינו בשעה אחת ובזה פשיטא שיתן לו דמי עינו וכ"כ הב"ח בטור יו"ד סי' רסז ועי' בש"ך שם לט ס"ק מ''ט והקשה בס' המקנה א"כ אמאי אמרה תורה בעבד דישנו בדין יום או יומים הא במה שאיבד לו אבר אחד יוצא לחירות ועבור כל גופו יתחייב מיתה דבב"ח ליכא דין יום או יומים ותי' דממ"נ אם נחייבו מיתה עבור איבוד כל גופו הרי