דרך המלך (חוידנובסקי) עב

סימן יט ה' שמיטה ויובל תורה צוה לנו רבינו בפי"א מה' שמיטה ה"א וזה לשונו א"י המתחלקת לשבטים אינה נמכרת לצמיתות שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות ואם מכר לצמיתות שניהם עוברים בלא תעשה ואין מעשיהן מועילין אלא תחזור השדה לבעליה ביובל. ע"כ. תם אני ולא אדע על מרן הכ"מ ז"ל שהניח כאן חלק ולא הביא שום מקור מוצא לדברי הרמב"ם ז"ל ובחי' מים חיים מבעל פרי חדש ז''ל בה' מלכים פ"ח ה"ו כתב דגבי יפ"ת כתב רבינו שם דאם מכרה עובר בל"ת שנאמר ומכר לא תמכרנה בכסף דמבואר דוקא המוכר עובר ולא הלוקח ומש"ה בשמיטה כתב דשניהם עוברין דשאני התם דכתיב לא תמכר ולא כתיב לא תמכור. ובס' החנוך פרשת בהר מצוה של"ט כתב שלא ימכור שדה בא"י לצמיתות שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות כלומר שלא יתנו ביניהם מוכר ולוקח לעשות ממכרם לצמיתות ואעפ"י שהיובל מפקיעה בעל כרחם שאי אפשר להם להתנות ע"ז לפי שהוא כנגד מצות התורה אעפ"כ אם עשו כן עברו על לאו הזה וזהו דעת הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב שדברי הרב הזה בענין המוזכר בריש תמורה דאמר רבא התם חולק על אביי דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ולקי משום דעבר אהרמנא דמלכא והוא ז"ל פי' בענין אחר שמזהיר אותנו שלא נצמית הארץ ביד עכו"ם כלומר שלא נמכרה להם לצמיתות ופי' הכתוב כן לא תמכור למי שיחזיק בה לעולם וזהו העכו"ם אבל הישראל יחזיר אותם ואם התנה העכו"ם להחזירה מותר למכרה לו. היוצא לנו מזה כי מחלוקת הראשונים בפי' דברי הרמב"ם משום מאי מעשיהן אינם מועילין דהרמב"ן ס"ל משום דכל מילתא דאמר רחמנא ל"ת וכו' כרבא בתמורה ד"ד והחנוך ס"ל מטעם דאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה וכ"כ הנמוק"י פ' הזהב דלא מהני תנאה ביובל לומר ע"מ שלא אחזירנו וטעמא דאין לו זכות להתנות עליה משום דאינה שלו שהיא קדש לד' דכתיב כי לי כל הארץ ע"ש ויש לדקדק במאי פליגי הראשונים ז"ל מאי נ"מ יוצאת לדינא אם הוא מטעם הרמב"ן משום דהרמב"ם פסק כרבא או מטעם דאי אפשר להתנות מה שהוא נגד התורה הלא לדברי שניהם לוקין ע"ז המוכר והלוקח דעברי אמילתא דאמר רחמנא והארץ לא תמכר וכ' ונראה לי לומר בזה בעזר המלמד לאנוש בינה דהנה בסוף פ' השולח אמר ר' יוסף אי לאו דאר"י קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבהמד"ר,. דא"ר אסי א''ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואס"ד לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יב"נ ועיי"ש בתוס' דר"ת הקשה אנו איך מצאנו וכו' דקי"ל כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי (יבמות לו) וקי"ל נמי דבדאוריתא אין ברירה (ביצה לח) ותי' דדוקא בההיא לחודא בהכותב לבנו וכו' קי"ל כר"ל דלאו כקה"ג דמי משום דאבא לגבי ברא אחולי מחיל וכו' אבל בעלמא קי"ל כר"י דכקנין הגוף דמי ועוד י"ל דדוקא ר"י אית ליה דמחזירין זה לזה ביובל אבל שאר אמוראים סברי אע"ג דלקוחות הן אין מחזירין זל"ז דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ירושה ומתנה לא ע"ש והנה השאגת ארי' סי' צ' הקשה על הרמב"ם כקושית התוס' דאיהו פסק האחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואיהו סבירא ליה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי א"כ תקשי לדידיה הא דרב יוסף דלא מצינו דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יב"נ דלדידיה א"א לתרץ כמו שכתבו התוס' דהרמב"ם סבירא ליה דמחזירין זה לזה ביובל ופסק גבי המוכר שדהו לפירות דאפי' לגבי אחר נמי קנין פירות לאו כקה"ג דמי והאריך בזה ותוכן דבריו הוא דהרמב"ם יסבור כשיטת התוס' דאפי' אין ברירה לאו למימרא דודאי החליפו וכו' אלא דיש להסתפק וכו' והוי ספק של תורה ואזלי' הכא לחומרא לפיכך מחזירין זה לזה דילמא החליפו ולענין קריאה והבאה חייבין מספק דילמא לא החליפו והוי ירושה מעליא. (מכאן ראי' למש"כ גדולי האחרונים ז"ל החוו"ד בבית