דרך המלך (חוידנובסקי) ע

הן ותגריסן ותג"ת פטורין מק"ש וכו' לקיים דברי ריה"ג דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואיזה מצוה חיובית היא להמציא סת"ם למי שצריך להם ואפ"ה אמרי' בהו דעוסק בזה פטור מן המצוה וגם הראיה מב"מ לענ"ד אינה מוכרחת כלל דהתם מיירי בהקדש כדפירש"י שם ובהקדש אין כאן מצוה כלל להשגיח שלא ילכו לאיבוד משום דעיקר דין דהשבת אבידה ליתא בהקדש כמבואר ר"פ שילוח הקן דאמרי' התם דשילוח הקן נוהג בחולין אבל לא במוקדשין משום דאמר קרא שלא תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר ופ"ה דטעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה ולא משום מצות השבת אבידה. ואף דלפי"ז לכאורה קשה דעל הא דאמר' ברפ"ק דב"מ שנים אוחזין בטלית וכו' כתב הרא"ש דמיירי בעיר שרובא עכו"ם (דאי לאו הכי סתם שמלה יש בה סימנין וצריך להכריז) הא אפשר לאוקמא אפי' בעיר שרובא ישראל רק דמיירי דידעי' בודאי שנאבד משל הקדש וא"צ להכריז דבהקדש ליכא דין השבת אבידה או משום דבאבידה כתיב אחיך כדאמרי' בב"מ דנ"ו אחיך ולא הקדש ע"ש או משום דאין עניות במקום עשירות כדאמרי' במנחות דף פ"ט הגם דאמרי' בב"מ נ"ה ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להישבון לקדש. וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מה' מעילה ה"ח איכא למימר דהתם מטעם איסורא ולא מטעם ממונא ושוב מצאתי בשו"ת עין יצחק חלק אהע"ז סי' פ"א דכתב הגאון מוהרצ"ה ז"ל מהא דאמרי' בכריתות די"ח על קושית הגמ' אמאי מצטרפין עד ג' שנים הא כיפר עליה יוה"כ ותי' כי מכפר יוה"כ על איסורא על ממונא לא מכפר ואבע"א כי מכפר יוה"כ על כוליה שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר דמבואר בהדיא מהאבע"א דאיסור הנאת הקדש הוא מטעם איסורא ולא מטעם ממונא וכן מצאתי בשב שמעתתא שמ"ו פ"ד דהביא ראי' מדברי התוס' מעילה כ"א דהקשו דליבטל פרוטה של הקדש ברובא דבנכסי גבוה אין דנין בו תורת ממון רק תורת איסור שבו ב"כ וב"כ אם אמרינן דבהקדש ליכא דין השבת אבידה מאי דוחקי' דהרא"ש ז"ל לאוקמא בעיר שרובה עכו"ם הא אפשר לאוקמי בהקדש ולא תקשי לך הא הקדש אסור בהנאה דאפשר לחלל ואם תאמר אם כן מה ריוח יש להם י"ל דקי"ל כדשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אלא מדלא אוקמי בהכי משמע לכאורה דשיטת הרא"ש דגם בהקדש איכא דין דהשבת אבידה וצריך לאוקמא דוקא בעיר שרובא עכו"ם. אבל באמת יש לומר דגם הרא"ש ס"ל כשיטת רש"י ז"ל דבהקדש א"צ להחזיר אבידה דהנה על הא דאמרו בפסחים דנ"ו מתירין גמזיות של הקדש וכו' הקשו התוס' במנחות דע"א וא"ת ויחללו שוה מנה על שוה פרוטה דבזמן הזה שרי אפי' לכתחילה (עירובין כט) ות' דאסרום בקונם וכן יש לפרש מסותא דשנים אוחזין דף ו' אי נמי דוקא בעלים הוא דיכול לפדות שוה מנה על שוה פרוטה דאין סברא שיוכל אחד לפדות הקדש חבירו שוה מנה על שוה פרוטה ויקחנו לעצמו וכה"ג כתבו התוס' בתמורה כ"ז דהא דאמר שמואל דהקדש מחולל על פחות משויא היינו בבעה"ב הפודה הקדשו אבל גזבר המוכר הקדש צריך שמוי בג' או בי' ע"ש א"כ א"א לאוקמא בהקדש כיון דאחר צריך בשיוויו לחלל א"כ מה ריוח יש להם דמחולקין דזה אומר כולה שלי וכו' וא"כ לפי זה אין מקום וראיה לדברי הנתה"מ דמחלק בעוסק במצוה דפטור מן המצוה בין מצוה חיובית או לא ואפ"ה כבר הורה זקן ואין משיבין ארי והו' ואמינא דלשיטתו עולה יפה הברייתא דעירובין דקמ"ל דכהנים חייבין בשעת עבודה בתפש"ר היינו מעיקר הדין ואין לפוטרם אלא בכה"ג דעוסק במצוה ונ"מ בכהנים שהביאו קרבנותיהם נדבה (ועיין ב''ק ק"ט) דבזה האופן חייבין בתפש"ר אף להברייתא דזבחים כיון דאינה מצוה חיובית אין לפוטרו מטעם עוסק במצוה וכשיטת הנתה"מ. ועוד אפשר להמציא נ"מ בכה"ג, דהנה אמרו בש"ס ברכות י"ט מגילה ג' נזיר מ"ח סנהדרין ל"ה זבחים ק' ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יחזיר ויטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה תלמוד לומר ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא למת מצוה ולכאורה תמוה דמאי קאמר הגמ' יכול יחזור ויטמא דמהיכא תיתי נאמר כן ואף דהוא מצות עשה אבל הוא הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו דכבר עוסק במצוה ופטור מן המצוה דטומאת קרובים הבאה אח"כ ואין מקום בראש לחלק בין הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו להולכי דבר מצוה דפטורין מן הסוכה מטעם עוסק במצוה כדאיתא בסוכה דף כ"ו (ועי' פסחים מ"ט תוד"ה לשבות) ואדרבה הא עדיפא דהוא בשוא"ת והתם