דרך המלך (חוידנובסקי) עא

אוכלים ושותים וישנים חוץ לסוכה ואף לפי האמת דאינו מטמא לקרוביו הוא מטעם דלא אתי עשה שאין בו כרת כטומאת קרובים וידחה עשה שיש בו כרת כפסח ומילה כדפירש"י ותוס' שם ומה צריך לזה הא בלא"ה פטור מטעם עוסק במצוה וכו' דהשחיטה גופא היא מ"ע בפני עצמה כמ"ש הרמב"ם בסה"מ מצוה נ"ה וכן כתב הסמ"ג במ"ע רכד וכן בס' החינוך פ' בא מונה שחיטת הפסח מצוה בפני עצמה ואכילת פסח למ"ע בפ"ע. וכמו כן קשה הא דאמרי' בב"מ דל"ב וביבמות ד"ה מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר וכו' ומסתמא דגמ' שאמר לו אל תחזיר מצינן למימר אפי' שהולך להחזיר ועוסק בהשבה ולא תקשי לך דא"כ מאי פריך התם הגמ' טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו וכו' ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה ופי' הרי"ף ורש"י ז"ל דאהשבת אבידה פריך דהו"ל עשה דהשבת אבידה ול"ת דלא תוכל להתעלם ואם נאמר דמיירי בהולך להחזיר א"כ ליכא רק עשה כיון דנטלה ע"מ להחזירה אינו עובר בלאו דלא תוכל להתעלם כדאיתא בפ' אלו מציאות דף כ"ו אבל באמת הא לא קשיא לשיטת הרז"ה ז"ל הובא בח' הריטב"א ב"מ כ"ו אף דאמרינן בגמ' התם נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם ה"ה ללאו דלא תוכל להתעלם ולאפוקי משום בל תחול הוא דקאמר דלא עובר כדאמר לקמן דיקא נמי דקתני בסיפא דשמעתא אינו אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד מכלל דמתני' לעובר בעשה ול"ת. א"כ מאי צריך קרא לזה דאל ישמע לו הא עוסק במצוה הוא ואין לומר משום דהוקש כבודם לכבוד המקום דהא ליתא דבפ' הישן דכ"ה מבואר דעוסק במצוה פטור מן המצוה אפי' שיש בה כרת וה"נ אף דכבוד אב חמור אבל בעוסק במצוה ודאי פטור כיון ולא בא שום חיוב מצוה בעת ההתעסקות המצוה א"כ מה לי מצוה רבה או מצוה זוטא. ולחומר הקושיא נראה לנו לומר בעזה"י דהא דאמרה תורה דעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו דוקא במצוה זמנית ואם יעבור הזמן בטלה המצוה או אפי' אם איננה מוגבלת בזמן אבל בכל יום ובכל עת שעושה המצוה הוי מצוה אחריתי ואיננה להשלמה אבל בעוסק במצוה דאפשר לעשותה לאחר זמן ואם יעשנה עתה אין שום מצוה אח"כ בכה"ג לא אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה וא"כ לפ"ז כיון דמ"ע, דהשבת אבידה איננה מוגבלת בזמן ויוכל לקיימה בכל עידן ועידן ואם יקיים עתה המצוה א"א לקיימה אח"כ בזה לא אמרינן בעת התעסקותה דפטור מכל המצות וכן בהולך לשחוט את פסחו אפשר בפסח שני כמו שפירש"י בזבחים דף ק' דלהכי דחי עשה דלה יטמא עשה דפסח אפי' אחר חצות משום דיש לה תשלומין בפסח שני וכ"כ התוס' שם ד''ה הא ע"ש ועי' פסחים צ"ג דרחב"ע סבר שני תקנתא דראשון ואפי' הזיד בראשון ה"ז מקריב בשני ופטור מכרת וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מה' קרבן פסח הלכה ב' ולמול את בנו אפשר לומר במילה שלא בזמנה דאין לנו הכרח דמיירי בזמנה דוקא ואפי' אם נאמר דמסתימת הגמ' משמע דמיירי בכל ענין אבל בכל אופן עיקר מצות מילה אינה נדחית ויכול לקיימה לאחר זמן כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מילה ה"ב דאינו חייב כרת עד שימות ערל במזיד וכ"כ התוס' במכות דף י"ד דלעולם יכול למול עצמו וליפטר מכרת ע"ש ולפ"ז הברייתא דעירכין וזבחים לא סתרי אהדדי דהא דאמרינן דכהנים בעבודתן חייבין בתפילין מיירי בקרבנות אשר אינן מוגבלות בזמן ואפשר להקריבן בכל עת כגון בכור או חובת היחיד הבא ע"י חטא שחטא וה"ה בחובה של צבור שנקרבין מכח מעשה חטא שעשו הקהל וכדול"ז אשר אפשר לעשות המצוה לאחר זמן דבכה"ג לא אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה וההיא דזבחים מיירי בקרבנות ציבור של חובה הבאין מחמת הזמן כגון עולת התמיד ומוספי שבת ור"ח ורגלים שהן מצוות התלויות בזמן ואם עבר הזמן בטל המצוה בכה"ג אמרינן דפטורין מן התפילין מחמת עוסק במצוה ועיי' ברכות כ"ז מ"ק ט' קידושין כ"ט ודוק.